תל אביב 1001: פסיפס וירטואלי
אתר חדש מציע לכם לחוות באמצעות המחשב רגעים קטנים של התבוננות על עיר. יהונתן הפנר, מייסד האתר, מסביר למה זה חשוב להכיר את הסביבה שלנו, כן - גם את הקווים שמפרידים בין המדרכות
פרויקט קולנועי-אינטרנטי חדש בשם פרוייקט תל אביב 1001 רוצה להכיר לכם את תל אביב. אבל לא תל אביב השמאלנית הצפונבונית, או המוזנחת והקרועה, אלא עיר המורכבת כולה מפיסות של חוויות חד פעמיות. האתר, שהוקם על ידי יונתן הפנר ותהל סופר, נועד לתעד את ההווי העירוני באמצעות 1,001 סרטונים קצרים המציגים רגעים מנקודת מבטם של המשוטטים. הפנר וסופר למדו קולנוע במנשר, כשהוא התמקד בצילום ובבימוי והיא בעריכה ובימוי. כיום הם שותפים בסטודיו בשם Tall&Small.
"העיר שלי, הרחוב שלי, המדרכה שממול הבית שלי, החיבור בין הכביש למדרכה, אני עומד שם ומחכה למונית. מים זורמים בנחישות לאורך המדרכה, ממהרים לפתח הניקוז הקרוב. עלה ששט על נחשול המים האדיר ממהר להיבלע בעוד רגע לקרביה של העיר, הרוח מטלטלת את העלה הצהוב, אבל העלה שט גיבור. שנייה נוספת והוא נעלם והרגע נגמר. המונית הגיעה." (מתוך האתר)
כל הסרטים שמופיעים באתר, וכל אלו שיופיעו בו בעתיד, מציגים רגע חד פעמי: מעקב אחר בלון כחול בחניון מוזנח, צינור שהתפוצץ ויצר גייזר באמצע העיר החמה, גלידה שנמסה מתוך גביע שהושלך על הרצפה ומזמינה חרקים לארוחת צהריים. רגעים בנאלים באמצע הדרך שהופכים לפיוטיים באמצעות מצלמה ופס קול.
הרעיון שעומד מאחורי הפרויקט הוא לייצר מודעות למרחב המחיה שבו אנו חיים, אותו אנחנו פעמים רבות תופשים כמובן מאליו. בשלב זה, האתר כולל סרטים שאת רובם הפנר יזם וצילם בעצמו, אך בשלב השני, שיתחיל בעוד כחודש, גולשים יוכלו לשלוח את הסרטונים שלהם לפרוייקט, ולהוסיף את נקודת המבט האישית שלהם למארג הווידאו. בשלב השלישי והאחרון כל הסרטונים יולבשו על מפה של תל אביב, כך שמבקרים יוכלו לסייר בעיר באופן וירטואלי.
"אנחנו חיים בעיר מהירה, מלאת גירויים, יש לנו תמיד לאן לרוץ, תמיד עם מי לדבר, תמיד מחשבות רצות קדימה ואחורה, מה הספקתי? מה אעשה אחר כך? בריצה הזו אנחנו מפספסים המון רגעים קטנים שמרכיבים את מרחב המחייה שלנו, שהם ה-DNA של העיר שלנו. אבל לפעמים בלי לשים לב המבט נתפס על משהו, פתאום אנחנו מבחינים ברגע, בסיפור קטן במארג הזה שתופס לנו את תשומת הלב, שגורם להכל להישכח, ולזמן כאילו ללכת לאט יותר. אנחנו תופסים מקום של מתבוננים". (מתוך האתר)
גם נמלים על הרצפה יכול להיות רגע תל אביבי
הרעיון לאתר נולד אחרי שהפנר רכש אייפון בשנה הרביעית ללימודיו. "כצלם, פתאום נפתחו לי המון אפשרויות לצלם בכל רגע, בווידאו וגם בסטילס", מספר הפנר. "מידי פעם הייתי עובר על החומרים שצילמתי, והתחלתי לשים לב שיש לי די הרבה קליפים של "סתם דברים": רגעים בעיר, אור שמשתקף, מים זולגים, עצים מוזרים וכולי. כשהרעיון התחיל להתגבש. סיפרתי עליו לתהל היא מיד התלהבה, וכבר שנה שאנחנו מלקטים רגעים".
מה החשיבות בעצם בלתעד את הסביבה שלנו? למה שלמישהו יהיה אכפת מהגלידה הנמסה?
הפנר: "כי אחרת אנחנו פיונים. אם אין לנו דעה, אם אנחנו לא מסתכלים לאן אנחנו הולכים, אם אנחנו אוטומטים אז מה כיף לחיות? אם אני עסוק רק לרוץ ממקום למקום ולמלא את ה"משימות" שלי אני מפסיד את החיים, את הכיף שלהיות חלק מסביבה. שמת לב למשל כשאת בחו"ל, ואין לך את הלחץ של החיים וההתחייבויות, פתאום יש לך אורך הרוח להתרשם, להגיד דברים כמו 'כמה יפה פה, שמת לב שבגגות יש אדניות? תראה את פחי האשפה, תראה את העצים, שמת לב שאין פה חתולים ברחוב, איזה יופי של אור יש בעיר הזאת' וכולי. כל זה נמצא גם בתל אביב, רק שבהווייה היומיומית-שגרתית שלנו אנחנו כמעט ולא מסתכלים על זה."
באופן אישי, האתר קצת מזכיר לי את אינסטגרם. גם שם, הרבה מאוד גולשים מעלים תמונות של רגעים קטנים ויפים. אפשר לומר תל אביב 1001 היא חלק ממגמה גדולה יותר של רצון "לתפוס את הרגע האמנותי"?
הפנר: "אני לא יכול לומר ש-1001 שונה מאינסטגרם מבחינת המוטיבציה הבסיסית של הצלם לתפוס את הרגע, אך בסטילס זה קצר יותר פשוט, בעיקר הודות לפילטרים של האפליציה. לי בכל אופן אין כוונה ליצור את תאום הווידאו של אינסטגרם. המטרה שלנו היא ליצור פסיפס עירוני באמצעות סרטים שאנחנו בוחרים האם לצרף אותם או לא."
ומה הופך את הפסיפס העירוני הזה לתל אביבי בעצם?
הפנר: "כבר נתקלתי בטענה שאם אצלם נמלים על רצפה בחיפה, זה בעצם יהיה אותו הדבר. כלומר, לא רגע שהוא תל אביבי באמת. יש בזה מן האמת, זה הרי לא רגע שהוא תל אביבי או חיפאי. עם זאת, בתוך המאגר הזה ב-1001 יש, ויהיו, דברים שהם תל אביביים באופן מובהק. אני גם לא מרגיש שיש לי חובה להוכיח כל הזמן את התל אביביות של הפרויקט, מספיק שהוא נעשה כאן, ומי שמצלם את הסרטון רוצה לשתף ברגע שלו שתיעד, זה תל אביבי."
אם אני רוצה לצרף סרטון לאתר, מה אני צריכה לדעת?
הפנר: "ברגע שהפרויקט יפתח לכולם, נפרסם הודעה עם ההנחיות המלאות. בגדול, למשתתפים יהיה המון חופש אמנותי, אבל קצת פחות טכני. למשל, תהיה חובה לצלם בחוץ, אורך הסרטונים יהיה מוגבל לשתי דקות בלבד והם צריכים להיות מורכבים מסשן צילומים אחד. זאת כדי לגרום לצלמים להעביר רגע אחד אמיתי, ולא משהו שעבר מניפולציות עריכה. מעבר לזה, הכל פתוח."
החומרים לא חייבים להיות דוקומנטריים כמו עכשיו, בדיוק ההיפך. נשמח אם כל אחד יביא את הרגע שלו, זה כמובן יהפוך את הפרוייקט להרבה יותר מעניין. אגב, מי שלא עורך ואין לו גישה למוזיקה, יוכל לשלוח לנו חומרי גלם באיכות HD, ואנחנו נעזור לו."
יש כל כך הרבה יופי בעולם
למי כל זה טוב? אתם אולי שואלים את עצמכם. גם אני שאלתי את אותה השאלה. אבל אז נזכרתי באחת הסצנות הזכורות ביותר מהסרט "אמריקן ביוטי". בסצנה, ריקי מציע לשכנתו ג'ין לראות את הדבר הכי יפה שהוא צילם. הוא מושיב אותה מול מסך הטלוויזיה ושניהם צופים בשקית המתעופפת ברוח. "זה היה באחד הימים האלה, דקה לפני שהשלג מתחיל לרדת, והיה איזה חשמל באוויר שכמעט אפשר לשמוע. והשקית הזו, כאילו רקדה איתי, כמו ילד קטן שמתחנן שאשחק איתו. במשך 15 דקות. זה היה היום שבו הבנתי שיש חיים שלמים מאחורי דברים (...) לפעמים יש כל כך הרבה יופי בעולם שאני מרגיש שאיני יכול לעמוד בזה, והלב שלי עומד להתפוצץ."
