הולכים לעיבוד: מורה נבוכים לקרקע בשטחים

מהו סוג הקרקע, מה מעמדה ולמי היא שייכת? חוק ההסדרה, שביקש להסדיר את מעמדן של קרקעות ביהודה ושומרון, נדחה בהוראת ראש הממשלה, אבל זה ממש לא חתם את הוויכוח שנמשך כבר 45 שנים על האדמה. התשובות המשפטיות, כך נדמה, מתערבבות לא אחת באינטרסים הפוליטיים ובאתוס העממי של הצדדים. הצעד האחרון בנושא: דו"ח המאחזים 2012 של הוועדה שמינה ראש הממשלה, בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי.

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

• ליברמן: נתנגד לכל חוק בלי גיוס לכולם בגיל 18
• נגד גנבים: צה"ל משקיע מיליונים באבטחת צאלים
  

בהקשר זה, המאבק הווירטואלי בין בג"ץ, שסבור כי יש לפנות שכונות מאוכלסות שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית, לבין מתנגדיו, שמנסים לעקפו באמצעות חקיקה או הסכמות בשטח, נמשך כל העת ולמעשה - כבר כמה עשורים. מגרון, גבעת אסף ומאחזים אחרים שנתונים כיום במחלוקת הם רק חוליה נוספת במלחמה שמתנהלת כולה בתחום האפור שבין ישראל והפלסטינים.

על רקע הקמת ועדת שרים מיוחדת להתיישבות בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, הסבירו משפטנים את הבסיס לבחינת הנושא. "החוק שחל ביהודה ושומרון מורכב משלושה רבדים: עותמני, ירדני וישראלי", אמר עו"ד דורון ניר מהקרן לגאולת הקרקע של תנועת "רגבים" ושל ועדי המתיישבים בשומרון ובבנימין. "כל החוקים שהירדנים חוקקו עד ל-5.6.67 תקפים גם היום, למעט אלה שבוטלו או שונו על ידי צה"ל. למעשה, כל גורם משפטי בשטח השאיר את המצב על כנו".

שכונת האולפנה בבית אל. "החוקים הירדניים תקפים"(צילום: גיל יוחנן)

"כשצה"ל נכנס לשטחים בשנת 67', הוא הפסיק פעולה ירדנית שנועדה לחזק את זכות הקניין על הקרקע ולהעבירה ברישום", הסבירה עו"ד טליה ששון, לשעבר מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה ומחברת דו"ח המאחזים בממשלת שרון. "על כן, רק 30% מהקרקעות בשטחים הוסדרו. זו הסיבה שעל מרביתן אין בעלות רשומה וקשה לתאר מי הבעלים שלהן".

באשר לסוגי הקרקעות, מסבירה עו"ד ששון: "ישנה קרקע פלסטינית שעברה הסדר - פעולה משפטית שכוללת רישום  במשרד רשם המקרקעין ומייחסת קרקע מסוימת לבעלים מסוים, והיא רשומה בטאבו של השטחים כקרקע פרטית. זו הראיה לבעלות בקרקע.

"ויש קרקע שאינה מוסדרת - שמעובדת שנים רבות על ידי פלסטינים, ויש לעתים זכות חזקה לשימוש בה", היא מוסיפה. "אבל פה יש עניין טריקי במידה מסוימת: אם הבעלים מפסיק להשתמש בקרקע מסיבה כלשהי ומישהו אחר מתחיל לעבד אותה, לכאורה אותו אדם חדש יכול לקבל את הזכויות על הקרקע".

עו"ד ששון מדגישה כי יש להוכיח רצף בעיבוד החקלאי למשך עשר שנים. "מפני שיש ניסיון להשתלט על אדמות פלסטינים, בית המשפט קבע כי העובדה שישראלי עיבד את הקרקע לא מספיקה כדי שיזכה לזכות מהותית בה. הוא צריך להראות מאיפה הוא רכש את הקרקע, ומהי הסיבה שהוא מעבד אותה".

בסוף זאת הממשלה

עו"ד ניר מנסה להסביר עם חלוקה דומה אך מתמקד בנושאים אחרים: יש קרקע פרטית, אדמות מדינה ואדמות סקר. "מלבד האדמות הפרטיות שאנשים מעבדים ויכולים לטעון לבעלות עליהן", הוא אומר, "קיימות אדמות שאינן מעובדות ולא רשומות בטאבו ולכן הן אדמות המצויות בחזקת המדינה. ישנן גם אדמות סקר שהן אדמות הראויות להיות מוכרזות כאדמות מדינה, אך לא הוכרזו ככאלה", הוא אומר.

אותו "סקר", שבמקרים רבים לא מושלם במשך שנים ארוכות, אמור לקבוע את הבעלות על בסיס שורת פרמטרים. לדברי עו"ד ניר, "לאחר סקר שנעשה על ידי צוותים שבראשם עמדו פרקליטים, תוחמו האדמות הללו כאדמות שראויות להיות מוכרזות כאדמות מדינה, אלא שההכרזה לא בוצעה עד היום, בדרך כלל בשל אי קבלת החלטה של הדרג המדיני-פוליטי לבצע את ההכרזה".

חסימת דרכי גישה בדרום הר חברון. הוראות משרד הביטחון(צילום: גיל יוחנן)

אז מי מנהל את כל עניין הרישום? המינהל האזרחי, שכפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים, שכפוף לשר הביטחון. המינהל מקביל לממשלה בשטחים שלא סופחו לישראל, וה"שר" לענייני משפטים ומקרקעין נקרא קצין מטה רישום מקרקעין, שהוא אזרח, ותחתיו רשמי מקרקעין שמחולקים לאזורים.

