קיץ אצל השכנים: טיול נחלים צונן בירדן

חצינו את הגבול מזרחה במעבר נהר הירדן, ונסענו דרומה עד למלון שבצפון ים המלח. שמנו פעמינו מזרחה במעלה ואדי מוחייריס, לאורך ערוץ המים. טיפסנו על גושי סלעים מגיר, חרסית, אבן חול וקונגלומרט. גיל המסלע עתיק, ומקביל לגיל המסלע במכתש רמון.

עוד טיולי מים בערוץ התיירות:

• נחל הקיבוצים: פיתרון טוב למי שמחפש טיול רטוב
•  נחל חרמון: בריכות, מפלים גועשים ומים צוננים
• נחל עיון: מהשלג בלבנון אל המפלים בישראל
  
  

פרוש השם מוחייריס הוא מים קרים, לציין שבנחל זורמים מים קרים יותר מנחלים אחרים באזור. במים הצלולים ריחפו אצות ירוקיות חוטיות שיצרו מרבדים בדוגמאות עשירות. האצות התפתלו עם הזרם וחבקו את הסלעים. בערוץ מפלי מים קטנים בשפע, נטיפים נוצצים מסתתרים מאחורי צעיפים של טיפות ושרכים. ממפל בגובה כ-20 מטרים נפלו המים בשאון, וסיפקו לנו מקלחת מרעננת. הרבינו להשתכשך במים כדי שחום הגוף לא יעלה (הטמפרטורה בצל היתה כ-30 מעלות).

אצות ירוקות חוטיות בוואדי מוחייריס, ירדן (צילומים: אפרת נקש)

למה בצד הירדני יש יותר מים מאצלנו?

גלעד בן צבי, המדריך הישראלי שלנו, כינה את אחת הפינות הקסומות "גן עדן". במקום נובעים שני מעיינות, אדום ולבן. הסלע במעיין האדום קיבל את צבעו מתחמוצות ברזל, גם בהשפעת טמפרטורת המים החמה. מהמצוק ירדו נטיפי טרוורטין (נטף נחלים) בצורות מרהיבות. הטרוורטין הוא סוג של אבן גיר שעבר המסה ושקע מחדש. בחלק מהמקומות כיסה טחב את הטרוורטין, ויצר מפלי זרזיפים.

גלעד הסביר את התופעה על ידי שלושה גורמים שיחדיו קשורים לגשם:

האחד - אגן ניקוז גיאולוגי (ולא גיאוגרפי) ממזרח לעמאן ושדרת ההר שמתנקז לכאן; השני - השטח ממזרח אינו תלול ולכן לא נוצר נגר עילי, ולכן רוב מי הגשמים מחלחלים לקרקע; השלישי - רוב המדבר המזרחי בנוי מאבן חול שבה מחלחלים המים הרבה יותר טוב מאשר בגיר והחרסית שבצד המערבי. אבני החול סופגות את המים, וכשאלו מגיעים לשכבות הגיר והחרסית העתיקות, הם זורמים עד לבקע ים המלח.

סלעים נוזליים. מטריית טרוורטין מכוסה בטחב בוואדי חימרה

מבט לירושלים

עם זאת, ירדן מתמודדת עם בעיית מים קשה. אין בצד הירדני אקוויפרים, וזו אחת הסיבות שהם מצדדים בתעלה מים סוף לים המלח, כדי לייצר אנרגיה להתפלה. בעמאן יש הפסקות מים ממושכות.

טיול בנחל "מה שרוצה האל"

בבוקר שלמחרת יצאנו מוקדם, על מנת לגמוע את ההליכה היבשה במדבר בשעות הקרירות. פנינו דרומה, וירדנו אל ערוצו של ואדי מנשלה. ואדי מנשלה הוא קניון המתחיל ממערב לעיר מידבא ומסתיים בכביש ים המלח. אנחנו ירדנו אל מרכזו, אל ראש המפל הגדול.

חזרנו על עקבותינו עד לראש המפל הגדול, אותו עקפנו תוך ירידה על שלוחה עם דרדרת מפחידה. נכנסנו לבריכות, ישבנו למרגלות מפלים ציוריים, ונהנינו מעיסוי גוף מלא תחת המים הגועשים בתחתית המפלים. הגענו עד לראש המפל הגדול השני, ואחרי תצפית מרשימה שמנו פעמינו חזרה לנקודת ההתחלה.

הרגשתי תשישות, לא היה לי כוח להרים את גופי מעל לסלעים. היה זה יום חם מאד, וגלעד העלה סברה שהמעברים התכופים, בין הכניסה למים הצוננים והתחממות הגוף, צרכו אנרגיה רבה. לכולנו היה קשה: החום, הדרדרות בשיפועים חדים, והטיפוסים על הבולדרים. טיפסנו אל הרמה המדברית במדרון הדרומי, ואחרי הליכה קצרה דרומה הקמנו את המאהל.

לא קל בחום. טיפוס על בולדרים ומפל בוואדי מוחייריס

עקב המהומות במזה"ת - התיירות לירדן בירידה

ביום השלישי שמנו פעמינו דרומה לכוון ואדי חימרה. בדרך חצינו את כביש הפנורמה הירדני, אשר נסלל לטובת התיירים לאורך ים המלח, על גבי מצוק ההעתקים. בירדן יש בשנים האחרונות תנופת תיירות, כשבשנה שעברה ביקרו בירדן 7.5 מיליון תיירים, רבים מהם מאירופה. עם זאת, בשנה האחרונה חלה ירידה במספר התיירים עקב המהומות במזרח התיכון.

מפל נסתר בוואדי חימרה

רטובים ומאושרים

ביום האחרון הלכנו לאורך כביש ים המלח כשני קילומטרים, ואז פנינו מזרחה וטיפסנו על מצוק ההעתקים. כשהתחלנו לשמוע את שאון המים השוצפים בוואדי זרקא מעין - התעודדנו.

קופצים במפלים אל המים החמימים של ואדי זרקא מעין

מי הנחל חמימים, שכן נובעים ממעיינות בטמפרטורה של 47-60 מעלות. בנקודת הכניסה שלנו המים היו חמים, אך עדיין יכולנו לשבת בהם רק כעשר דקות. ירדנו בערוץ המים החמימים לכל אורכו של הוואדי, כאשר ככל שירדנו - ירדה הטמפרטורה של המים.

המעיינות הם מעיינות שכבה, וההסבר לטמפרטורת המים הוא המגמה הרותחת הקרובה לקרום כדור הארץ באזור זה. תפוקת המים בוואדי היתה אדירה, יותר מאשר בשנה רגילה.

קשה לתאר את הכיף של הליכה ורחצה במים חמימים. ישבנו בבריכות, כשאת בית המרחץ הטבעי מעטרים שיחי הרדוף, החלקנו וקפצנו שוב ושוב במפלונים. בסיום הוואדי הגענו לכביש ים המלח, בקרבת הפתח של נחל ארנון, רטובים ומאושרים.