הדרך הארוכה של מיקרוסופט לטאבלט

יש לומר לזכותה של מיקרוסופט כי כבר ב-1991 היא זיהתה את הבעיה. ענקית התוכנה ששלטה ללא עוררין בשוק מערכות ההפעלה הבינה את מה שהיום נראה ברור מאליו: מחשב אישי נייח או נייד, אינו מהווה פתרון אופטימלי לצרכי המחשוב ההולכים וגדלים של האדם המודרני. המחשב צריך להיות חלק אינטגרלי מחיי היומיום, הוא צריך להיות קטן יותר ואינטואטיבי יותר.

עוד ב-ynet מחשבים:

• מפתח אפלקציות על החיים באייפון
• מדריך מחשב ישן הופוך לשרת
• ביצי ההפתעה של סקיירים
  

המסקנה הנכונה שהגיעה אליה מיקרוסופט היא שדרוש טאבלט. מחשב לוח. הסרפס (Surface) שחשפה החברה אמש עונה על כמובן הצורך הזה. ימים יגידו אם בהצלחה ואם המכשיר יתפוס נתח בשרני מהשוק או יהפוך לעוד אחד מהניסויים של מיקרוסופט בתחום הזה, והיו כמה וכמה כאלה לאורך השנים. 

פנקס ועט  

הניסיון הראשון של מיקרוסופט היה כאמור ב-1991, תקופת הפריצה של המחשבים האישיים. השימוש ההולך וגובר במחשב, ולא רק בבתי עסק ובאוניברסיטאות, גרם ליצרניות לתהות לגבי פתרון מוצלח יותר מלוח המקשים שהשתמר מעידן מכונת הכתיבה (שזוכות לעדנה מחודשת). את אותה דרך לא אינטואטיבית ואנושית ניסו להחליף חברות החומרה במכשיר מבוסס עט משנות השמונים המאוחרות. מיקרוסופט קפצה על העגלה והוציאה תוסף המאפשר שימוש בעט סטיילוס לחלונות 3.11. המכשירים שהתשמשו בתוכנה הזו הם אבות הטבלטים של היום: הם היו רבועים, נישאים, עם מסך מצידם האחד. אפשרות המגע לא הייתה קיימת. ''הטאבלטים'' הללו אומנם קיבלו תשומת לב, אבל לא הגיעו מעולם לזרם המרכזי של המשתמשים שעדיין נשאר עם המקשים.

ניסיון שני

ב-2002 אמר ביל גייטס מייסד מיקרוסופט, שכואב להזכר באותם טאבלטים מוקדמים של שנות התשעים. הוא הציג דבר הרבה יותר טוב. מכשיר שיגשים לדבריו את החלום שלו ולאחרים היה שנים על גבי שנים: מדובר היה במהדורת טאבלט של מערכת ההפעלה XP. את החומרה הפעם יצרו חברות כמו HP, סמסונג וטושיבה. חלק מהטאבלטים הללו נראו כמו הטבלטים של היום. הבעיה שלהם הייתה שבפנים הם היו פי.סי. בהשוואה לאייפד, הם היו יקרים – 1,500 דולר כמעט, כבדים, ולא היה להם חיי סוללה ארוכים. בעצם זה היה המון כסף תמורת היכולת לעבוד עם מסך ועם עט.

עוד בעיה שהייתה למכשירים הללו היא שההתבססות על עט הייתה רק על פני השטח. חלונות נשאר ברובו מבוסס מקלדת ועכבר, והרבה פונקציות היו קשות למדי כשמשתמשים בסטיילוס. אפליקציות חיצוניות בכלל לא יכלו לעבוד עם העט. כגיבוי, להרבה מהטבלטים הללו היו גם מקלדות. ממש כמו לפטופים. הטבלטים הללו היו מאוד נישתיים, ומספר היצרנים הלך והצטמק.

במקביל לדחיפה של הטבלט פי.סי, מיקרוסופט הנחתה שותפים כמו ויוסוניק (Viewsonic) ופוג'יטסו ליצור את קונספט התצוגות החכמות. מדובר בטבלטים גדולים לשימוש ביתי. הם היו מחוברים בווי-פיי למחשב האישי הראשי בבית. הבעיה העיקרית של המכשיר הזה הייתה שאי אפשר היה להשתמש במחשב הראשי בזמן השימוש במכשיר הזה, שבסופו של דבר היה רק מסך יקר מאוד - כשהוא הגיע למדפים ב-2003 עם תג מחיר שלו היה 1,000 דולר. מיקרוסופט ביטלה את הפרויקט באותה שנה.

