דגן עונה לגנץ: "למה לא לדבר על איראן?"

מהם גבולות הדיון הציבורי בנושא הרה הגורל שנדון בחדרי חדרים? ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הגיב היום לביקורת שהושמעה נגדו גם מצד הרמטכ"ל בני גנץ, וטען שהוויכוח על אפשרות תקיפת מתקני הגרעין באיראן חייב להיות פומבי. "מעולם לא דיברתי על היבטים מבצעיים", אמר דגן. "דיברתי על העיקרון לפיו יוצאים למלחמה. הלב והנשמה של דמוקרטיה הוא דיון על נושאי מלחמה ושלום".

דגן ואיראן - כתבות אחרונות ב-ynet

דגן וראש ה-CIA בעבר: סנקציות יעצרו את הגרעין

אולמרט: פתאום דגן ודיסקין הפכו לאויבים?

דגן נאם בכנס בנושא המצב במזרח התיכון, שנערך במסגרת מושב חבר הנאמנים, במרכז למורשת היהדות על שם צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב. בתשובה לשאלות הקהל לגבי הביקורת על התבטאויותיו בנושא האיראני, דגן הוסיף ותהה: "למה שזה יהיה שונה מהדיון בנושא הפלסטיני, שמתנהל 30 או 40 שנה? גם המלחמה בלבנון הייתה נתונה לדיון ציבורי, וישראל חזקה מספיק על מנת שדיון כזה לא יחליש אותה".

ראש המוסד לשעבר, שהפך לאחרונה בכיר הדוברים נגד אפשרות של תקיפה שעלולה "להביא תוך חמש דקות למלחמה אזורית", הדגיש היום כי הוא מסכים עם עמדת ראש הממשלה, לפיה הגישה הבינלאומית במשא ומתן עם איראן רכה מדי. עם זאת, הוא הדגיש: "אני לא יכול לשלול את האפשרות של תוצאות חיוביות לתהליך הזה".

בשבוע שעבר טען הרמטכ"ל גנץ ש"יש הרבה פטפטת ושיח ציבורי. יש אנשים שידעו פעם והיום כבר לא יודעים". בהופעה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא אמר עוד: "הסוגיה האיראנית היא עניין דינאמי ומעט מאוד אנשים יודעים מה יש ואין, ומה אפשר ואי אפשר. לא מעט אנשים מתהדרים בכך שהם יודעים כשהם לא יודעים. בין שיח ציבורי לשיח מקצועי שראוי שייעשה בפורומים הנכונים יש מרחק רב".

בדבריו בכנס היום, דגן חזה כי בשנים הקרובות תחול ירידה בהשפעה האיראנית באזור, ויתעורר פקפוק לגבי יכולת השלטון בטהרן לשלוט באיראן עצמה. "אני לא הולך לדון באפשרות התקפה צבאית: היא צריכה תמיד להיות אמצעי אחרון, בהחלט לא האופציה הראשונה. מנקודת הראות של האיראנים,

 היכולות החדשות מיועדות למנוע מכל אחד מבחוץ להתערב במתרחש בתוך איראן. הם למדו את הלקח של צפון קוריאה, שבו העולם אינו מתערב בהתנהלות הפנימית - בשל זמינות הגרעין".

ראש המוסד לשעבר הוסיף: "חלק ניכר של הבעיות שבפניהן הם ניצבים נולדו כתוצאה מתוכנית הגרעין - ובמציאות הזאת אם מישהו יוכל לשלב מדיניות שמשלבת מצד אחד לחץ פוליטי כלכלי, ליצור תסיסה פנימית ולאתגר את המשכיות השלטון - אני מאמין שזה יוביל לתוצאה לוגית שהם יצטרכו לשקול האם הם ממשיכים בפרויקט או מוכנים לשלם את המחיר".