"הטאבו בשטחים מתנהל כמו בישראל עם כמה הבדלים בולטים: מתנהל בשפה הערבית, בכתב ולא במחשב והרישום הוא סגור ולא פומבי כמו בתחומי הקו הירוק", מסביר עו"ד ניר.

קצין לשעבר במינהל האזרחי מחדד: "הריבון בשטח הוא אלוף פיקוד המרכז, שמאציל את כל הסמכויות האזרחיות שלו לראש המינהל האזרחי". במינהל שלוחות של יותר מ-20 משרדי ממשלה. "מפקד האזור מאגד בתוכו את שלוש הרשויות: מבצעת, מחוקקת ושופטת, אבל בפועל זה לא ממש נכון כי החלטות 'כבדות' עולות לדרג המדיני".

מפקיעים, אבל למה?

בדרג המדיני גם נקבעה חלוקה מסוג אחר של הקרקע. במסגרת הסכמי אוסלו - שהוגדרו כהסכמי ביניים והפכו למציאות של קבע - חולקו שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לשלוש קטגוריות:

• שטח A, שבו הסמכות הביטחונית והאזרחית היא של הרשות הפלסטינית;
• שטח B שבו הסמכות הביטחונית היא של ישראל והסמכות האזרחית בידי הרשות;
• ושטח C, שבו גם נמצאות ההתנחלויות, ובו השליטה הישראלית מלאה.
  

לפיכך, ישראלי לא יכול לרשום קרקע לא מוסדרת בשטח A והמדינה לא יכולה לבנות בתים ולהקצות קרקע שלה בשטחי B,

 ועל כן רוב מחלוקות הקרקע נוגעות לשטחי C.

עו"ד ניר מציין כי עם 70 אחוז מהשטחים ביו"ש קיימת בעיה. וכאן הסיפור מסתבך עוד יותר. "לשטחים אלה יש רישומי מס רכוש, שהמחזיק בקרקע שילם עבורה. הבעיה הקשה היא שבספרי מס רכוש אין חלוקה לחלקות, אלא רק לגושים. ולכן אין לי שום אינדיקציה לדעת מה החלקה של אותו ערבי. הרישומים האלה נעשו בסוף שנות ה-60 ומאז לא נעשו רישומי ירושות או מכר, ולעומת זאת נעשו שינויים בשטח".

סוגיה נוספת שנוגעת לקרקעות ביהודה ושומרון היא הפקעתן. עו"ד מיכאל ספרד, מומחה במשפט בינלאומי של זכויות האדם ודיני מלחמה, מסביר כי את סוגיית הפקעות הקרקע ניתן לחלק לשלושה סוגים. הראשון הוא צו תפיסה לצורכי ביטחון, "שמוציא מפקד כוחות צה"ל וקובע ששטח מסוים דרוש לו לצורכי ביטחון, ואז החזקה על השטח הזה מופקעת מידי הבעלים לידי הצבא".

לדוגמה, עו"ד ספרד, היועץ המשפטי של ארגון "יש דין", מציין ש"כשצה"ל כבש את יהודה ושומרון הוא הוציא צו לפיו שטח מסוים ליד רמאללה דרוש לצורכי ביטחון. הבעלים נדרשו לפנותו וצה"ל הקים שם את אוגדת יו"ש. צו תפיסה לצורכי ביטחון לא משנה את הבעלות על הקרקע, ובעליה זכאים לדמי שימוש. כמו כן הוא זמני וברגע שחולף הצורך הביטחוני צריך להחזיר את האדמה לבעליה".

לדברי עו"ד ספרד לא ניתן לבנות בתי מגורים על קרקע שהופקעה לצורכי צבא, אלא רק מבנים צבאיים בלבד. לכן גם נוצרה התסבוכת הגדולה בפרקליטות המדינה סביב שיכון מפוני שכונת האולפנה בבית אל בתוך שטח צבאי. "מדובר בשטח שנתפס לצורכי ביטחון. אם זה היה מועבר לשטח של אדמת מדינה זה היה אפשרי".

הקמת מאחזים ליד מעלה אדומים (ארכיון)(צילום: גיל יוחנן )

הצו השני הוא צו הפקעה לצורכי ציבור. "ברגע שמוציאים צו כזה, האדמה מפסיקה להיות בבעלות הבעלים המקורי ועוברת לבעלות המדינה תמורת פיצוי, אבל זה בכפייה.

 המגבלה בהליך כזה היא שהשטח צריך להיות לצורכי ציבור בלבד, וזה חייב להיות ציבור פלסטיני. לא מדובר בהיקף גדול. לדוגמה, הכבישים שסללו בגדה המערבית מאז 67' - חלקם הופקעו לצורכי ציבור ומשמשים כיום גם יהודים וגם פלסטינים".

הצו השלישי הוא הכרזה על אדמות מדינה, "זה הליך שמברר אם באדמות שרוצים להכריז עליהן כאדמות מדינה אמנם לא נעשה שימוש במשך עשר שנים", מפרט ספרד. לדבריו קיימת ביקורת עצומה בארץ ובעולם על הליך זה. "קרוב ל-1,100,000 דונמים הוכרזו כאדמות מדינה בשנות ה-80 וה-90, שזה פי שלושה מכמות אדמות המדינה שהיו בגדה כשצה"ל נכנס אליה".