הפרקליטות: לא נמסור האישום לנאנסת מגן העיר

הפרקליטות מסרבת לאפשר לנאנסת בגן העיר  לעיין בכתב האישום, למרות בקשותיה. כך נודע היום (ה') ל-ynet. "כתב האישום נוסח על פי מכלול הראיות בתיק ולא רק על פי גרסת המתלוננת ובן זוגה ולכן - לכל מתלונן יש חלק בסיפור המעשה. בשלב זה של ההליך חוששים שהעברת כתב האישום למי מהם תזהם את עדותם או תשבש את מהלך המשפט", כך מסרו בפרקליטות לעורכת דינה של הנאנסת. 

באופן רשמי נמסר מדובר משרד המשפטים בשם הפרקליטות: "המתלוננת ובאי כוחה עודכנו בכל ההליכים בתיק. המתלוננים הם עדים מרכזיים בתיק וכתב האישום מבוסס על מכלול ראיות, שבחלקן לא ידועות להם, וקיים חשש ממשי לשיבוש עדותם אם ייחשפו לפרטי כתב האישום בשלב זה.

הנאשם בבית המשפט(צילום: מוטי קמחי)

"משכך ובהתאם לסעיף 9(2) לחוק זכויות נפגעי עבירה, קבעה פרקליטת המחוז, כי בשלב זה לא נוכל להעביר לבאת כוחה של המתלוננת את כתב האישום והנימוקים לכך נמסרו לה בעבר. לסנגורים נמסרו החומרים הדרושים להגנת הנאשם, על פי החובות הקיימות בדין".

אונס בגן העיר: עדכונים אחרונים ב-ynet:

האונס בגן העיר: כתב אישום חמור, אסור לפרסמו

התאמה מלאה בין ה-DNA מזירת האונס לחשוד

אימה בגן העיר: "גנבתי טלפונים, לא אנסתי"

במהלך הימים האחרונים פנתה עו"ד רוני אלוני-סדובניק, המייצגת את המתלוננת, בבקשה לתובעת בתיק, עו"ד גלי חצב, לקרוא את כתב האישום, אך נענתה בשלילה. התשובה היחידה שזכתה לקבל היא כי כתב האישום אינו כולל רק את פרטי המקרה. יתרה מכך, לדבריה הפרקליטות סירבה למסור מה שם השופטת שהוציאה את הצו, את מספר ההליך או את נימוקי הצו.

על פי החלטת בית המשפט הוטל איסור פרסום על פרטי כתב האישום, מלבד על האישום שעניינו תקיפת השוטרים שעצרו את הנאשם. בכתב האישום שהוגש ב-12 במרס, נטען שאחמד בני ג'אבר משכם תקף צעיר וצעירה כבני 18 במרכז תל-אביב. על-פי החשד, הוא איים עליהם בחפץ קהה, תקף את הצעיר, דרש ממנו לקיים יחסי מין עם הצעירה - ואז ביצע בה את זממו. לאחר מכן נמלט מהמקום. השניים פונו לבית החולים וולפסון בחולון לקבלת טיפול רפואי. סעיפי האישום שיוחסו לו: מעשי אונס תוך כדי התעללות, אונס תוך איום בנשק קר, אונס תוך גרימת חבלה גופנית, מעשי סדום, מעשים מגונים, איומים והפעלת כוח. 

זירת האונס בחניון גן העיר, תל אביב(צילום: מוטי קמחי)

אלוני-סדובניק טוענת כי "מדובר בכתב אישום המכיל אישומים נוספים או נושאים נוספים שהם חסויים ולא קשורים לתיק", נאמר לה. לטענתה, "מדובר בהלך רוח אנטי דמוקרטי, בולשביקי. מדובר בפגיעה בהליך המשפטי ובעקרון השוויון בפני החוק, הרי עורך דינו של הנאשם קיבל לידיו את כל החומר, אך היא לא". 

על פי חוק זכויות נפגעי עבירה ועל פי הנחיות פרקליטות המדינה, זכותו של קורבן עבירה לקבל לידיו לא רק את כתב האישום, אלא אף לעיין בטיוטת כתב האישום עוד בשלבי גיבושו, טרם הגשתו לבית המשפט.

