לחפש גרעין של היגיון בתקיפה
ישראל מעולם לא עמדה בפני מצב שבו הסיכונים היו כה גדולים. אפשר להסביר מדיניות זו בהרבה דרכים. רציונלית היא לא
בין השערורייה התורנית שהפיק פיה עטור המרגליות של אנסטסיה מיכאלי לטרגדיה הלאומית שתעבור מדינת ישראל עם פינויים של מתנחלי גבעת האולפנה, נעלמו כמעט לגמרי דברים שאמר מפקד מחוז דן בפיקוד העורף, אל"מ אדם זוסמן לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. וכך אמר: מתקפת טילים על מרכז הארץ, במיוחד אם אלה יהיו בעלי ראשי קרב בלתי קונבנציונאליים, תחייב את ישראל לפנות את תושבי תל-אביב וערי הלוויין שלה. כשני מיליון ישראלים יצטרכו לעזוב מאחוריהם את בתיהם ואת כל אשר בהם לפרק זמן שמועדו לא ברור ולהתגורר, כנראה בעיקר בנגב, בתנאים לא ברורים. קשה לדעת אם המדינה כבר הכינה אוהלים לכולם אבל אם אפשר ללמוד משהו מדו"ח מבקר המדינה על פרשת המרמרה, ראש הממשלה עסוק כנראה בדברים אחרים.
אל"מ זוסמן לא אמר זאת, אבל התרחיש הסביר ביותר שבו יצטרך להתבצע פינוי המוני הוא לאחר תקיפה ישראלית נגד תשתית הגרעין של אירן. ומכיוון שאזהרותיו של אל"מ זוסמן הן ההוכחה הברורה ביותר לכך שמערכת הביטחון רואה תרחיש פינוי המוני כאפשרי, ראוי לקיים דיון ציבורי נוקב על מתקפה ישראלית כזו. הוויכוח לא אמור לגעת בסוגיות אופרטיביות שהן עניין לאנשי המקצוע. הוא צריך להתמקד בחלופות אפשריות למכה צבאית ישראלית אם המאמצים הבינלאומיים למנוע מאיראן את הפצצה ייכשלו.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
זונה מבחירה? אין דברים כאלה / גילי ורון
אובמה לא מבין ערבית / שאול רוזנפלד
חלופה אחת כזו היא ללמוד לחיות עם הפצצה. ישראל רוכשת בגרמניה צוללת שישית והשבועון הגרמני "דר שפיגל", פרסם כתבת ענק על יכולתן של הצוללות לשאת טילי שיוט בעלי ראש נפץ גרעיני. שר הביטחון, אהוד ברק, אמר ל"דר שפיגל" שגרמניה תורמת להבטחת "קיומה של מדינת ישראל לשנים רבות קדימה." כל אלה הם ביטויים ברורים לקיומה של חלופה כזו שבמרכזה עומדת ההנחה כי בניית יכולת "מכה שנייה" ישראלית תאפשר לכונן מאזן אימה עם איראן גרעינית. ויש חלופה אחרת: קידום היוזמה לפירוז המזרח בתיכון מנשק גרעיני בבחינת גם לנו וגם להם לא יהיה. העובדה שישראל לא הודיעה עד עתה אם תסרב להשתתף בוועידה שמארגן האו"ם לקידום חזון זה, שעתידה להתקיים השנה או בשנה הבאה, היא ביטוי לכך שגם חלופה זו לא נדחית על הסף.
וגם קידום תהליך השלום מול הפלסטינים הוא חלופה. עבור רובנו לא ברור הקשר בין בעיית איראן לפלסטין. שכנינו, לעומת זאת, רואים את הקשר כברור ומובן לחלוטין. מה שלא ברור להם זה מדוע מתעקשת ישראל להתעלם ממנו ולקחת על עצמה סיכונים כבירים. כך, למשל, במפגש שהתקיים לאחרונה בין אנשי אקדמיה, מומחים מקצועיים, ואנשי ממשל לשעבר, מישראל, מדינות ערב ומדינות אחרות באזור, אפשר היה לשמוע את הדברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. העולם הערבי נמצא בקדחת האביב ששזורים בה איומי הקצנה, לצד הבטחות לדמוקרטיזציה וחילון.
ישראל אינה על הכוונת
המאבק המרכזי באזור כיום אינו בין ישראל למדינות ערב או לאיראן, אלא בין הגורמים האיסלאמים הפונדמנטליסטים לאלה השואפים להצעיד את עמי האזור אל המודרנה. בין הדוברים השונים היו לא מעט חילוקי דעות ביחס לכיוון אליו מתקדם האזור. לכולם הייתה תובנה אחת ברורה לגמרי: הסכם ישראלי-פלסטיני יקדם את האזור לכיוונים חיוביים ויחסוך מישראל במידה רבה את הצורך להתמודד עם בעיות ביטחון קשות, בראש ובראשונה האיום האיראני. כך אמרו הנציגים ממדינות המפרץ וממצרים, מירדן, מלבנון ומהגדה המערבית וגם מומחים אירופים ואמריקנים.
חלק מהמומחים לענייני איראן, שנטו יותר לקו הרשמי וביטאו במפורש את עמדת המשטר, הדגישו התבטאויות איראניות רשמיות מן העבר לפיהן סיום הסכסוך יסגור מבחינת המשטר את התיק הישראלי. אחרים הבהירו שאיומיו של אחמדינג'אד על ישראל הם חלק מהפוליטיקה הפנים-איראנית וממאמציו של הנשיא להישאר רלבנטי, כאשר מעמדו הולך ונחלש ותקופת הנשיאות שלו הולכת ומתפוגגת. גם הם הסכימו שהתקדמות משמעותית במו"מ הישראלי-פלסטיני תותיר את קיצוני המשטר בטהרן ללא המטרה הישראלית. כך או כך, מכל הדיונים האלה אפשר היה להבין דבר אחד בבירור: ישראל אינה על הכוונת האיראנית ואינה הסיבה שבגללה איראן פוסעת אל הגרעין. ישראל תוכל להתייצב על הכוונת הזו אם תנסה לחסל לבדה את הפרויקט הגרעיני.
עניין הרציונליות של מנהיגי האזור עולה לא פעם בשיח הישראלי. מידת אחריותו ומוכנותו ליטול סיכונים של מנהיג דוגמת אחמדיניג'אד בהחלט רלבנטית בהקשר של יחסים עתידיים עם איראן גרעינית. אבל שכנינו, כך מתברר, מודאגים יותר ממידת הרציונליות של מנהיגי ישראל. כאשר שומעים מה יש להם לומר וכאשר מבינים איך הדברים נראים מנקודת ראותם, אין ספק שיש להם "קייס" רציני. ישראל מעולם לא עמדה בפני מצב שבו הסיכונים היו כה גדולים. אבל מי שכבר הוגדרו על ידי ראש השב"כ היוצא כ"משיחיסטים", מתעקשים על נטילת הסיכונים והתחמקות מהסיכויים. אפשר להסביר את המדיניות הזו בהרבה דרכים. רציונלית היא לא.
פרופ' אורי בר יוסף, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il