פרשת שבוע כלכלית: ככה לא ממנים ועדה

משה בטח לא האמין איך תוך שלושה ימים מאז שחזרו המרגלים מסיורם, קרס שלטונו. תוך יום, העם התמרד, התארגן לשוב מצריימה וכמעט רגם באבנים את כלב ויהושע. למחרת איבד אלוהים סבלנות והחליט שהעם יישאר במדבר ארבעים שנה נוספות. וביום השלישי, קרה הגרוע מכל. למרות פקודה מפורשת של משה, "אל תעלו", העם, בייאושו, התעלם מהעונש שקיבל, ויצא לכבוש את הארץ. איבוד שליטה ואנרכיה טוטאלית. "ויתאבלו העם מאד. וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר...ויאמר משה אל תעלו כי אין אלוהים בקרבכם ...כי העמלקי והכנעני שם לפניכם... ויעפילו לעלות אל ראש ההר. וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום עד חורמה" (במדבר יד, לח-מה).

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

מדוע נענש משה בעצמו על אירוע שהסלים כשעשרת המרגלים הסוררים בחרו להוציא את דיבת הארץ והתסיסו את העם? כפי שכתוב "גם בי התאנף ה' בעבורכם לאמר גם אתה לא תבוא שם". (דברים א, לז) מה ניתן היה לעשות אחרת?

בשבוע שעבר התמקדתי בשאלה אם היה צריך בכלל לשלוח מרגלים, ובשאלה אם ניתן היה לזהות ולהרגיע את חששות העם לפני שהתפרצו במלוא עוצמתם.

השבוע נניח שלא ניתן היה להימנע משליחת המרגלים. ועדיין, האם ניתן היה לעצב אחרת את התהליך? ומה יכולים ראשי ממשלה ומנכ"לים ללמוד מכך לגבי הקמת צוותי בדיקה בנושאים אסטרטגיים ולגבי תהליך הדיון במסקנות לאחר שהמרגלים חזרו.

רמז מרכזי לאחריותו העקיפה של משה מסתתר בפער שבין האופן שבו הגדיר אלוהים את משימת הריגול למשה, לבין הנחיית משה את המרגלים. "וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם" (במדבר יג, א-ב).

אלוהים הגביל את חופש הפעולה של משה בבחירת צוות הריגול ולכאורה השאיר למשה חופש פעולה בבחירת מטרות הריגול. אבל רק לכאורה, הרי ברור שאלוהים לא התכוון ככל הנראה לאפשר למרגלים לדון בשאלה האם נכנסים לארץ.

בואו נתבונן באופן שבו הנחה משה את המרגלים. "ויאמר אליהם...וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה?... ומה הערים אשר הוא יושב בהנה האם במחנים או במבצרים?" (במדבר יג, יח-כ).

משה, בעצם הגדרת המשימה, פתח במוחם של המרגלים את האפשרות שהארץ רעה, ושהאויב חזק, ובעצם נתן למרגלים להבין שהדיון בממצאיהם יחרוג מדיון טקטי של נתיב התקיפה המועדף, אלא יכלול גם את השאלה האם כדאי להיכנס לארץ. האם לכך התכוון אלוהים?

אם גם העם היה נוכח כשמשה הטיל על כתפי המרגלים את המשימה, ברור שנפתח פתח בעיני רוחו של העם בכל ארבעים ימי הציפיה לשובם של המרגלים, לכך שבשני תרחישים שונים יהיה ניתן להימנע מיציאה לקרב. אחד אם הארץ רעה והשני אם האויב חזק.

בנוסף משה הטיל על הצוות משימות מקצועיות של ניתוח עוצמת הצבא ואיכות כלכלתה למרות שמדובר בצוות פוליטי של מכובדים ולא בצוות מקצועי של אנשי צבא וכלכלה. ידוע שמי שלא בילה בשדה הקרב יתרשם יתר על המידה מביצורים ומענקים. באותה מידה ברור שפוליטיקאים יעדיפו לקחת מקדם ביטחון בהגדרת הסכנות כדי למנוע בכל מחיר סיכון לשבטים אותם הם מייצגים, מאשר להפגין נאמנות למשה.

ואי אפשר שלא להתייחס לאפשרות שהתערבות האלוהים בדרך בחירת המרגלים - שנים עשר איש, אחד לכל שבט - הזיקה יותר מאשר הועילה. שהרי עצם העובדה שכל השבטים מיוצגים שווה בשווה, נותן למרגלים ולעם כולו אשליה של דמוקרטיה ייצוגית. משאל העם או משאל נציגיו יכריעו בדיון. ברור שאם משה רצה צוות למשימה מקצועית, הוא היה צריך לעמוד על כך שהמרגלים יהיו צוות מקצועי קטן שיהיה מקובל על שנים עשר נציגי השבטים.

ובאמת כשהמרגלים חזרו, הם לא חשו צורך לעוות את התמונה. בשלב ראשון הם סיפרו את רשמיהם המאוזנים, ללא הוצאת דיבה. "וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. ויראום את פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם".

ובאמת ממה שיכלו העם והמרגלים להסיק מהתהליך - לא היתה להם סיבה להגזים. הרי אם ממילא רוב המרגלים מסכימים שמסוכן מדי להיכנס לארץ - לא תתרחש כניסה לארץ. הציפיה המוטעית שלהם היתה שדעתם קובעת - הכוח מצוי בידיהם.

רק לאחר שכלב בן יפונה ניסה להשתיק אותם ולטעון עלה נעלה. ולאחר שעמדתם לא הכריעה יכלו המרגלים להבין שהרוב לא קובע אלא משה קובע למי הוא בוחר להקשיב. רק אז ניסו המרגלים לשנות את פורום הדיון מישיבה של מרגלים פלוס משה ואהרון, לפורום הציבורי, ומתוך חרדתם האישית ועמדתם הפוליטית ניסו להטות את הכף באמצעות הפחדת העם והוצאת דיבת הארץ.

וכך כשעולה שאלה אסטרטגית בארגון, חשוב שהמנכ"ל יחליט מה פתוח לדיון ומה לא. חשוב שהצוות יותאם למשימות, ושתהיינה נקודות בדיקה בדרך, שבהן הצוות יבין את גבול החופש שניתן לו וישלים איתה. כולנו יודעים עד כמה קשה להחזיר לבקבוק תחושת חירות בבחירת עתידנו, גם אם מלכתחילה טמונה בה אשליה.