בלשנות כלכלית: משכנתא או משכנתה?
לפני 20 שנה היה ברור שמשכנתא היא הדרך היחידה לכתוב את המילה, אבל מאז היא עברה גיור כהלכה וכיום יש לכתוב אותה עם ה' בסוף. מדוע זה קרה, והאם זה קשור לשם מִשְׁכָּן?
רגע לאחר שהתבשרנו שבנק ישראל לא ימליץ על הגבלת המשכנתאות ל-60% מערך הנכס -זה הזמן לשאול: משכנתא או משכנתה? משכנתות או משכנתאות? מה המשמעות המקורית של המילה ולמה היא נראית כמו שהיא נראית? וסליחה אם זה נראה כמו פרסומת, אבל האם יש קשר אטימולוגי לשם מִשְׁכָּן, או ששוב יש כאן צירוף מקרים?
- לטורים נוספים של ד"ר תמר עילם-גינדין
לפני 20 שנה היה ברור שמשכנתא, ורק משכנתא. וגם אסמכתא, דוגמא, קופסא, סדנא, גרסא, רישא וסיפא. המשותף לכל המילים האלה היא שהם שמות עצם מיודעים בארמית - להם יש סיומת א', במקום ה' היידוע שלנו.
מההגדה של פסח אנחנו מכירים את "עפרא דארעא" – העפר של הארץ, ואת "הא לחמא עניא" – מילולית: זה הלחם העני. וגם במשפחה הקרובה – האם העברייה הופכת בארמית ל-אִמָּא, האב ל-אַבָּא, הסב העברי הוא סָבָא בארמית, והַסָּבָה היא סבתא. סָבָא, בהשפעת אַבָּא, הפך ל-סַבָּא בלשון הדיבור.
במקרה של משכנתא אכן מדובר במילה שמינה המקורי נקבה, אבל שמות כמו עובדא, סוגיא, פסקא ועסקא, שהיו במקור שמות מיודעים בזכר, גם הם נתפסו כנקבה, בגלל הסיומת.
פֶּצוֹת כואבות?
למה הדבר דומה? כשלימדתי עברית באולפן, תלמידים ברמות ביניים, שהדיבור חזק אצלם מהקריאה ומהכתיבה, בדרך כלל עולים חדשים ומתנדבים שלמדו "מהחיים" – תפסו מילים כמו צבא, פצע, קטע - כנקבה. הסיבה: הסיומת היא A - ולכן צבא חזקה, פֶּצוֹת כואבות, ובמבחן היו שתי קֶטוֹת.
אבל לא צריך ללכת רחוק. גם דוברי עברית מלידה ואנשים אינטליגנטים, במיוחד בעלי רקע בתחום המדיה הדיגיטליים, מתייחסים לאינטרנט כנקבה, כנראה בגלל הסיומת -טֶ, שנשמעת כמו -ֶת.
זו גם הסיבה להתייחסות לצומת כנקבה, למרות שצומת הוא זכר (מהשורש צ.מ.ת). וגם המילה מדיה, שהיא רבים בלטינית, נתפסת כיחידה בעברית ורוב הישראלים מצרפים אליה שמות עצם בנקבה יחידה: מדיה דיגיטלית, מדיה חברתית.
גם אנטיביוטיקה בלטינית הוא רבים של אנטיביוטיקום, ואג'נדה הוא צורת הרבים של אגנדום – דבר שיש לעשותו (ומי שעושה הוא agent - ת.ע.ג). לכן, אם לדייק עד מאוד חפצתם – מהיום אמרו אנטיביוטיקה חזקים, אגנדה דחופים. אולי גם יימצא מי שיבין.
מכל מקום, אין תימה שגם סדנא (במקור: הסַדָּן), דוגמא (הדגם – שאילה מיוונית) ו-בַּעְיָא (השאלה) נתפסו כנקבה. המילה בְּעָיָה השתנתה בשלב מוקדם מאוד. במילון בן יהודה מתחילת המאה ה-20 היא עדיין מנוקדת בַּעְיָה, אבל המילה עברה גיור כהלכה כבר בלשון חז"ל.
