"בירה ומצבי רוח משתנים": אפרטיף צ'כי

יותר משהוא "מבחר הסיפור הצ'כי", כפי שמציינת כותרת המשנה של הספר, "בירה ומצבי רוח משתנים" (הוצאת חרגול) הוא שיר הלל של המתרגמת רות בונדי לספרות הצ'כית. ולא פחות מהעניין שמעוררים הסיפורים, מרתקת ההקדמה שכתבה בונדי. היא מרתקת דווקא משום שהיא גדושה בהתנצלויות והבהרות, הסברים ותיקונים - מדוע בחרה כך ולא אחרת, כיצד התלבטה בין "אסופה" ל"מבחר", וכן הלאה. מקומה של בונדי, כמי שבחרה ותרגמה את הסיפורים ממיטב הספרות הצ'כית של מאה וחמישים השנים האחרונות, הוא מרכזי ומהותי ואינו נסתר כלל, כפי שקורה לא פעם בספרות המתורגמת לעברית.

ההקדמה מוסיפה חן רב לסיפורים היפים שבספר, מפני שהיא מעניקה ממד אישי למהלך התרבותי החשוב שהספר מכונן. בונדי מציינת למשל כי בחרה סיפורים שהיא אוהבת במיוחד, והתמקדה בסופרים יהודיים וויתרה על זרמים בספרות הצ'כית שאינה מרגישה קרובה אליהם. לפיכך מתגבשת תחושה כי לפנינו מעין מפעל חיים של מתרגמת אשר קשורה בנפשה לספרות זו, כאילו רצתה להעביר לקהל הישראלי את התכשיטים היקרים ביותר ללבה.

"בירה ומצבי רוח משתנים".

בונדי היא מתרגמת ותיקה, מוערכת וחשובה מאוד. היא תרגמה יצירות מאת קארל צ'אפק, מילן קונדרה, ירוסאלב האשק, בוהומיל הראבאל, מיכאל ויווג ואחרים. המבחר שהיא מגישה לנו כעת אינו מתיימר להיות אסופה מקיפה של הספרות הצ'כית, גם לא לסכם בכובד ראש ומתוך פאתוס את פועלה הספרותי לאורך השנים. קוראים המתמצאים בתרבות הצ'כית יזהו ודאי בקלות את "החורים החסרים" שבספר, וייתכן שגם יבקרו את בחירותיה של בונדי לכלול סופר זה ולא אחר. אולי בשל כך בחרה המתרגמת להבהיר כי מלכתחילה מדובר בפרויקט כמעט פרטי - שי ממנה לקוראים, שרובם אינם מכירים את הספרות הזאת על בוריה.

הומור יוצא לעצמאות

לאור כל שנכתב קודם לכן, ניתן לראות ב"בירה ומצבי רוח משתנים" מעין אפריטיף. אוסף אינטליגנטי ומבדר, אשר מגרה את הקוראים להעמיק את היכרותם עם הסופרים המופיעים בו. בונדי נותנת לנו טעימה קטנה, ומשאירה אותנו עם טעם של עוד, ובעצם המהלך התרגומי הספציפי מדרבנת אותנו להמשיך ולקרוא עוד מכתביהם של היוצרים. בספר ניתן למצוא סיפורים קצרים מאת סופרים מוכרים מאוד (כמו צ'אפק והאשק, למשל), לצד סופרים נוספים כגון לודווק אשכנזי, איון קלימה, אדוארד בס, לנקה פרוחאזקובה, אוטה פאוול, יאן וריך ואחרים. לכל סופר צורפה הקדמה קצרה הסוקרת את קורות חייו וסגנונו, התורמת להבנת הרקע לכתיבת הסיפורים.

שני אלמנטים בולטים מאוד בסיפורים כולם: ההומור והביקורת החברתית. צ'כיה קיבלה עצמאות רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך לאורך כל המאה ה-20 סבלה מעריצות. לפיכך, האלמנטים הללו שזורים זה בזה ומפרים אחד השני. האירוניה הדקה מאוד, ההומור המדויק והבלתי מתלהם, החיצים שנשלחים כאילו בדרך אגב כלפי המשטר והחברה – כל אלו מאפיינים את הסיפורים המאוגדים בספר. כל סופר וסגנונו, כמובן, אך כולם עוסקים באנשים "הקטנים", בפרט ולא בקולקטיב; בתמונות המיניאטוריות שמרכיבות את ההווי הצ'כי, המצביעות על מצב חברתי רחב יותר. לכל אחד מהסיפורים עוקץ משלו, גישה ייחודית לתיאור הפרסונאלי של הדמויות, והומור מסוגנן וכתוב היטב שלעתים מעלה חיוך ולפרקים מוביל לפרץ של צחוק רם.

והרי אין זה דבר של מה בכך. בספרות הישראלית המודרנית חמורת הסבר, הרצינית,

הנוסטלגית והמיליטנטית, כמעט שאין בנמצא הומור משחרר, שדווקא משום שהוא נובע מדמויות משניות בחברה הוא גם מצליח לעורר גיחוך על הדרגים הגבוהים, על ההתנהלות הממסדית ועל המסורות השמרניות. ואכן, ההומור הוא גולת הכותרת של המבחר שלפנינו; הומור כתוב היטב, מתוחכם אך נגיש, עדין ויחד עם זאת בעל עוצמה. הגיחוך, הפרודיה, ההקצנה - כל אלו עוברים כחוט השני בסיפורים שבספר, הן בדיאלוגים השנונים, הן בעיצוב הדמויות שיש בהן מן הנאיביות, הן בתיאור המצבים הגרוטסקיים משהו והן בשימוש המפולפל והחכם כל כך בשפה, שבונדי כה מיטיבה להעביר בעברית.

חביבים ומעניינים במיוחד הם הסיפורים של וויטייך רקאוס ("תנאים"), ירוסאלב האשק ("ניסיון למסיבת ערב ללא אלכוהול"), קארל צ'אפק ("הכותונת"), לודוויק אשכנזי ("ברוטוס"), יוזף שקבורצקי ("הריאקציונר כהן") ואיוון קראוס ("הזימון"). אך היופי הוא שכל קורא יוכל למצוא את נקודות החיבור וההזדהות שלו במבחר, כיוון שהוא מקיף דיו בכדי להכיל מגוון רחב של תגובות. כך או כך, ההנאה מהקריאה בספר מובטחת משום שהסיפורים כולם מוצלחים, ואין ספק שהמהלך שהובילה בונדי צלח, מפני שאחרי קריאת הספר כל מה שתרצו לעשות זה לקרוא עוד ועוד ספרות צ'כית.

"בירה ומצבי רוח משתנים - מבחר הסיפור הצ'כי", בחרה ותרגמה: רות בונדי. הוצאת חרגול עם עובד. 215 עמ'.