בעל היולדת שנפטרה בקיסרי: "ידענו שניתוח לא מומלץ"
מיטל דבוש שנפטרה מתסחיף מי שפיר ידעה כי ניתוח קיסרי רביעי מסוכן, אך היא רצתה עוד ילד. "היא אמרה שקשה לה לנשום ופתאום מבטה קפא", מספר בעלה ב"ידיעות אחרונות". התינוק לא יכיר את אמו, אך יישא את השם שבחרה לו
"במקום שנשמח יחד ונהיה עסוקים בהכנות לקראת הברית, אנחנו עסוקים בלקבור אותך, להיפרד ממך. מיטל אהובה שלי, אני אשמור על הילדים, אגדל ואחנך אותם להיות אנשים טובים כמו שאת עשית עד עכשיו. תשמרי על כולנו מלמעלה. לעולם לא נפסיק לאהוב אותך."
כך ספד אתמול שלומי דבוש, שאשתו מיטל (34) נפטרה שלשום מתסחיף מי שפיר מעט לאחר שילדה את בנה הרביעי. אלפי אנשים, רובם תושבי אשקלון שלא הכירו את מיטל אך הרגישו צורך לחלוק כבוד אחרון, הגיעו לבית העלמין. שלומי האבל היה זקוק לתמיכתם של חברים ובני משפחה, שהחזיקו בו כדי לייצבו, על מנת לעבור את האירוע הקשה.
הסתיימו באסון:
- בי"ח ברזילי: בת 34 נפטרה במהלך ניתוח קיסרי
לשמור על השגרה לילדים
אתמול בבוקר, אחרי לילה ללא שינה, העיר שלומי את שלושת ילדיו הגדולים והכין אותם לקראת ההליכה לגן, כרגיל, כמו מדי יום, כדי שלא ירגישו שינוי קיצוני מדי. "הם גם ככה נורא מבולבלים. הכי חשוב זה לשמור על השגרה שלהם," סיפר ל"ידיעות אחרונות".
אחרי שנפרד מהילדים בגנים המשיך שלומי למקום שבו אירעה הטרגדיה: בית החולים "ברזילי" באשקלון.
בתינוקייה ישן בשלווה בנו הפעוט, שנולד שלשום. שלומי נשא אותו על הידיים ולא הפסיק לבכות. "מיטל הייתה אמורה להיות זו שתחזיק אותו עכשיו," אמר לסובבים אותו.
כשהוא יושב בבית הוריה של מיטל באשקלון, שחזר שלומי את רגעי חייה האחרונים".הגענו לבית החולים יום לפני הניתוח. הכל היה תקין, ונכנסו לניתוח הקיסרי.
"זאת הייתה הפעם הרביעית שמיטל עוברת ניתוח קיסרי. ידענו שזה לא מומלץ, אבל היא רצתה עוד ילד, יותר נכון, היא רצתה מאוד שתהיה לה בת אחרי שלושה בנים.
"אני לבשתי חלוק לבן והתיישבתי ליד המיטה. אחרי חצי שעה הסתיים הניתוח והתינוק יצא. שמענו אותו בוכה, והתרגשנו. פתאום מיטל אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב, שיש לה בחילה וקשה לה לנשום. היא הרימה את הראש, הסתכלה על המוניטור, ופתאום המבט שלה קפא במקום והעיניים נסגרו. זה היה מהיר מאוד.
"קראתי לה: 'מיטל, מיטל, תדברי איתי,' אבל היא לא הגיבה. נתתי לה מכות קטנות כדי שתגיב, אבל היא לא הגיבה. הרופאים משכו אותי ואמרו לי לצאת החוצה. עמדתי בכניסה וראיתי אנשים רצים, נכנסים ויוצאים, הגיעו המון רופאים, הייתה המולה גדולה. הבנתי שקרה משהו. ואז, כשהביאו את המכשיר שנותן שוק חשמלי, הבנתי שקרה אסון. התמוטטתי על הרצפה."
"מיטל הייתה לביאה"
שלומי מספר כי מיטל לא עבדה בתקופה האחרונה. את חייה הקדישה לגידול הבנים ולטיפול בענייני הבית. "היא הייתה אשת חיל, כמו לביאה. הכל בבית התנהל על פי מה שרצתה, ואנחנו צייתנו לה. הכל אצלה היה מאורגן, מסודר. אם הייתי מזמין חברים הביתה, ככה סתם, היא הייתה כועסת עליי. היא הייתה אומרת לי: 'שלומי, למה לא אמרתי לי שבאים אורחים? 'צריך לארח אותם יפה, להכין אוכל, לא ככה סתם.' היא הייתה טובת לב בצורה נדירה.
"כל כך חיכינו ללידה. הילדים הגדולים התרגשו, הראל, אחד הבנים, אפילו הכין לכבודה שלט גדול: 'ברוכה הבאה אמא.' הבטחתי להם שאקח אותם לראות את התינוק ואת אמא שלהם, ועכשיו לא אוכל לקיים את ההבטחה".
במהלך ההלוויה העלו קרובי משפחה אחדים טענות לגבי אחריות בית החולים למותה של מיטל. המילה רשלנות נשמעה לא פעם. שלומי אומר: "אני לא יודע מה בדיוק קרה. זה עוד יתברר בהמשך. כרגע אני עדיין לא מעכל שהיא נפטרה ובטח לא עוסק בשאלה מה קרה ואם לביתהחולים יש בכלל אחריות למותה."
בשבוע הבא תתקיים ברית המילה של התינוק שנולד. הכל ייערך כמו שתיכננה מיטל. היא בחרה שם לתינוק, היא קבעה מי יהיה הסנדק, מי יהיו המוזמנים והיכן ייערך האירוע.
שלומי נותר עם ארבעה בנים: התינוק, דוד (בן שנתיים,( דניאל 5) וחצי) והראל 6) וחצי,( שאותם הוא צריך לגדל בעצמו. לפחות לימים הראשונים לאחר הלידה – מיטל דאגה. היא קנתה מראש חיתולים, אוכל לתינוקות, בגדים ועוד דברים שהורה טרי זקוק להם.
"אני אמצא את הכוחות ואגדל אותם לתפארת. הם ילדים חכמים. יש לנו משפחה נפלאה ותומכת וכולם יעזרו לנו," אומר שלומי, מלא כאב – אבל חזק.
לפנייה לכתב/ת 