גיור כהלכה
בשורה של החלטות אקדמיה מהשנים 2008-1994 הוחלט שמילים המסתיימות ב-א ארמית, אך נתפסות על ידי הדוברים ממילא כמילים בנקבה, יעברו גיור כהלכה וייכתבו ב-ה' בסוף. השינוי הזה הוא רק אורתוגרפי – כלומר ההגייה זהה ורק הכתיב שונה.
אבל הגיור מקיף יותר, וכולל גם צורת נסמך וקניין ב-ת: גרסתו, סדנת העצמה, פסקת סיום. בסיומת הרבים מותר לנו לבחור בין אות – דוגמאות, אתנחתאות, מירכאות, לבין הסיומת העברית הרגילה ות - דוגמות, עסקות, סדנות, טבלות, קופסות.
ההחלטה אינה חלה על מילים שאינן נתפסות בעברית כנקבה, כגון דווקא, גרֵדא, ודברים בעלמא. עדיין מותר לכתוב דווקה ו-איפכה מסתברה. כי ככה זה בארמית ארצישראלית, אבל מותר גם להשאיר ב-א.
היא גם אינה תקפה לשמות פרטיים של חיבורים כמו גמרא ו-תוספתא, ושל טעמי המקרא כגון מירכא ואתנחתא (להבדיל משם העצם אתנחתה שמשמעותו "הפסקה"). רישה וסיפה, משום מה, נכללות גם נכללות בסדרת ההחלטות האלה.
איך יודעים שמשכנתה היא נקבה גם במקור הארמי? לפי ה-ת: אסמכתה, משכנתה, שאילתה, אתנחתה – בכולן יש סיומת ת' של הנקבה – סיומת שקיימת גם בעברית – לפני א' היידוע.
העברית אינה סובלת צרור עיצורים בסוף מילה אז כיצד היינו מעברתים את המילה משכנתא לפי כל החוקים הידועים? נעבור על כך צעד אחר צעד - קודם כול, נעביר את היידוע להתחלה: *הַמַּשְׁכַּנְתְ (צורות עם כוכבית הן דמיוניות, אין באמת מילה כזו בעברית).
מכיוון שהעברית אינה סובלת צרור עיצורים בסוף מילה, נשבור את הצרור הסופי: *הַמַּשְׁכֶּנֶת. התנועות המקוריות יכולות לחזור לפני סיומת קניין, למשל: *מַשְׁכַּנְתִּי. העברית אוהבת – אבל לא חייבת – להפוך תנועת a בהברה סגורה ולא מוטעמת ל-i. לתהליך הזה קוראים הידקקות.
משכנתא היא צורת הנקבה של *מַשְׁכָּן, מילה שקיימת באכדית – maškānu במשמעות משכון או מקום מגורים (המשותף - משהו שמונח במקום אחד). המילה הזו גם נשאלה לעברית כ- מַשְׁכּוֹן, עם מעתק כנעני שהופך תנועת ā ארוכה ומוטעמת ל-ō.
המילה מִשְׁכָּן נוצרה בעצמה בעברית במשקל מקומות – שגם בו יש הידקקות. אפשר לדעת לפי המקבילה הערבית שהיא מַקטל, כמו מַסְגִ'ד בערבי לעומת מִסְגָד בעברית.
לכן אמנם משכנתה ו-מִשְׁכּן באים מאותו שורש, ובאכדית זו אפילו הייתה מילה אחת – אבל בעברית אלה מבנים שונים ומשמעויות שונות של השורש: מִשְׁכָּן הוא מקום ששׁוֹכְנִים בו, ומשכנתה היא הלוואה שמְמַשְׁכְּנִים בה בית כדי להשכין שקט בלב הבנק המלווה.
ד"ר תמר עילם גינדין היא חוקרת ומרצה בנושאי בלשנות ואיראן , מתרגמת ומלמדת פרסית בקורסי הקיץ של אוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
