על תחתונים, סטייקים והעיר הסופר מודרנית

איך קשורים תחתונים לסטייקים, ואיך קשורים שני אלה אל העיר האולטרה מודרנית של ימינו? אני מתכוון לערים כמו ניו-יורק ושיקגו, בוסטון וסידני. ערי ענק שחלק משמעותי שלהן נבנה לגובה.

לטורים נוספים מאת אושי שהם קראוס :

• נתניהו, שים לב: אי שוויון יכול להיות מצוין
• 100 דרכים להפסיק לפחד מפילוסופיה וכלכלה

• מיליארדר אל תשכח: גם אתה יכול להיות הומלס

  
  

ובכן, את הקשר הזה אפשר לרקום בין שלושה ספרים; "להבין את המדיה" של מרשל מקלוהן, "הזיית ניו-יורק" של הארכיטקט הנודע רם קולהאס (סופר-מומלץ לחובבי תיאוריה אדריכלית – ראו סדרת ארכיטקטורות המעולה של שרון רוטברד בהוצאת בבל) וספר חדש ומרתק שנקרא "ניצחון העיר" שכתב פרופסור אדוארד גלייזר ויצא ממש עכשיו במודן.

מה זה מדיום ומה זו מדיה?

מה זה מדיום? בדרך כלל נשיב משהו כמו "מי זאת מדיום?" ובתרבות הפופולרית מדמיינים אישה ססגונית שנשענת על לוח עם כוס הפוכה ומדברת עם הרוחות. המדיה, מצד שני, היא אמצעי התקשורת. טלוויזיה ורדיו הם מדיה. ובכל זאת, מה זה? הרי יש תחתונים במידה מדיום ויש מתקשרת עם רוחות שהיא מדיום ויש סטייק שעשוי במידת עשיה מדיום. וכמו שאמרנו, טלוויזיה היא מדיום תקשורת.

ובכן, בלטינית, מדיום פירושו אמצע. ואמצע, כידוע נמצא באמצע, בתווך, בני שני דברים. וזה הקשר. תחתוני מדיום נמצאים באמצע, בין סמול ללארג', המדברת עם הרוחות היא אמצעי (דבר שנמצא באמצע, מתווך, בין לבין) ביני בקצה אחד לבין אבא שלי זכרונו לברכה, בצד השני. ואילו הטלוויזיה והטכנולוגיה שלה היא אמצע – או אמצעי – שנמצא ביני, היושב בכורסא לבין המגיש שנמצא באולפן. זו המשמעות של אמצעי תקשורת.

אבל אמצעי יכול להיות הרבה מאוד דברים. למשל מזגן. למשל מעלית. וגם מזגן וגם מעלית הם אמצעי ביני לבין הבניין הענק שבו אני גר. נסביר מיד, אבל קודם כל על מרשל מקלוהן.

המדיום הוא המסר

יש כאלה שיגידו שהמדיה (רבים של מדיום, מה שנקרא בעברית מדיומים) ניטראלית. למה הם מתכוונים? ובכן, קחו למשל את אמצעי התקשורת הזה: טלפון. הטלפון הוא אמצעי. הוא נמצא בתווך ביני לבין האיש מוועד הבית. אני יכול להתקשר אל האיש הזה בשלוש בלילה, להעיר אותו ולריב איתו על מצב חדר הפחים. אבל לא הטלפון, לא הטכנולוגיה שלו ולא אלכסנדר גרהאם בל שהמציא אותה, לא אשמים. הטלפון לא קשור למה שאני אומר.הוא ניטראלי.

כי אני הרי גם יכול להתקשר ולהודות לו על תיקון המעלית. הטלפון הוא טלפון ולא משנה מה המסר שמעבירים בו. הטלפון אדיש למסר. עד כאן טענה רווחת ומאוד הגיונית. אבל לכאן מגיע מרשל מקלוהן, תיאורטיקן התקשורת (קראו עליו בוויקיפדיה) וטוען שבמדיום יש הרבה יותר. המדיום עצמו הוא המסר. וזה משפט מאוד ידוע. למה מרשל מקלוהאן מתכוון?

