מדוע הילדים שלי כבר לא ייחשבו יהודים
חושבים שהקשיים שמערימה האורתודוכסיה בענייני נישואים וגירושים הם בלתי נסבלים? ברוכים הבאים לגיהנום של מי שמאמץ ילד לא-ישראלי ומבקש לגייר אותו
ח"כ ניצן הורוביץ הניח הצעת חוק לביטול סעיף קצר אך משמעותי בחוק האימוץ הישראלי. עבור רוב הציבור, המילים "אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ", כלשון הסעיף, נשמעות כמו מנטרה משונה ולא מזיקה, אבל מאחוריהן מסתתר גיהינום ביורוקרטי של כפייה דתית-אורתודוכסית, חיים בשקר ואפילו פגיעה קשה בזכות האנושית הבסיסית להקים משפחה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- ריבית זה רק לחילונים?/ טלי פרקש
- האינטרנט שלי כשר יותר - צפו בתחרות
- הקיצונים מרוצים מהגרפיטי ביד ושם: "פגעו בכלב - והוא צעק"
אם יש לכם ילדים ביולוגיים, ידה הארוכה של הרבנות לא תשתחל לכם לקרביים – אבל אם איתרע מזלכם ולא יכולתם להביא ילדים לעולם בלידה, או אם אתם סתם אזרחים שמודאגים ממצב זכויות האדם בתיאוקרטיה הישראלית, כדאי שתדעו.
שמי איילה ואני אם מאמצת גאה לשני ילדים מקסימים שנולדו ברוסיה. בעצם, זה לא נכון. שמי אינו איילה, אבל חוק האימוץ אוסר עליי לזהות את עצמי כמאמצת או את ילדיי כמי שאומצו, כאילו האודיסיאה שהובילה לחיינו המשותפים היא סוד אפל. בכל מקרה, השם בדוי, הסיפור והעובדות אמיתיים עד כאב.
"טובת הילד - אימוץ חרדי"
כשרציתי להקים משפחה והתברר לי שלא אוכל ללדת, פתחתי במסע ארוך ומפרך לאימוץ: תחילה הובהר לי שמחמת גילי לא אוכל לאמץ פעוט בישראל. מספרם של העוללים הנמסרים לאימוץ קטן מאוד, ורשימת ההמתנה ארוכה מאוד. שאלתי בזהירות – ומה לגבי תינוק או פעוט שלא נולד כיהודי? ואז נדהמתי לראשונה: תינוקות כאלה, הסבירו בשירות למען
הילד (רשות האימוץ העליונה בישראל) נמסרים בדרך-כלל רק למשפחות חרדיות. למה? בגלל הגיור. ברוך בואכם לגיהינום.
חוק האימוץ לא מכריח הורים שאימצו לגייר את ילדיהם, אבל השירות למען הילד ידע טוב ממני שאם כבר רוצים לגיירם, זה יהיה קשה מאוד ולפעמים אפילו בלתי אפשרי. לא משנה אם הילד בן שנתיים או ארבע או שש, ובכל מקרה לא מבין על מה המהומה, בית הדין האורתודוכסי לגיור קטינים, שמופעל בחסות המדינה, ידרוש מהוריו (החילונים לגמרי) את הדרישות הבאות: לקיים הלכות כשרות של מהדרין, לשמור שבת כאילו גרו במאה שערים, ולשלוח את העולל למסגרת חינוך דתית-אורתודוכסית כפי שנקבעה על ידי בית הדין. רק אחרי תקופת מבחן ארוכה, יהיו מוכנים בכלל להסתכל על הבקשה לגיור. ואולי גם יאשרו אותה. אולי.
בגלל כל אלה, הסבירו בשירות, מעדיפים למסור ילדים שנולדו כלא-יהודים למשפחות חרדיות, כך יובטח גיורם האורתודוכסי בהצלחה – והכל בגלל עקרון טובת הילד, שאמור להיות העקרון המנחה של דיני אימוץ ילדים.
לפני תשע שנים עתרה התנועה הרפורמית לבג"ץ בטענה שאין לשירות למען הילד סמכות לנהוג כך, אבל בג"ץ בחר שלא לנגוע בתפוח האדמה הלוהט הזה, שהוא חלק מצרור גדול של עתירות הנוגעות לגיור לא-אורתודוכסי שמונחות על שולחנו ומאיימות להתפוצץ מתישהו.
ובינתיים, חרדים מופלים לטובה בתור הארוך והמתיש אל הזכות לחבק ילדון ולשמוע את המלים "אבא" ו"אמא". למה? בגלל הברית הלא-קדושה בין האורתודוכסיה לבין המדינה, בגלל שאין במדינה היהודית-דמוקרטית שלנו גוף ממשלתי שיכול לומר, רגע – ליהדות יש הרבה פנים, ובדמוקרטיה יש לכל האזרחים זכויות שוות, לא?
רוצים ילד? תתגרשו
חכו, זה לא נגמר כאן. החוק איפשר לי לאמץ בחו"ל. לא לכולם הוא מאפשר אחרי שהם נדחים מפני השירות למען הילד, שמטפל באימוצים של ילדים רק בתוך ישראל.
"אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ" קובע החוק לקונית, וכך חוסם את הגישה לחיי משפחה עבור מאות "זוגות מעורבים" מבין עשרות האלפים החיים כאן. מעורבים כמו כלבי רחוב או חתולי זבל? גרוע מזה: החיות האלו יכולות להקים משפחה, אבל זוג בין-דתי שאיתרע מזלו לחיות בישראל, לא יוכל. למה? כי הממסד האורתודוכסי לא מעוניין בזה, והמדינה מעוניינת בקואליציה יציבה, ואם זה בא על חשבון זכויות אדם של אזרחים – שייחנקו האזרחים, שיחיו עריריים. ממילא לא מדובר במסה קריטית של בוחרים זועמים שיכולה להפיל ממשלה. ולא, זה לא דומה לנישואין וגירושין. כאן אי אפשר לנסוע לקפריסין ולחזור עם ילד, מפני שאין מדינה בעולם שמוכנה לתת למישהו לאמץ ילד אם הוא לא תושב אותה מדינה או אזרח שלה.
מה עושים זוגות כאלה? לפעמים הם שומעים עצה מרשויות האימוץ עצמן - "תתגרשו", ואז בת הזוג היהודיה מבין המעורבים יכולה להגיש בקשה לאמץ כאם יחידנית! כמה נפלא שמותר לאזרח לשקר שקר גס כזה, שכרוך גם הוא בביורוקרטיה ובהוצאת ממון רב, בדרך להיות הורה.
שהילד ילמד בתלמוד תורה
לצערי, זו לא כל התמונה. כששבתי עם ילדיי לישראל אחרי הליך אימוץ ברוסיה, אחרי שעברנו תהפוכות, מהמורות, חרדות, אי ודאות וקשיים פיננסיים - הגיע הזמן לגיירם. בני עבר מילה, ופניתי לבית הדין האורתודוכסי, ברירת המחדל שלי כמו של חילונים רבים אחרים ביחסיהם עם הממסד הדתי, והובררו לי עובדות החיים: שאי אפשר.
למה? כי אני חילונית. אז מה? אני יהודיה. אבל הילדים לא, הזכירו לי בנועם, ולגייר אותם אי אפשר, אפילו שהם קטנטנים ולא חל עליהם עול מצוות. אלא אם כן יגדלו בבית יהודי כהלכה. לא די בשמירת מסורת סתם, ובקיאותי בתנ"ך ובתלמוד לא תועיל.
הנה מה שצריך: שבני הקט ילמד בתלמוד תורה. אין כזה בקיבוץ שבו אתם גרים? חבל. תעברו דירה. שבתי בת הארבע תשמור על הצניעות במסגרת גן הילדים שבו תפגוש רק בנות. שבמטבחי יהיו שני כיורים. שאמנע מכל חילול שבת, שאיזהר, כי הם יבואו לבדוק. ועד מתי צריך לחיות כך? אין לדעת: בית הדין לא נדיב במתן מידע, או בזירוז הליכים, או בהקשבה למצוקות הזולת.
אפילו כשהתברר שבני לוקה במחלה המחייבת השגחה מתמדת במוסד חינוכי מיוחד, ושאין מוסד אורתודוכסי כזה בישראל, התביעה הייתה חד משמעית: או חינוך כהלכה, או שלא יגויר.
הייתה כמובן גם אפשרות שלישית. כזו שבית הדין נתקל בה עשרות פעמים לפני: לשקר. כן, כבוד הרב, אנחנו מקיימים כל מה שביקשתם. הנה, מאמי, תדקלם קריאת שמע. אולי תדגמן לכבוד הרב את הציציות שלך? אולי תראי לו, מותק שלי, איך את עוזרת לאמא להמליח ולהדיח עוף? לא יכולתי לגרור את עצמי ואת ילדיי אל תוך השקר המתועב הזה, בגלל הכבוד שאני רוחשת לאמת ולדת היהודית גם יחד. אני וילדיי לא נשחק בלקיים מצוות, ולא נהפוך את הגיור לפארסה רק כדי לרצות את קנאי הדת מטעם המדינה.
מחפשים אלטרנטיבה
נשמתי עמוקות ונפרדתי מן האורתודוכסיה, והפעם לנצח. לאנשים האלה, אמרתי לעצמי בזעם, לא תהיה עוד דריסת רגל בחיי או במותי.
והרי יש חלופות: גיור קונסרבטיבי שבו בית הדין רואה שיש לפניו ילד, והוא לא הגיע לגיל מצוות ולכן לא מטילים עליו ועל משפחתו עול מופרך. גיור רפורמי, שמכיר בזכותם של בני אדם לחיות חיי דת על פי הכרתם, מצפונם ובחירתם החופשית כמי שנבראו
כולם בצלם. אבל באלה, אתם כבר יודעים, מדינת ישראל לא מכירה.
ח"כ הורוביץ מבקש לתקן את העיוות הזה. הוא לא יצליח, כפי שלא הצליחו עד כה כל מי שניסו לשחרר חילונים ממלתעות האורתודוכסיה. יותר ויותר משפחות מאמצות מגיירות את ילדיהן הרחק מבית הדין שהמדינה מכירה בו, כפי שיותר ויותר משפחות נוצרות מנישואים אלטרנטיביים לאלה שהאורתודוכסיה מכתיבה.
תודו שענייני נישואין וגירושין בישראל, שמעלים את חמת זעמו של החילוני המצוי, הם כלום לעומת הסעיף הקטן - רק שש מילים בחוק האימוץ - והכפייה הדתית העמוקה המהדהדת ממנו.
לפנייה לכתב/ת 
