גבעת האולפנה - או שכר לימוד לאולפנה?
לאן נעלמה הציונות הדתית שהציבה בראש סדרי העדיפויות את הערכים החברתיים ואהבת ישראל? לאן נעלמו הדמויות שיצאו נגד השוליים המסוכנים של "תג מחיר" וסרבנות? נדמה שהדגל היחידי שעוד מונף הוא דגל ההתיישבות
למקרא הכותרות המדיניות המתלהמות של נציגי הציונות הדתית בשבועות האחרונים, המגלמות עיסוק בלעדי בנושאים מדיניים, והתעלמות כמעט מוחלטת מנושאים חברתיים וחינוכיים - אני מרגיש שהזיזו לי את "הגבינה האידיאולוגית" שלי.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
הדיון סביב ניסור גבעת האולפנה, צודק ככל שיהיה (והוא צודק) - הסיט את הדיון הציבורי מדברים חשובים ומאחדים לא פחות עבור הציונות הדתית, כאשר הורים כורעים תחת נטל התשלומים, מגמות ההקצנה וההתבדלות פושות במגזר, וזוגות צעירים מתקשים להתקיים בכבוד.
בראש סדר העדיפויות של הציבור הדתי-לאומי צריכים להתנוסס דגלים של הקלה בנטל שכר הלימוד הגבוה, זהותה היהודית של המדינה, שקיפות בהנהלת המוסדות, מלחמה בבדלנות ובהסתגרות החינוכית, הידברות עם הציבור המסורתי ועוד.
לאן נעלמה הציונות הדתית?
מאז ומתמיד ידעה המפד"ל לדאוג להתיישבות בצורה פרגמטית, תוך התרחקות מהקיצוניים שאינם מייצגים את הציונות הדתית, ותוך גישה ממלכתית המבינה כי "הכל או כלום" הינה גישה ילדותית שאינה מניבה תוצאות, כי אם גורמת לאנטגוניזם. הגישה הפרגמטית אינה "ימנית" פחות – ולהפך, היא היחידה שתרמה להתיישבות ביהודה ושומרון.
ואני תוהה לאן נעלמה הציונות הדתית של ההורים שלי, זו שהיוותה את מה שהגדיר ד''ר יוסף בורג, כמקף המחבר בין דתי ולאומי. איפה המפלגה שזכתה להערכה רבה בקרב ציבור הכיפות השקופות, הציבור המסורתי והציבור החילוני בשל ערכיה והערוגות החינוכיות שלה?
לאן נעלמה הציונות הדתית שהציבה בראש סדרי העדיפויות את הציונות, את היהדות ולא פחות חשוב מכך את אהבת ישראל? לאן נעלמו אנשי האמונה שידעו לצאת חוצץ נגד השוליים המסוכנים של "תג מחיר", תקיפת שוטרים וסרבנות? ולאן נעלמה הגישה השוויונית והמכבדת כלפי האישה הדתית שאף היא נבראה "בצלם אלוהים", מתוך הבנה כי גם בחברה מעורבת ניתן לקדם כוחות נשיים ללא צורך בהרחקתן - ומבלי לחרוג מגבולות הצניעות?
לאן נעלמה המפלגה החברתית שדאגה להגן על הציבור החלש - הנכים והפריפריות בחברה הישראלית, ומדוע לא נשמע קולה בנושאים המעניינים את ציבור המצביעים שלה, כגון המאבק להקלת נטל המחיה בקרב הזוגות הצעירים, הדאגה לצרכי מעמד הביניים והטיפול בנושאים מגזרים כגון בעיית הרווקות המאוחרת במגזר?
חייבים להוביל קו שפוי
חשוב להבין כי הנזק התדמיתי שעושות הגישות הקיצוניות והלא ממלכתיות של "אני ואפסי עוד", המתבטא בריבוי
העיתונים ועלוני השבת העוסקים אך ורק בנושאים מדיניים - הינו כבד מנשוא ומנתק את הציבור הדתי מחלקי האוכלוסייה השונים.
כל אדם אמוני שמבין כי העולם לא מורכב אך ורק מגווני שחור ולבן, צריך להתמודד באומץ עם הקשיים הנובעים מהתפר שבין המסורת למודרנה, ובין הנאמנות לערכי המסורת - לציונות הכללית, כפי שקבע הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: "הישן יתחדש, והחדש יתקדש".
אני מאמין בכל לב כי עלינו הצעירים מוטלת האחריות להוביל קו שפוי, ולהבהיר כי בקרבנו קיימת קבוצה לא מבוטלת של בעלי עמדות שפויות שמתעניינים בדברים נוספים לצד גבעת האולפנה והמאבק על ההתיישבות.
- עמיעד טאוב
מתמודד במסגרת מפקד הציונות הדתית
לפנייה לכתב/ת 
תג מחיר גבוה לציונות הדתית
צילום: פיראס עלמי, "יש דין"
עמיעד טאוב
מומלצים