ויהי מגע

מיקרוסופט ניסתה שוב בשנת 2006. פרויקט אוריגמי עם כמה שותפים. הרעיון היה לעשות מחשב קטן עם מסכים רגישים לא רק לעטים – גם לאצבעות. הפעם, פחות חברות הצטרפו. אחת מהם הייתה סמסונג שקיוותה להצלחה עם סדרת Q1:

אבל מיקרוסופט כנראה עוד לא למדה כלום. חלונות עדיין הייתה קשה לשימוש עם כל דבר מלבד מקשים. המכשירים עדיין היו יקרים ובעלי חיי סוללה קצרים.

הקיו 1 לדוגמא יכל לגלוש ברשת שעתיים. משהו שכן הבינו לגבי המכשיר הזה היה המשקל: 770 גרם, קצת יותר מהדור הראשון של האייפדים.

ב-2008 הגיעו דיווחים על עוד הרפתקאה. שם הקוד היה קורייר (Courier). היו לו שני מסכים שצורפו על ידי ציר, ופנו אחד כלפי השני. הוא עוצב לעט, וגם לאצבעות. הפרויקט בוטל ב-2010 ומיקרוסופט טענה אז כי זה היה אחד מהרבה פרויקטים שהיא בוחנת כדי לעודד יצרנות ויצירתיות''.

טאבלט בשולחן שלך

מחשב שכן ראה אור יום ב2008 היה הסרפס. לא מדובר בגרסה לטאבלט החינני שהושק אתמול כי אם בשולחן מגודל, או מעין קופסה ענקית שהונחה על הרצפה עם מסך אופקי בראשה. המכשיר יועד לשימוש בחנויות, ואולומת תצוגה. באופן יוצא דופן, מיקרוסופט לא השתמשה בשותפות ליצירת החומרה, ויצרה ומכרה את בכוחות עצמה את מוצר הנישה הזה. גרסה ניידת לסורפייס גם הוצגה, אולם לא הגיעה מעולם לכדי מימוש. 

למיקרסופט, הייתה גם הצלחה אחת. מערכת ההפעלה פיסי כיס (Pocket PC), שרצה על מכשירים בגודל טלפןן מאזור שנת 2000. המכשירים היו חזקים בהשוואה לפאלם – שהובילו את שוק מכשירי העזר הדיגיטליים (PDA) באותו זמן. מערכת ההפעלה הזו תמכה במסכי צבע ויכלה לזהות כתב יד. קומפאק למשל השתמשה טוב במערכת ההפעלה הזו במכשירי ה-אייפאק הפופולרי אבל שוק הPDA היה קטן. כשעברו הפוקט פיסי לסמרטפונים שונה השם לווידוס מובייל, ומצאה תחרות קשה בדמות בלקברי ואייפון.

  PDA

עם הפנים לאפל

זה לא נכון ולא מדוייק להביט על הנסיונות הכושלים של מיקרוסופט בבוז. אפשר להסתכל עליהם כלמידה, ניסוי וטעיה. מיקרוסופט היא לא סטארטאפ, היא חברת ענק שיכולה להשקיע משאבים, ולהיכשל פעם אחר פעם רק בשביל לנסות ולבחון מוצרים שונים וטכנולוגיות שונות.

גם הטכנולוגיה הבשילה רק בשנים האחרונות כדי להגשים את החזון עליו חשבו בחברה בשנות ה-90: מחשוב קל, נישא ואינטואטיבי ליומיום. ההבדל כעת הוא שהפעם אסור למיקרוסופט להיכשל. שוק הטאבלטים גדל בהתמדה למיקרוסופט יש מצד אחד את אפל עם מערכת הפעלה מצוינת ויותר חשוב, מכשירים אינטואטיביים, סקסיים ומושלמים לשימוש. מהצד השני נושפת בעורפה גוגל עם מערכת ההפעלה אנדרואיד שנפוצה בטאבלטים ומכשירים סלולרים, ויש לשער שתציג גם היא טאבלט משלה בקרוב, אולי אפילו בחודש הבא. למיקרוסופט אין דריסת רגל בעולם הזה, שפעם היה העתיד וכעת הוא ההווה.

למכשיר שהציגה אמש מיקרוסופט יש נקודת פתיחה טובה: כמו האייפד, הוא לא נבנה כמחשב אישי שהוקטן אלא הפוך, הוא דומה בעיצוב הממשק לסלולרי שהוגדל (ווינדוס פון). הוא משתמש בשבב שמיועד לטלפון סלולרי, כלומר, זול וחסכן בסוללה והכי חשוב: הוא עוצב מהמסד עד הטפחות לשימוש עיקרי על ידי מסך מגע (גם אם יש מקלדת אופציונלית). יכול להיות שזה הפיצוח של סוד הטאבלטים אותו חיפשה מיקרוסופט מאז שנות התשעים. זה באמת לא משנה שאפל פיצחה אותו עבורה.