לאנה פארייה: "יש משהו מנחם באגדות ילדים"
פעם היא היתה המלכה המרשעת, היום היא מכהנת כראש עיר - ומאמללת את חייהם של גיבורי האגדות. לאנה פארייה, כוכבת הסדרה "עד עצם היום הזה" מספרת ל-ynet על ההנאה שהיא שואבת מגילום דמות חסרת יכולת לאהוב. ראיון
רוב אגדות הילדים הקלאסיות נפתחות ומסתיימות בפורמט קבוע: מ"היה היה" ועד "עד עצם היום הזה". ומה שנולד בארצות הברית כסדרת האגדות "Once Upon A Time" - זכה אצלנו דווקא לסיום המתבקש כשם העברי. בכל זאת, סדרה בשם "היה היה" כבר היתה לנו פה.
איך שלא יהיה, חצי שנה אחרי שזכו להשקה עתירת רייטינג ולשבחי הביקורת בארצות הברית, כוכבי האגדות הקלאסיות - ביניהם שלגיה, הנסיך הצמוד שלה ועוד רבים - מגיעים למסך הקטן גם אצלנו (ימי רביעי ב-yes Drama), כשהם לכודים בימינו אנו, בעיירה הציורית סטוריברוק.
"עד עצם היום הזה" ("Once Upon A Time"). בקרוב עונה שנייה
לדמויות המככבות בסדרה אין שום זיכרון מחייהן הקודמים בעולם האגדות - זאת בעקבות קללה שהטילה עליהם המלכה המרשעת, אותה מגלמת לאנה פארייה בת ה-34. "הרעיון מאחורי הסדרה הוא להפגיש בין הדמויות שכולנו מכירים ולנסות לגלות דברים חדשים לגביהן", מספרת פארייה בראיון ל-ynet. "לפעמים זו עובדה חדשה על עברן, לפעמים זהו מפגש עם דמות אחרת, ולפעמים זה קונפליקט פנימי שהן חוות בשני העולמות. ברוב המקרים, הסדרה לא מספרת בדיוק את האגדה המוכרת".
הסדרה נעה בין שני מישורים - החיים בסטוריברוק ופלאשבקים לימי האגדות, וההקבלה הזו מציבה בפני פארייה תפקיד כפול למעשה: המלכה המרשעת
מסיפורה של שלגיה, וגם רג'ינה מילס - ראש עיריית סטוריברוק, שתושביה לא בדיוק חיים באושר ובעושר, בטח לא עד עצם היום הזה.
איך זה לשחק אשה רעה במיוחד?
"זה מאוד מורכב ומאתגר, אבל מדהים באותה נשימה. אני מאוד אוהבת את הדמויות של רג'ינה ושל המלכה הרעה - את המניעים שלהן, את הפחדים שלהן, את האהבות שלהן, את חוסר היכולת שלהן לאהוב".
ולמה לחזור לאגדות ילדים?
"יש בזה משהו בטוח ומנחם, זה מזכיר לנו זמנים נאיביים וטובים יותר. אני חושבת שזה קשור בחלומות ותקוות, שהרבה אנשים איבדו לאחרונה בגלל כל מה שקורה בעולם. אתה פותח את הטלוויזיה ורואה מלחמה, ואסונות טבע, ומצב כלכלי קשה. אני חושבת שזו הסיבה שיש לנו בידור בכלל - כדי שיעזור לנו להמלט קצת מהמציאות הקשה. אני יודעת שכשאני עוברת תקופות קשות, כל מה שאני רוצה זה לראות איזו קומדיה או סרט רומנטי, משהו טיפשי. אפילו סרטי אימה".
שלוש שעות של איפור ותלבושות
פארייה נולדה וגדלה בברוקלין, בת למשפחה קתולית - אם אטלקיה ואבא פורטוריקני. משפחתה היה מאוד אמנותית, דבר שעזר לפארייה בבחירת הקריירה שלה. בעיקר היא מציינת כהשפעה גדולה מאוד את דודתה מצד אמה - השחקנית קנדיס אזארה, איתה בילתה המון, ואת סבא שלה, איתו נהגה להשטתות ואף לצלם סרטים קצרים ושטותיים במצלמת הווידאו הביתית - שנשאו שמות כמו "המתקפה של הממחטה הרצחנית".
