הכסף לטיול אבד והושב: רגע של זהב במקדוניה

דומה שבכל טיול, גדוש בחוויות ככול שיהיה, נחקקים בזיכרון כמה שיאים, כמה "רגעי זהב". כאילו שהמטייל נושא עמו שנים רבות לאחר ששב לביתו.

לעתים זהו מראה עוצר נשימה, מבנה רב רושם, שוק צבעוני, או אנשים שפגש בדרך. לעתים זהו אירוע מאד אישי, ספציפי, שמתקבע בזיכרון ואפילו דוחק ממנו את המקומות והאירועים שלשמם נסע.

עוד טיולים בעולם בערוץ התיירות:

• לקחת חופש מהמציאות: טיול לקרפאטוס
• מריבור: בובה של עיר לטיול בסלובניה
• קולומביה: הישראלים ו'ארץ הסמים הבלתי נגמרים'
  

כזה היה המפגש עם קוסטה נער צעיר מהעיר ביטולה (Bitola), שבדרום מדינת מקדוניה, שבו נתקלתי כאשר הדרכתי טיול של 'תנועת המושבים' לצפון יוון והרפובליקה של מקדוניה. לא הבנתי זאת מיד. יחלוף שבוע עד שאתפוס איזה רושם כביר הותירו עלי הנער והאירוע הקשור בו.

אינה מותירה על המטייל רושם עז. העיר ביטולה (צילומים: גילי חסקין)

כל הכסף לטיול אבד

העיר ביטולה שבדרום מקדוניה אינה מותירה על המטייל רושם עז. כנסייה ביזנטית, מסגד עות'מאני ומדרחוב. דומה והעניין העיקרי שבביקור בה הוא התחקות אחרי סיפורה של הקהילה הגדולה, שחיה בעיר שנקראה בפיהם "מונאסטיר" והושמדה בתקופת השואה.

המיוחד בטיול המדובר, לפחות עבורי, שבנוסף לי, כמדריך הטיול היה לקבוצה גם ראש קבוצה, היינו מנהל, שהיה אחראי על הצד הארגוני. גם פרט זה לא היה יוצא דופן במיוחד, אלמלא העובדה שראש הקבוצה הינו גם אבא שלי. נוסחה מורכבת מעט לעבודה משותפת.

יצאנו מביטולה לאתר ההלניסטי הרקלאה (Heraclea) ובעודי מסביר על הפסיפסים המרהיבים שבאתר, שמתי לב שאבי אינו נמצא עמנו. מוזר לגבי אדם סקרן שכמותו. כאשר פגשתיו ליד האוטובוס, פניו אמרו מצוקה. מתברר שאיבד את כל הכסף הקשור לתפעול הטיול, למעלה מ-4,000 אירו, בחישוב גס - כ-20 אלף שקל!

בעת שחיפש את הכסף בכליו, התקשרנו לבית המלון שמא הכסף נותר בחדרו, אך העלינו חרס בידינו. הוא הצליח לשחזר את הרגעים בהם ראה את כספו לאחרונה. היה זה אמש, במשרדו של חלפן הכספים, לא הרחק מבית המלון. בלית ברירה שבנו העירה ,ולאחר שנדחקנו בסמטאות פקוקות, הגענו אל החלפן וזה הגיב בתוקפנות יחסית: "איננו גנבים". מתברר שהתקשרו אליו כבר מבית המלון והוא כעס שמאשימים אותו בגניבה.

תגובתו הנסערת החשידה אותו בעיניי, אך לא יכולנו לעשות דבר. יעצתי לו להשלים עם האובדן והוא אכן התחיל לנחם את עצמו שמדובר רק בכסף. הוא התעשת חיש קל, לווה מכמה מטיילים את הסכום הדרוש לתפעול הטיול וחזר לתפקוד מלא. המשכנו בדרכנו. המדריך המקדוני המקומי, אף שמו קוסטה, ניסה לנחם אותנו שיש סיכוי שמישהו ימצא את הכסף וישיבו. גיחכתי. מדובר בארץ ענייה. אולי הענייה באירופה, עם שכר עבודה ממוצע של 400 אירו לחודש. לא סביר שאדם, אפילו ישר, יעמוד בפני הפיתוי.

