בלוג: מוות בעידן הדיגיטלי

במרס 2011 איבדה  ורד שביט את אחיה טל, עיתונאי הרכב הוותיק שנהרג בתאונת דרכים. כמה ימים לאחר מותו, שביט ובני משפחתה קיבלו הודעה שנשלחה מכתובת המייל של אחיה. השולח כמובן לא היה טל, אלא ספאמרים שפרצו לחשבון היאהו שלו והפיצו באמצעותו דואר זבל.

סדרת הכתבות של ורד שביט:

• בתוך המחשב האישי של אחי
• למי שייך המידע שלנו אחרי שאנחנו מתים?
• רוצים לנהל את יקיריכם אחרי שתמותו? כך תעשו זאת
• אפשר לחיות אחרי המוות. כמעט
  

הניסיון לקבל את לידיה את השליטה בחשבון הפך למסע בעקבות פרופילי פייסבוק ונכסים וירטואלים אחרים של מתים. בתוך התהליך שביט פרסמה סדרה של ארבע כתבות כאן ב-ynet מחשבים, וכעת פתחה גם בלוג שהוא המדריך המלא להתמודדות עם המוות בעידן הדיגיטלי. "אני מקווה באמצעותו להעלות את המודעות לכמה זה חשוב – ופשוט –לנהל את הנכסים הדיגיטליים והמקוונים שלנו באופן שיוכל להקל בצורה משמעותית על אלו שיישארו אחרינו", היא כותבת בבלוג. "אף אחד לא רוצה לחשוב על מוות אם הוא לא חייב, אבל כמו שאנחנו חושבים שלכתוב צוואה זה אחראי, גם להשאיר הנחיות מה לעשות עם המחשב, הקבצים, תיבות הדוא"ל, הפרופיל בפייסבוק וכו', זה אחראי".

• לבלוג באנגלית: Death in the digital era & life after death on the net
  

החיים המקוונים אחרי המוות

הבלוג הוא נקודת ריכוז של כל מה שנכנס תחת ההגדרה מקאברי-וירטואלי. הוא כולל פוסטים המסבירים כיצד ניתן לגשת לסיסמאות ושמות משתמש של אהוב שנפטר, עוסק בהבדל שבין חיטוט במחשב לעומת ריקון מגרות של המת, לינקים לאתרי צוואות וירטואליות ומידע על אתרי אבל והנצחה וירטואליים. במילים אחרות, כל מה שלא רציתם לדעת ולא העזתם לשאול.

בבלוג תוכלו ללמוד למשל על הבדלי המדיניות של טוויטר לעומת גוגל: בעוד שגוגל מוכנה לשקול האם לאפשר לקרובים לגשת לתכולת החשבון, בטוויטר בוחרים להעניק לבני המשפחה גיבוי של הציוצים - אבל בשום אופן לא לאפשר גישה לחשבון עצמו, ולא למסור מידע שלא פורסם על ידי המשתמש בציבור. עם זאת, החלטות מסוג זה עשויות להשתנות עם הזמן, כפי ששביט למדה מיוטיוב.

ליוטיוב היתה מדיניות ברורה לגבי תכנים של נפטרים: "אם אתה זקוק לגישה לתכנים שנמצאים בחשבון היוטיוב של מישהו שהלך לעולמו, יש לשלוח את הפרטים הבאים: שמך המלא, שם החשבון ביוטיוב של האדם שנפטר, העתק מתעודת הפטירה, העתק מסמך ייפוי כח - או אם אתה הורה של בעל חשבון שנפטר והוא מתחת לגיל 18, יש לשלוח העתק מתעודת הלידה שלו ואז אין צורך בייפוי כח". אך מאז ששביט פרסמה את הפוסט, יוטיוב הסירה את ההנחיות לחלוטין. "נכון לעכשיו לא מצאתי הנחיות שמתייחסות לנושא. עדכונים נוספים בהמשך".

חומרים רגישים

סדרת הכתבות ששביט פרסמה נוצרה בעקבות טראומה אישית, אך הבלוג החדש אינו אישי ואינו מוקדש להנצחתו של אחיה. העיצוב של הבלוג נקי מאוד, נטול קישוטים סנטימנטליים והטקסטים ששביט מעלה אינפורמטיביים ומאוד מעניינים. כמעט מפליא באיזה קור רוח ויסודיות אנליטית היא מתייחס לנושא.

בבלוג היא מספרת בין היתר, על ההמודדות על המפגש עם "חומרים למבוגרים": "פעם גברים (בעיקר) היו מחביאים, נגיד, חוברות / קלטות פורנו בארון או מתחת למיטה. אם היו להם בת/ן זוג, כנראה שהם ידעו על קיומן ולכן יכלו לזרוק אותן לפני שאנשים אחרים ייכנסו הביתה (...) כיום יש סיכויים טובים שלא תיאלצו להתמודד עם מציאת חוברות פורנו מודפסות או קלטות עם סרטי פורנו, אבל כן תיאלצו להתמודד עם מציאת פורנו על המחשב. במדריכים שפורסמו בווינט מלמדים איך להסתיר את הפורנו הממוחשב וגם איך להיפטר ממנו, אבל לא בטוח שהמת הספיק ללמוד איך לעשות את החלק הראשון, מה שאומר שאתם עלולים למצוא את עצמכם עושים את החלק השני".

"פתחתי את הבלוג הזה מתוך שתי מטרות", שביט מספרת ל-ynet מחשבים. "ראשית, כדי להקל על אנשים שאיבדו מישהו והם נמצאים באותה סיטואציה שאני הייתי בה, וזו תקופה איומה. ושנית כדי להעלות את המודעות. לכולנו יש המון קבצים שאנחנו שומרים, מיילים, פרופילים ברשתות חברתיות, ולמרות שאף אחד לא רוצה להתעסק בצוואות, חשוב להחליט איך אנחנו רוצים שהקרובים אלינו יתמודדו עם המידע הזה. מאחר ומדובר בנושא כבד וטעון, החלטתי לנטרל את הפן הרגשי. אני בעיקר רוצה להעניק לאנשים מידע וכלים. את הרהורי ליבי האישיים אני שופכת בבלוג האישי שלי, לא כאן".

מפרויקט אישי - לשירות ציבורי

את סדרת הכתבות ב-ynet שביט כתבה מזווית מאוד אישית, אך מהר מאוד הבינה שיש כאן משהו גדול יותר מהחוויה שלה. במשך כמעט שנה אספה חומרים וראתה כיצד המציאות משתנה. חברות נקנו על ידי אחרות, ואתרים שינו את מדיניותם לגבי האפשרות לגשת לתכנים של בני משפחה שנפטרו.

הפרויקט הפך מאישי, לפרויקט שמהותו שירות לציבור. "אני יודעת כמה אני הייתי אבודה, וכמה היה לי קשה. המחשב של אחי היה אצלי בדירה, ולמרות שכל הזמן פנו אלי חברים של אחי וביקשו שאשחרר להם תמונות ותכתובות, היה לי מאוד קשה להיכנס ולהוריד מהמחשב דברים. אני יודעת שיש אנשים שנמצאים במצב הזה עכשיו, והמטרה שלי היא לעזור להם כמה שאפשר".