שירה ניצחה את הסרטן וכתבה: "הכי אמיצה בגן"

"אחת הסיבות שבגללן בחרתי לספר את הסיפור האישי שלי היא שהמון ילדים צוחקים על חולי סרטן ולא יודעים כמה הם סובלים", מסבירה שירה פלד, בת 11, בהקדמה לספרה "הילדה הכי אמיצה בגן" ."פעם בכיתה אחד הילדים צייר ציור ובהפסקה צעק לחברו, תראה מה יצא לי, הילד הזה נראה כמו חולה סרטן. הילדים לא מבינים את הכאב של חולי הסרטן ולכן חשוב לי להבהיר שהמעשה שלהם פוגעני".

עוד בחדשות:

נקמת השוטר? עו"ד נקנס על 'רעש' וחציית כביש

אגרוף לפנים: שביתות בגלל אלימות נגד רופאים

ביום חמישי בשבוע שעבר ציין מחוז תל אביב במשרד החינוך את שבוע הספר במיזם לעידוד הקריאה, "מצעד הספרים השנתי" לבתי הספר היסודיים. את מרב תשומת הלב לכד ספרה של שירה פלד, תלמידת כיתה ד' מגבעתיים, המתאר את מלחמתה במחלת הסרטן. הספר זכה בקטגוריית "ספר מרגש במיוחד" והוחלט שהוא יופץ בכל בתי החולים בארץ.

עטיפת הספר שכתבה שירה(באדיבות המשפחה)

שירה פלד ומנהלת המחוז במשרד החינוך(צילום: מוקי שוורץ, משרד החינוך)

"כשקראתי את הספר 'האי ברחוב הציפורים' על אלכס בן ה-12, שנותר לבדו בשואה, הבנתי שהמסר הכי חשוב הוא האמונה", כתבה שירה בספרה. היא סיפרה כי כשהייתה בת 3 הבחינו הוריה בכתם כחול גדול על ישבנה. "למחרת קמנו מוקדם בבוקר ונסענו לרופאה שבדקה אותי וביקשה מיד שניסע לבית החולים תל השומר, שם הוחלט לבצע לי בדיקת מוח עצם", היא סיפרה. "הבדיקה מתבצעת בטשטוש ואני זוכרת שהחדר היה ירוק עם המון צפרדעים, מכל מיני סוגים כדי לשמח את הילדים החולים. באותו ערב הגיעו תוצאות הבדיקה ונודע שיש לי לוקמיה מסוג APL. רק שנתיים לפני שחליתי נמצאה תרופה למחלה, עד אז ילדים היו מתים מהמחלה".

שירה כתבה בספרה שבעקבות הטיפולים הכימותרפיים גופה נחלש, חום גופה עלה והיא התקשתה לנשום ולאכול. "כמעט חמישה ימים ברציפות לא אכלתי דבר", היא כתבה, "רק שתיתי מים ואז פתאום נעשיתי רעבה מאוד והדבר הראשון שביקשתי לאכול היה פסטרמה ומלפפון חמוץ".

את השְׂער החליף כובע ורוד ומקסים

שירה מתארת גם את הקושי שבנשירת השיער. היא כתבה: "מעולם לא הסתפרתי לפני כן, פרט לקיצור פוני. היה לי שיער בלונדיני צהוב ונראיתי כמו אפרוח. כל פיסת שׂער שנגזרה קיבלה שם וצורה מאמי, שהצליחה להצחיק אותי ולהשכיח את הכאב". לדבריה, את השׂער החליף כובע ורוד ומקסים וכעבור שנה חזר השׂער לצמוח ולכיתה א' היא כבר הגיעה עם קוקו. "הטיפולים נמשכו חצי שנה, זה נגמר, זהו, ניצלתי. חזרתי לגן והייתי יושבת כל הזמן בפינת הבובות, אני הייתי הרופאה והן היו החולות", היא תיארה, "והנה היום אני כמעט ילדה בת 12, ילדה מאושרת, לא נתתי למחלה להשפיע עליי, אז מה אם חליתי. זה לא אומר שיש פי פגם, אני שונה מכם. אני מיוחדת".

השיער הבלונדיני נגזר(באדיבות המשפחה)

"הספר הזה הוא מעין תרפיה גם של שירה, שבפעם הראשונה התמודדה עם המחלה והחליטה לספר את הסיפור כדי לעזור גם לילדים אחרים", סיפרה אמהּ ריקי. "כשעלה הנושא של כתיבת ספר בכיתה, הייתה זו שירה שהחליטה לבדה לכתוב

 על המחלה ובעצם בפעם הראשונה היא נחשפה לתמונות שצילמנו באותה תקופה והעלנו יחד את הזיכרונות והאירועים שהיא מעט הדחיקה בראשה".

האם ריקי סיפרה עוד כי שירה תמיד פחדה ללכת לבית החולים, אך השבוע כשהיא הגיעה לביקורת היא באה יחד עם הספר והרגישה צורך לשבת עם הילדים החולים ולהפיח בהם תקווה. לדברי האם, בתום הביקור בבתי החולים שירה הסתכלה עליה ואמרה: "החלטתי שאני רוצה לעבוד בבתי החולים ולהעביר לכולם את המסר שאפשר לנצח את המחלה".