בבקשת הפרקליטות לצו איסור הפרסום בבית המשפט ציינה התובעת את רצונה העז של התביעה "לשמור" על המתלוננים בתיק מפאת גילם הצעיר. בדיון לבקשת איסור הפרסום טענה עו"ד חצב מפרקליטות מחוז תל אביב: "פרסום הדברים כמות שהם, באופן שמתוארים בכתב האישום, יש בהם לפגוע פגיעה קשה, ולפיכך הציעה כי "הירידה לפרטים הפלסטיים והתיאורים העובדתיים תיחסך".

חניון גן העיר(צילום: מוטי קמחי)

גם השופטת וגם בפרקליטות התבטאו באמירות שמדובר בכתב אישום חמור ביותר שלא נראה כמותו שנים, אך אף שהמתלוננת על סף הקטינות, ולמרות ההתעללות הקשה שעברה, היא לא תהנה מהפריבילגיה של מתן עדות המותאמת לקטינים. "מהתנהלות זו עולה כי הפרקליטות מחליפה כובעים לפי נוחותה. פעם היא כן דואגת לנפגעת ופעם היא מפקירה אותה", לדברי אלוני-סדובניק.

הפרקליטות פנתה למתלוננים ולא לעורכי דינם

נציגת הפרקליטות שוחחה עם שני המתלוננים והודיעה: "שניהם מסכימים לצו הפרסום. שוחחתי עם שניהם אתמול. לא שוחחתי עם הוריהם של המתלוננים אלא איתם באופן אישי". כך, בהליך שאינו מקובל - טוענת אלוני-סדובניק כי "מדובר בניצול ציני של ילדים", כיוון שבהסכמה לאיסור פרסום כרוכה מניעת הגישה לכתב האישום.

"מדובר בילדים מוכי שוק והלם, שאינם יודעים לקבל החלטות ללא הוריהם. אני מעלה חשש שמדובר בעבירה אתית לפי חוק לשכת עורכי הדין אשר מחייב התנהגות הוגנת כלפי הצדדים, שלא לדבר על הטעיית בית המשפט, שסבר לפי הסבר זה כי הנפגעת מוותרת על זכותה לראות את טיוטת כתב האישום בטרם הוגש, וזה לא נכון", הסבירה עורכת הדין.  

הנאשם היה שוהה בלתי חוקי בזמן ביצוע העבירה, ועל כן הסבירה אלוני-סדובניק כי המדינה חייבת עצמה בנזיקין. "למעשה הפרקליטות שעומדת על רגליה האחוריות למנוע מאיתנו גילוי מסמכים, היא המרוויחה העיקרית מכך, משום שהיא מערימה בכך מכשולים שימנעו מהמתלוננת לתבוע את המדינה על רשלנות. מישהו יצטרך לשלם".

"המדינה מתעלמת מהקורבן" 

הפרקליטות ביקשה צו איסור פרסום על תוכנו של כתב האישום, וכן על בקשת המעצר עד תום ההליכים ואף על צו הבקשה עצמו. אלוני סדובניק: "הפרקליטות הסבירה את בקשותיה לצו איסור פרסום בכך שפרסום הדברים כמות שהם "באופן שבו הם מתוארים בכתב האישום - יש בהם לפגוע פגיעה קשה".  

היא הסבירה כי נפגעות עבירות מין נמצאות במצב נפשי קשה מאוד בשלב ניהול החקירה והגשת כתב האישום, "אך המדינה דורשת מהן שיתוף פעולה בחקירות, בעימותים ובמתן עדות לצורך הגנה על אינטרס ציבורי". לדבריה, לפיכך "לא ייתכן שהמדינה תנצל את קורבן העבירה לצרכיה אבל לא תיקח בחשבון את הצרכים המשפטיים של קורבן העבירה. המשך מצב כזה הוא למעשה לא רק ניצול בוטה של הנפגעת אלא ממש גרימת טראומה נוספת".  

"לא יעלה על הדעת ש'דלתיים סגורות' יהיו סגורות בפני קורבן העבירה", אמרה אלוני-סדובניק. "להליך הפלילי ולכל פרט בו ובהתנהלותו יש כפל משמעות, גם להשבת השליטה בחיי הקורבן ולשמיעת קולו לעניין העונש. בנוסף, יש לכך משמעות נזיקית אזרחית כספית".