הילד בן 30: רווק מבחירה או זקוק לעזרה?
מודאג כי הילד עדיין גר בבית? חוששת שבתך מתרגלת לחיי הרווקות? לא בטוח שיש באמת סיבה לדאגות שלכם. ד"ר דניאל דריי עם כללי 'עשו ואל תעשו' להורים הלחוצים
דור ההורים של רובינו, גדל במשפחות קונסרבטיביות-הטרוסקסואליות. הפורמט הזוגי הזה, שהם מכירים, מספק בטחון ומסגרת להקמת משפחה, ונחשב לרצוי ולמועדף בעיני רוב האנשים. הורה רוצה לראות את הילד שלו מקים משפחה משלו ומביא צאצאים לעולם.
עוד בנושא:
רווקה בחתונה: רק אל תגידו לי "בקרוב אצלך"
"הילד" תכף בן 30 ולא מגלה סימני התמסדות
הכול עניין של בחירה
הטבע האנושי יצר אותנו כאלו על מנת שנשרוד, ושנדאג להמשך הדורות. בארץ, בגלל הלחצים הדמוגרפים והפוליטיים, הרצון לשרוד חזק במיוחד. תופעת הדאגה לילדים שלא התחתנו, בולטת במיוחד באומה שמקדשת פריון ומשפחתיות.
שאלות שצריכות להישאל הן היכן מתקיימת דאגה אמיתית לילדים והיכן הדאגה הופכת לחרדה שמקורה בתבניות שאינן מתאימות לכל אחד, מתי באמת צריך לדאוג, ומתי הדאגה הופכת לחדירה לפרטיות.
האקסיומה המנחה באופן עקרוני האם להתערב בחייו של הילד/ה הרווק/ה, האם להעיר, ליזום או להציע עזרה, היא קודם כל השאלה: "האם הילד/ה מאושר/ת?".
על ההורה לשאול את עצמו האם הרווקות מגיעה מבחירתו האינדיבידואלית של הילד, או שמא מדובר במקרה של חוסר יכולת להשיג ולהתנהל במערכות יחסים.
אם התשובה חיובית, והילד/ה מקיימים אורח חיים עצמאי וקשרים חברתיים בעלי ערך, אז כנראה שהכל בסדר. הוא/היא יבחרו להתמסד כשיהיו בשלים לכך, או כשיגיע הקשר המתאים. במקרים כאלו, אין מקום לחקור ולהתערב.
בת 30 ועדיין גרה אתכם? ייתכן שיש כאן בעיה אחרת
עם זאת, סימני שאלה צריכים להתעורר כבר סביב גילאי ה-20, במידה והילד/ה לא מקיימ/ת קשרים חברתיים כלל (לא בהכרח בהקשר הרומנטי). מקרים בהם ילדים בגילאי ה-30 ואפילו 25, עדיין גרים בבית עם ההורים - צריכים להדליק נורה אדומה.
הדבר משמעותי מאוד במדינה שבה המשפחתיות מכתיבה גם אורח חיים חברתי, וכן לאור העובדה שכאן, באופן ייחודי, כשליש מההיכרויות מתקיימות באמצעות קשרים חברתיים (צבא, לימודים, תנועה וכו').
סביר מאד שלילד שלא מנהל אורח חיים חברתי ולא מקיים קשרים רומנטיים עד גיל מאוחר - יש בעיה שדורשת אבחון, בדיקה ו"הכשרה" לחיים חברתיים. כמו כן, ילדים מעל גיל ה-30 שטרם התמסדו ולא מבחירה, ככל הנראה זקוקים לעזרתכם. הנה מספר כללי 'עשו ואל תעשו', המיועדים להורים המודאגים.
1. אל תגידו "בקרוב אצלך"
אל תשתמשו בכל אירוע משפחתי או ארוחת חג במשפטים כמו "בקרוב אצלך" או "בחג הבא שיהיה כאן עוד אורח", מול אנשים נוספים. כן מומלץ ליזום שיחה באווירה נינוחה ולא שיפוטית.
2. הציעו עזרה ממקום של אמפתיה, לא ממקום שיפוטי
נסו לשמוע למה הילד/ה שלכם נמצא/ת במצב שהיא/הוא נמצא/ת. אולי הוא/היא הומוסקסואליים ולא יודע/ת איך לספר לכם על כך? אולי יש בעיה אחרת שאינכם מודעים אליה? אולי יש מצב של קיבעון ששיחה פשוטה יכולה לעזור לו/ה לצאת ממנו? אולי היא/הוא סובל/ת מתסביך כלשהו ( גובה/קרחת/בעיית משקל/גמגום) וכל מה שצריך זה מראה שמשקפת מציאות ופרופורציות?
כל עזרה שתבוא ממקום של אמפתיה היא טובה, גם המלצה לטיפול רגשי/מיני, אם בצורה פסיבית - כעצה, ואם בצורה אקטיבית - כיוזמה. הציעו עזרה בהפניה לאיש מקצוע טוב בתחום הסקסולוגיה והזוגיות. אל תנסו לפתור שום דבר בעצמכם, זה לא מקומכם ולא תפקידכם.
אל תיעלבו אם לא ירצו את עזרתכם - אם הילד/ה מתקשה להיפתח או לא מעוניין/ת לשוחח, יתכן ולערוצים אחרים כמו אח/ות, חבר/ה טוב/ה הוא כן ישמע. כל הדרכים כשרות.
3. בדקו ממה נובע המצב
תופעה מוכרת מאד היא "הילד ההורי". נסו לבחון אם בנכם/בתכם בעצם נשאר/ת עמכם כי הוא/היא דואג/ת לכם על חשבון עצמו/ה. במקרה כזה פשוט דברו איתו/ה ותנו לו/ה להבין שטוב לכם איתו/ה, אבל גם טוב לכם בלעדיו/יה, ולבטח לא טוב לכם כאשר לו/לה לא טוב. פשוט העניקו לילד/ה שלכם את הכוח להשתחרר.
במקרים בהם לא נצפה שיתוף פעולה, אפשרי ומומלץ שתלכו אתם, ההורים, למפגשי ייעוץ. במקרים מסוימים המטפל/ת ת/יוכל לשים את האצבע במדויק, ולהרגיע אתכם שהכל בסדר אצל הילד/ה, או לחילופין – להעניק לכם כלים להתמודד עם הסיטואציה הנתונה.
בהצלחה!
אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
ד"ר דניאל דריי – רופא, סקסולוג ומטפל מיני וזוגי. מנהל "תורת היחסים" – פורטל מיניות וזוגיות.
לפנייה לכתב/ת 
