מופע שנת ה-70: מזל טוב, פול מקרטני
לכבוד יום הולדתו השבעים של סר פול מקרטני, בחר אור ברנע חמישה שירים המבטאים יותר מכל מופת של רגש, הגשה ונגינה - אותם הוכיח המוזיקאי לאורך הקריירה המפוארת שלו, עם או בלי הביטלס. לכם בטח יהיה מה להוסיף
מזל טוב סר פול מקרטני אדוני, הגעת לגיל 70. בהגיעך לגיל המפואר אינספור כתבות ומאמרים יתפרסמו היום (ב') ברחבי העולם על פועלך המבורך ועל יצירותיך שלנצח ישנו לנו את החיים וגם אנחנו לא יכולים לעמוד מהצד ולשתוק. לכבוד היום המיוחד בחרנו בחמישה רגעים נוגעים בקריירה המשגעת שלך. חמישה רגעים על תרומתך לעולם המוזיקה, שלא תמיד יוזכרו בכותרות, חמישה רגעים שכל אחד מהם מלמד כמה כישרון טמון בך בתחומים שונים. מהכתיבה, גיטרת הבס, השירה, הכנות והרומנטיקה. זו דרך קטנה לומר לך תודה פול, תודה על הכל.
Martha My Dear
אלבום: The White Album
עם יד על הלב, מדובר באחת היצירות הנוגעות והמרגשות בחייו של מקרטני. בדרך כלל, השיר לא יככב במצעדים וסיכומים שיספרו על שירי הביטלס המוצלחים ביותר, אבל האמת? לא ברור למה. מלבד כלי המיתרים והנשיפה, מקרטני מנגן כאן על הכל: תופים, בס וגיטרות. אבל יותר מכל מרשימה נגינת הפסנתר שלו כאן.
מעריצים גדולים של הביטלס התקשו להאמין שהוא האיש שפורט על הקלידים, כולל כותב שורות אלה. עם מהלכים נפלאים וכיפיים שהחלו כתרגיל אימון של מקרטני על הפסנתר ומבלי שום התערבות של חברים אחרים מהלהקה (מלבד ג'ורג' מרטין המפיק), מקרטני הקליט ביומיים בלבד את אחד השירים היפים בעולם. שיר שהוקדש למרתה ולה הוא שר: "מרתה יקירתי, תסכלי סביבך ותראי שאת ואני נועדנו אחד לשני, מרתה אהובתי, אל תשכחי אותי". ומרתה האהובה, היתה הכלבה הראשונה והחמודה שלו.
Something
אלבום: Abby Road
ללא ספק, מדובר ביצירה יפיפייה של ג'ורג' האריסון כשחותמו המוזיקלי המובהק נשמע בכל שניה שלה. אבל בהאזנה נפרדת לכלי הנגינה שבשיר, מגלים את אחת ההוכחות שפול מקרטני הוא מהבסיסטים הכי מעוררי השראה שיש, ולא רק כותב מבריק וזמר ענק.
ככה מבצעים את התפקיד המדהים של מקרטני בשיר: ידיים מנגנות על הבס
מקרטני מתהלך על הבס באופן מושלם, הוא מפתח מהלכים מרגשים שיכולים להפוך לשיר בפני עצמו ויוצר הרמוניות מתוקות כשהוא נוחת על תווים שונים. נגינה מעבר לכל דמיון.
Monkberry Moon Delight
אלבום: Ram
לפעמים בשיחות על כישוריו הרבים של מקרטני עולה השאלה "האם הוא זמר טוב מספיק?", ההשוואה לג'ון לנון תמיד מתבקשת בעוד שלנון ניחן בקול דומיננטי בעל צבעים רבים, מקרטני נשאר לפעמים איפשהו באמצע, פשוט ומספיק טוב.
אבל השיר "Monkberry Moon Delight" מתוך האלבום המצוין "Ram" (שעליו חתומה גם לינדה מקרטני) הוא הוכחה ליכולות הווקליות המשוגעות של האיש. עם ניחוח של רוק אמריקאי דרומי, מקרטני צורח את המילים לתוך המיקרופון בקול צרוד ומלוכלך שקורע את המאזין לגזרים. אפשר לדמיין את מיתרי הקול שלו מתנפחים ובזמן שהוא שר להבין כמה כל מילה כל כך חשובה לו.
Why Don't we Do It In The Road
מתוך: The White Albumהצעקות היפייפות של מקרטני הגיעו עוד קודם, בתקופת "הביטלס" כמובן. השיר "Why Don't We Do It In The Road" נכתב על ידי מקרטי והוקלט ללא ג'ורג' האריסון וג'ון לנון לאלבום הלבן.
מדובר בקצת יותר מדקה וחצי של בלוז ישיר ופשוט, אבל הקול והאנרגיה של מקרטני עושים את כל ההבדל. פתאום קולו הופך נמוך, רם, צרוד ומצמרר, כאילו היה זמר בלוז אמריקאי ותיק ששר את הבלוז כל חייו.
Maybe I'm Amazed
מתוך: McCartney
האמת היא שבשיר הזה אין מחמאה יוצאת דופן שאפשר להעניק על נגינתו או שירתו של מקרטני, זאת כיוון שהשיר כולל את הכל. "Maybe I'm Amazed" הוא שיר כל כך יפה ומרגש, שאי אפשר היה להחסיר אותו מהרשימה.
באפריל 1970 מקרטני הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו לאחר פירוק "הביטלס" והשיר הוא הפנינה האמיתית בו. הוא הקדיש אותו ללינדה אהובתו שעזרה לו והיתה שם בשבילו בזמן הפירוק הכואב של הלהקה ששינתה את העולם - ובלי ספק אפשר לשמוע שכל מילה וכל תו בו, מעבירים צמרמורת בגוף, אפילו רק מלומר בקול רם את שמו. קליפ הפרומו שלפניכם, מתעד בתמונות את מקרטני המזוקן, לינדה וילדיהם בחווה שלהם בסקוטלנד. ושיאים חדשים של רומנטיות נשברים גם שם.
