תאגידים יקרים - אל תתרמו לנו ואל תדפקו אותנו

תשמעו קטע: ניסיוני המקצועי לימד אותי, שבכל ארגון בו היחסים בין ההנהלה לעובדים מתאפיינים בעיקר בציניות, ניצול (הדדי לגמרי, אגב), חוסר אמון ואף איבה, פזורים שלטים יפים ובהם כתוב, כחלק מן הקוד האתי: "העובדים הם המשאב החשוב ביותר שלנו".

• לטורים נוספים של אורית-קלייר ארזי
• פרצופה של המחאה: מתחתנים במיליונים ובוכים
• החרם על שטראוס - סממן לציבור מתלהם וצבוע
• זהבית כהן היא רק סימפטום - הבעיה היא במדינה
  
  

באותם ארגונים ממש, אם הם גם ארגוני שירות העושקים את הלקוחות במיני עיוותי תימחור, טירטור, ומידי פעם תספורת אג"ח טרנדית, לרוב מופיעה שורה פיוטית נוספת כחלק מאותו הקוד: "הלקוחות הם סלע קיומנו והשירות הוא לחם חוקנו" (קצת ערכתי את הנוסח, אבל אתם מבינים את הכוונה).

במקביל, הטייקונים-הכוכבים רוצים להיכנס לוואקום שמותירה אחריה הממשלה. למה? כי זה מעלה את קרנם בעיני עצמם ובעיני הציבור; כי זה משמש מטהר מצפון כשזה האחרון אינו נקי; כי זה מסיט את תשומת הלב מהעיקר שהוא התנהלות של היעדר אחריות תאגידית בכל הנוגע לבניית פירמידות הזויות של חובות פנטסטיים על חשבון הפנסיה של הציבור (שזה דווקא יותר אשמת המוסדיים והבנקים, אבל זה עניין אחר) ; וכי זה קרדום פוליטי לחפור בו: לשרים בממשלה קשה יותר להתעמת ישירות עם הטייקון המממן להם, בעקיפין, במנגנון הנ"ל, את כיסאם.

כך נוצר פלונטר עצום של אינטרסים גלויים וסמויים, ישירים ועקיפים, מכוונים ומזדמנים, שהולך ומתעצם ומתבטא בכשל כולל של אתיקה מימשלית בקרב הממשלה, ושל אתיקה תאגידית, דווקא אצל החברות הכי "תורמות לקהילה". בדיוק ההיפך הגמור ממה שמדד "מעלה" מתיימר לייצג. במובן זה, לשחק את המשחק של "הובלה במדד אחריות תאגידית" הוא במקרה הטוב היתממות ובמקרה הרע – אחיזת עיניים.

תאגיד צריך להרוויח, לא לממן את הקהילה

והמחיר שאנחנו משלמים הוא משולש. ראשית, הממשלה נוטשת את האזרח, ולא במימון של שירותים אולטרא ייחודיים או נישתיים לאוכלוסיות קטנות שנופלות בין הכסאות של מסננת התקציב הלאומית, אלא בלחם והחמאה של התמורה למסים שעלינו לקבל מהמדינה: חינוך, בריאות, רווחה, קהילה, תרבות.

אז בואו נעשה סדר. תאגיד לא צריך לממן את הקהילה. הוא צריך לייצר רווחים לבעליו/מחזיקי המניות. אני נוטה להאמין, לפחות לחלקם, שהם באמת רוצים לעשות, גם, טוב לכלל - פשוט צריך לדרוש מהם את הדרך הנכונה לכך: שלמו מסים ללא להטוטנות של תכנוני מס, שלמו משכורות ראויות, שמרו על פערי שכר הגיוניים בין דרגים, שלמו לספקים בזמן, נהגו כבוד בלקוחות, ואל תנצלו לרעה את מבנה שוק ההון. זהו.

זו אחריות תאגידית ביסודה. שם טמונה מירב התרומה לקהילה. והמהדרין הרווחיים במיוחד, ייטיבו לעשות אם ירחיבו את ההגדרה ויכללו בה נדבנות לפעילויות ייחודיות, התנהלות ירוקה ותרומה אקטיבית לאיכות הסביבה. את הדלת המסתובבת של תספורת אג"ח מחד ו"תרומה לקהילה" מאידך - את זה חייבים להפסיק. ומייד.