שאלתי כמה מן המטיילים כיצד הם היו נוהגים לו היו מוצאים את כסף ומבטם הנבוך אמר הכל. כאשר קוסטה ניסה להסביר שמדובר בקודים חריפים של כבוד, הוספתי בסרקזם, שאם יימצא מישהו כזה, עלינו לממן מן הכסף את הוצאות אשפוזו...

הפסיפסים המרהיבים של הרקלאה

הטלפון הנייד צלצל: "הכסף נמצא"

האוטובוס העפיל אל הרי באבא (Baba-Planina), שמעל העיר. בעודנו מתקרבים אל שמורת היערות פליסטר (Pelister), צלצל הטלפון הנייד של קוסטה והוא בישר לנו בחיוך מוצנע: "הכסף נמצא".... היכן? איך? אולי בחיפוש מדוקדק שנמצא במלון? לא הבנתי.

כעבור כשעה, בעודנו סועדים במסעדה המשקיפה אל היער, מופיעים אב ובנו במכונית ישנה ומספרים סיפור מדהים:

הנער קוסטה שוטט לתומו ברחוב הראשי ונתקל במעטפה ובה הכסף. בחישוב מהיר מצא שמדובר בלפחות עשר משכורות חודשיות של אביו. למרות זאת, לא פקפק לרגע, חשב רק על התייר האומלל שאיבד את כספו, שב הביתה וטיכס עצה עם אביו, כיצד יאתרו אותו. למרבה המזל, על הנייר שעטף את הכסף, היה רשום אתר האינטרנט של "תנועת המושבים". הוא לא שמע את השם מעולם, אבל בכפר הגלובלי שלנו זוהי משימה אינה מורכבת, בעזרתו של "גוגל", מצא חיש קל שמדובר בגוף ישראלי.

כעת לא נותר אלא לעבור מלון אחר מלון ולתור אחרי מתאכסנים ישראלים. בית המלון השלישי או הרביעי אליו הגיעו היה המלון בו שכנו. מכאן הדרך אלינו היתה קצרה. פקידת הקבלה איתרה אותנו, אך במקום להודיע לנו לשוב העירה, טרחו השניים ונסעו במיוחד אלינו, אל ההרים. האב ובנו הגישו לנו את הכסף, ללא גינונים דרמטיים. לא היה חסר שם ולו אירו אחד. לתודתנו הנלהבת השיב האב, שמדובר במעשה נורמטיבי, שכך צריך לנהוג. הרהרתי מה אני הייתי עושה במקומו...

"אנו המקדונים, יש לנו קודים של כבוד"

מימין: יגאל חסקין, הנער קוסטה, אביו וגילי חסקין (צילום: דפנה דותן)

מכתב תודה והזמנה לישראל

עם שובו ארצה, קבע אבי פגישה עם שגריר מקדוניה בארץ וביקש מחתנו, זיו יער, לשלוח בשמו מכתב תודה ולהזמין את המשפחה לביקור בארצנו:

"קוסטה שלום,

"שמי זיו יער ואני מישראל. חמי הוא מדריך הטיולים שפגשת בשבוע שעבר כשמצאת את המעטפה עם הכסף, והחזרת אותה אחרי חיפוש ארוך של בעליה.

"אבי הוא מדריך מוכר, והפיץ את סיפור החזרת הכסף בכל הארץ, כך שרבים שמעו על החלטתך האמיצה לחפש אחר האנשים שאיבדו את המעטפה ולהחזיר להם את הכסף שאבד.

"לו הייתי צריך לנחש מהם הסיכויים שמישהו יחזיר את המעטפה מלאה באלפי אירו, הייתי מעריך שהם היו קטנים ביותר. משפחתך צריכה להיות מאוד גאה בך, לא כולם היו נוהגים כמוך, ולמעשה הרוב היו נוהגים לגמרי אחרת.

"כמובן, עליך להיות גאה שדבקת בעקרונותיך, שאתה חי לפי ערכיך, עושה את הדבר הנכון ומרגיש טוב עם עצמך. אז תודה רבה לך בשם כולנו!

"אנו רוצים שתדע, שיהיה לנו לכבוד להזמין אותך ואת משפחתך לישראל, ואנו מקווים שיום אחד תמצא את הזמן לבקר אותנו ואת מדינתנו היפה.

אלוהים יברך אותך".

לו היו יודעים עברית, הייתי מקדיש להם את שירו של יהורם גאון: "כולם היו יודעים אז טוב מאוד, למי למי, יש יותר כבוד". 

גילי חסקין הוא מורה דרך ומדריך טיולים בעולם