הבחור הפולני שלא התעניין ביורו
יאיר קטן, שליחנו בפולין, פגש במהלך הנדודים בכבישים את האדם היחיד במדינה שלא מתעניין בטורניר הגדול של אירופה. אז מה בכל זאת משך את תשומת לב הטרמפיסט?
כבישים זה לא עניין קל בפולין. המעבר לעיר לעיר אפשרי ברכב, אבל צריך להקדיש לעניין 4-5 שעות בכל פעם. מעבר לכך, המונח עבודות בכביש קצת נרחב יותר כאן. למרות שהפולנים השתדלו מאוד, והשלימו את האצטדיונים כמו שצריך - הדרכים נותרו בחלקן בעייתיות.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012 -
הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
מקראקוב לוורשה, למשל, קיים קטע כביש ארוך במיוחד, של קרוב לשעה, בו מזדחלים באיטיות מאחורי משאיות בנתיב בודד שגם הוא עדיין לא ממש מוכן. בקטעים האלה, זה לא עבודות בכביש, אלא כביש בעבודות.
צריך להעביר איכשהו את הנסיעות האלה, ולשם העניין גייסתי באמצע הדרך מוורשה לגדנסק טרמפיסט. נראה נחמד, אמרתי "למה לא". וטוב שעשיתי כך - כי איתי ברכב ישב, לגמרי במקרה ובלי תכנון, האדם היחיד בפולין שהיורו לא מעניין אותו. תגלית אנתרופולוגית נדירה.
דיווחים מיוחדים מיורו 2012:
קצת פרטים. שם: קרול. גיל: 20. עיסוק: סטודנט להנדסת אנרגיה ירוקה בגדנסק. מקום מגורים: לא קלטתי, משהו באזור בלארוס. חלומות: טיול אופניים באירופה שיגיע גם לישראל. כדורגל: ככה ככה.
הבחור תופס מהבוקר טרמפים בניסיון להגיע מביתו לאוניברסיטה בגדנסק (קורס של סוף שבוע), ואני באתי לו בזמן. רציתי לדבר איתו על כדורגל, אבל החדשות שבקעו מהרדיו הבהירו עם מי יש לי עסק. כמובן שלא הבנתי מילה, עד ש"יורו" בקע לאוויר. ואז קרול נאנח: "יורו, עוד פעם היורו. הם מדברים רק על זה כל הזמן!"
אז כן, הוא יודע שהמשחק בין פולין ויוון נגמר ב-1:1, אבל לא לנתח אותו, וכששאלתי אם מטרת הנסיעה היא לתפוס משחק הוא עיקם את האף.
אבל בכל זאת היה מעניין, ברגע שהפסקתי לדבר איתו על כדורגל. כשראינו טורבינות רוח, למשל, העיניים שלו נדלקו וגם על תחנות כוח הוא ידע
להסביר יפה באנגלית רצוצה. במקום לצפות בכדורגל הוא מנגן גיטרה בלהקת "הספנים
אמיצי הלב", שמנגנת פולק-רוק ומלחינה טקסטים של משוררים.
ניסיתי לדבר איתו גם פולנית, אבל הוא לא אהב במיוחד את המילים בהן השתמשתי ונופף בידיו: "לא, לא, לא, לא. אתה יודע מה זה אומר?"
פחות או יותר.
"אלה מילים רעות. משתמשים בהם רק אחרי ששותים הרבה אלכוהול".
ומי אמר לך שאני לא ככה?
"?"
סימן השאלה מחליף את המבט שהוא נתן בי, כי את זה אי אפשר לתרגם. מסתבר שהומור שחור לא חזק בפולין. שאלתי אותו גם לגבי האנטישמיות בפולין ממנה הוזהרתי, אבל הוא פסל את הרעיון: "אלה רק אנשים רעים שחושבים ככה. חוליגנים. יהודים ונוצרים קשורים אלה לאלה ואין שנאה".
עד שהגענו הוא הספיק לתרגם לי כמה שירים מהרדיו, להתבכיין על פוליטיקה ולתרץ בשם פולין את מצב הכבישים. ואז הוא נעלם אל האוניברסיטה ואני המשכתי לגדנסק.
עיר יפה, תוססת מאוד. פולין לא תשחק כאן, אבל ספרד זה שוס מספיק גדול כדי למשוך אוהדים ולהרגיש את ההתרגשות. בראשון בלילה זה כבר יעבור לרמה אחרת לגמרי. ואגב, אם אי פעם תשמעו ברדיו את הספנים אמיצי הלב, תזכרו איפה זה התחיל.
לפנייה לכתב/ת 
