לא בריא לרוץ רחוק: בעיות לב בקרב רצי מרתון

ריצה באופן מבוקר מספר למשך כשעה מספר פעמיים בשבוע הנה פעילות גופנית הדורשת כושר גופני גבוה, ולכן השפעותיה הבריאותיות על הלב הן רבות. היא משפרת את תפקוד הלב, מגדילה את קוטר עורקי הלב ומשפרת את פרופיל גורמי הסיכון.

היא מורידה את הכולסטרול הרע ומעלה את הכולסטרול הטוב. היא גם מקטינה את הסיכון להשמנה. התוצאה ירידה משמעותית בשכיחות אירועי הלב והגדלה בתוחלת החיים.

כתבות נוספות על מרתון וריצה:

• רוצים לרוץ מרתון? 10 צעדים שיקחו אתכם לשם
• נשות הברזל הישראליות: בנות 50+ שרצות מרתון
• מרתון קטן עליו - תלם עומד לרוץ 130 קילומטר
  

בעבר ריצת המרתון סימלה מאמץ גופני בלתי אפשרי, מיתוס שלווה את הריצה החל מהולדתה ונתן לה את שמה. האגדה מספרת על שליח יווני שרץ מעיר מרתון לאתונה כ-40 ק"מ בלי הפסקה לבשר על ניצחון הקרב ומיד אחר כך התמוטט ומת.

בשנים האחרונות יותר ויותר רצים חובבנים, כולל רצים בגיל מבוגר שמתאמנים באופן מסודר מגדילים את היקף האימונים, אינם חוששים מאתגר ומשלימים בהצלחה את ריצת המרתון. ואכן הפופולריות של ריצת המרתון עלתה באופן משמעותי בעשורים האחרונים.

בארץ ובעולם, יותר ויותר אנשים רצים מרתון(צילום: גיל יוחנן)

האם הסיבה לאירוע הלבבי היא אכן ריצה?

קחו את ארצות הברית לדוגמה בגידול הרצים: ב-1976 היו כ-25,000 רצי מרתון, ואילו ב-2009 מספר הרצים גדל ל-470,000 רצים. הגידול המשמעותי במספר הרצים מצד אחד מלמד שהמאמץ הגופני הכרוך בריצה הוא אפשרי, אבל מהצד השני מצטברים יותר ויותר נתונים על מידת השפעה של הריצה.

אם בשנים הקודמות עיקר החשש והסיכון הגופני היה מגרימת נזק לברכיים, לגב ולהופעת כאבי שרירים או גידים בזמן הריצה, בשנים האחרונות הנתונים מראים שריצה הממושכת של שלוש עד ארבע שעות עלולה לפגוע דווקא בלב.

כתוצאה מהמספר העולה של הרצים חלה עלייה ניכרת במספרם של הלוקים באירוע לבבי בזמן ריצה. ההנחה היא שבין שישה לשמונה רצים מכלל אלו שמשתתפים בכל ריצות המרתון בארצות הברית במשך שנה ימותו כתוצאה מאירוע לבבי בזמן הריצה.

בעקבות כך נערכו מחקרים שבדקו האם ריצת המרתון מגבירה את הסיכון ללקות באירוע לבבי כתוצאה מחסימה בעורקי הלב. מתברר שהסיכון לאירוע לבבי בזמן ריצת מרתון הוא נמוך מאוד.

הריצה הממושכת אינה מגבירה את הסיכון לאירוע הלבבי בהשוואה לביצוע כל פעילות גופנית אחרת. העלייה במספר המקרים כקשורה לעלייה המשמעותית במספר הרצים, ולא לעלייה בסיכון כתוצאה מהריצה עצמה.

רוצו, אבל שימו לב לפעילות שרירי הלב(צילום: shutterstock)

שרירי הלב לא מוגנים מעומס יתר בזמן ריצה

בשנים האחרונות מצטברות הוכחות שהמאמץ הכרוך בריצה למשך כשלוש שעות עלול לגרום לנזק לשריר הלב. מתברר שלאחר הריצה נמצאו בדמם של חלק ניכר מהרצים רמות גבוהות של חומרים המעידים על נזק שנגרם לשריר הלב, בדומה לרמות שנמדדות במצבים של פגיעה בשריר הלב שנגרם כתוצאה מהתקף לב.

במקביל, בבדיקות הדמיה שבוצעו מייד בסיום הריצה נמדדה פגיעה בכושר ההתכווצות של הלב, בעיקר בחדר ימין. הממצאים מלמדים שאם בעבר היה מקובל לחשוב ששריר הלב, בשונה משרירי השלד, מוגן בזמן מאמץ ממושך מפני עומס יתר, הרי המחקרים עדכניים מראים שבזמן מאמץ בדרגת קושי קשה (בקצב לב גבוה) של כמה שעות כן מופעל עומס יתר על שריר הלב שגורם לפגיעה בשריר עצמו.

הצד שמאלי של הלב, שתפקידו להזרים את הדם לגוף ולכן בנוי מרקמה שרירית עבה, מסוגל לעמוד בעומס המופעל בריצה. אך הצד הימני, שתפקידו להזרים את הדם בלחץ נמוך יותר לריאות ולכן בנוי מרקמה שרירית דקה, מתקשה לעמוד בעומס המופעל בזמן הריצה. הלחץ שמפעיל הדם על דפנות החדר פוגע בסיבי השריר ובתגובה מתחיל תהליך דלקתי שעלול לשנות את מבנה רקמת שריר הלב.

ההשפעות הארוכות טווח של תהליך זה עדיין לא ברורות. אולם, מעקב במשך עשור אחרי משתתפי מרתון ברצלונה מצא ששיעור הפרעות הקצב הקלות, הקשורות לפגיעה בצד הימני של הלב היה גדול פי 4 בהשוואה לאנשים לא מאומנים.

בנוסף, נמצא אחוז גדול יותר בקרב הרצים שסובלים מהצטלקות של שריר הלב בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה. חשוב לציין שאין קשר בין רמת הכושר הגופני של הרצים לבין הסיכון להופעת הפגיעה בשריר הלב.

ריצה היא פעילות בריאה, אולם ממאמץ ממושך של שלוש עד ארבע שעות עלול לגרום לפגיעה בשריר הלב. לגבי ההשפעות הארוכות טווח של הפגיעה אין עדיין נתונים.

על כן, לרצים מומלץ לבצע בדיקת לב במאמץ כל שנה, לאפשר תקופת התאוששות ללב של כמה שבועות לאחר הריצה ולהימנע מאימונים אינטנסיביים. כמו כן, לא לבצע ריצות מרתון עוקבות, לחכות לפחות שלושה חודשים ביניהם ולהימנע מריצה בתנאי מזג אוויר קשים, דבר שעלול להגביר את העומס על הלב.

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט במכון פיזיולייף בהרצליה לפיזיותרפיה וכושר אישי