היא פרצה לתודעת הקהל כשהצטרפה ב-2000 לצוות הסדרה "ספין סיטי", שם גילמה את עוזרת ראש העיר, לצידו של צ'רלי שין איתו היא שומרת על קשר טוב גם היום. ב-2002 היא שחקה לצידו של דוני וולברג ב"בומטאון". מאז ניתן היה לראות אותה בסדרות נוספות כמו "סווינגטאון" ו"נמלטים".
בשנה שעברה הצטרפה לצוות של "עד עצם היום הזה", שחודשה בחודש שעבר לעונה שנייה, שצילומיה אמורים להתחיל בשבועות הקרובים. פארייה מספרת שהצילומים מתקיימים בונקובר שבקנדה, ושצילומיה של עונה אורכים בין תשעה לעשרה חודשים.
התלבושות שלך בסדרה מדהימות, וכך גם התסרוקות שלך. כמה זמן לוקח לך להתכונן לכל יום צילומים?
"כשאני מגלמת את המלכה הרעה התלבושות שלי מאוד מסורבלות וגדולות, ויש לי גם המון תוספות שיער. לוקח למחלקת ההלבשה והאיפור בין שעתיים וחצי לשלוש להכין אותי מדי יום. אני צריכה לתייצב בסט כבר בחמש וחצי בבוקר".
לצלם סדרה זו מחוייבות עצומה. לא נמאס לך לפעמים?
"תמיד ישנו הרצון הזה לקום וללכת, לקראת סיום צילומי עונה בדרך כלל. זה קצת כמו סוף שנה, לקראת החופש הגדול. זה קורה ובשלב מסוים אני כבר לא רוצה להתעורר בארבע לפנות. אני לא רוצה לשבת בכיסא האיפור בחמש וחצי. בהתחלה של כל הפקה יש התרגשות - להכיר אנשים חדשים, או אם מצלמים עונת המשך אז לפגוש שוב את כל הצוות. ואז, לקראת סיום העונה כבר אי אפשר לראות אותם.
"אבל בסופו של דבר, זה כמו שברברה הרשי אמרה: 'כשמצלמה עובדת, אין דבר טוב מזה בעולם'. זה הרופא הטוב ביותר שיש. אני יכולה להיות חולה, עייפה, אבל כשמהצלמה נדלקת - משהו קורה וזו ההרגשה הכי טובה שיש. אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר".
זה משפיע על החיים האשיים שלך?
"בוודאי, וזה לא קל. אני לא רואה מספיק את החברים שלי ואת משפחתי. אני מפספסת את כל החתונות והאירועים המשפחתיים. אני לא יכולה לפגוש הרבה אנשים שאני אוהבת, אבל אחרי 15 שנים שאני עושה את זה, נראה שכולם כבר התרגלו למצב. כולם פרט לאחותי דינה, שנדמה שממש לא יכולה לתפוס את העניין. אני כל הזמן אומרת לה: 'דינה, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שאני מצלמת בספטמבר. נכון שעכשיו מרץ, אבל במקרה אני יודעת מה אני עושה בספטמבר הבא".
בזמן הראיון נשמע רעש של פיצוץ מבחוץ. פארייה נרעדת ותוך שניות כבר מחייגת מהסלולרי לחבר שלה, שיצא לסיבוב שופינג בעיר בזמן שהיא
מתראיינת. מתברר שהוא בדיוק חזר למלון ומחכה מחוץ לחדר שבו אנו יושבות. אני מנסה להרגיע אותה, ומסבירה שהיום הוא יום הולדתה של המלכה - וזו הסיבה לירי התותחים בחוץ.
"טוב, העניין הזה של המלכה זה לא משהו שמוכר לי", אומרת פארייה אחרי שהיא נרגעת. "אני בסך הכל מברוקלין. שם, הדבר שהכי קרוב למלוכה זה כתרים מפלסטיק שילדות הקטנות נוהגות להתחפש איתם. אבל, זה נחמד לראות איך הבריטים גאים בבית המלוכה שלהם ובדגל. ראיתי אפילו תיק ערב של אלכסנדר מקווין עם הסמל של היוניון ג'ק (הדגל הבריטי - ש.ג.) בפאייטים ורודים. ממש מדליק".