הוא מתכוון לכך שהמדיום עצמו הוא מסר במובן של יכולתו לייצר אותנו ואת החברה שלנו ואת הפסיכולוגיה שלנו באופן חדש. אדגים. נניח שסבא של סבא שלי רוצה לצאת מירושלים לפולין. זהו מסע לא פשוט. הוא אורך הרבה זמן. כי העולם גדול. לכן הוא הולך להפרד מכל אחיו ואחיותיו.

אחר כך נוסע בדיליז'אנס ליפו במשך יום שלם או יומיים. משם בספינה לביירות (יום?), משם לקושטא (איסטנבול) ומשם ברכבות לוורשה (תסלחו לי, זו רק דוגמה. אני לא גיאוגרף גדול). זה לוקח לו שבועיים כולל עצירות. ולכן הוא נשאר שם חודשיים לכל הפחות.

עכשיו תחשבו עלי. אני קופץ לבן גוריון (עשרים דקות מתל-אביב כשאין פקקים), מחכה שעה וחצי, טס ארבע שעות, מגיע לוורשה, מסמן וי וחוזר למחרת. קל ופשוט. העולם קטן! אז מה? המטראז' בעולם השתנה? לא בדיוק. או ליתר דיוק, כן וגם לא.

אמצעי התחבורה, מדיום התחבורה, משנה את המציאות ומשנה את התפישה שלנו אותה. העולם נשאר באותו גודל אבל הוא פתאום קטן. כל הפרקטיקות שלי (הפעולות שלי, וההרגלים שלי) משתנים בהתאם ומקבלים צורה חדשה, והנה, יש אנשים מישראל שעובדים בקפריסין וחוזרים בערב הביתה. הנה, זה המסר של מדיום הטיסה; המטוס.

דוגמה נוספת. טלפון סלולרי. פחות מפחיד לנסוע למקום רחוק לבד בלילה עם רכב בעייתי. אם נתקע, תמיד נוכל להתקשר לגרר. מצד שני, תמיד תמיד, יוכלו להשיג אותנו. תמיד נהיה זמינים. לא יהיה לנו זמן שהוא רק לעצמנו. ואם לא ענינו, הנימוס מחייב לחזור אל המתקשר.

בדוגמה הזאת, פרקטיקת העבודה משתנה. לגיטימי לתפוס אותנו גם בזמן הפרטי. ובסוציולוגיית נייד שהולך ומתטשט הגבול בין זמן פרטי לבין זמן עבודה. ואיך זה קשור לעיר?

מעליות ומזגנים

גם רם קולהאס וגם גלייזר מדבר בספרים שלהם על גורדי שחקים, ואלה לא היו אפשריים כלל לולא שתי המצאות: המזגן והמעלית.

מעליות, מספר לנו גלייזר, תמיד היו. אבל מאז ממציא בשם אוטיס (חברת המעליות על שמו עדיין פועלת היום) שהמציא בלם מיוחד, אפשר לעלות בביטחה. ואיך זה קשור? ובכן, בדיוק כמו בדוגמאות הקודמות. מדיום תעבורה, מכשיר שמסוגל להעלות בצורה בטוחה בני אדם במהירות מקומת הרחוב לקומה ארבעים, משנה את תפישת המגורים שלנו ואת תפישת העיר.

אבל לא רק זה מאפשר את הבניינים הגדולים שלנו. ללא מיזוג האוויר, מוסיף רם קולהאס, היו הבניינים הענקיים שלנו הופכים למלכודות חום. לא היינו יכולים לבנות לעצמנו מגדלי משרדים, קליניקות ומגורים. והנה, עוד כלי טכנולוגי שמשנה לגמרי את התפישה שלנו של עירוניות.

הוא משפיע על מחירי הנדל"ן, משפיע על המסחר, מאפשר לאנשים רבים יותר להגיע לעיר, להצטופף בה, לשפר את סיכוייהם לחיים של פרנסה טובה יותר. הוא משפיע על הדמוגרפיה, אולי מקטין את מספר תושבי הפריפריה או הכפר.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו ב- ushik42@gmail.com ולהכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il.  באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים. הוא מזמין אתכם: תכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם.