לפי הרגש או השכל: איך הולכת הרומנטיקה שלכם
מה קורה כשאנחנו מקבלים החלטות שגויות ובוחרים שוב ושוב את מערכות היחסים החברתיות, הזוגיות ואפילו המקצועיות שמזיקות לנו? האם בכלל אפשר להשתמש בשכל כדי לבחור משהו כל כך לא רציונלי?
כשזה מגיע למערכות יחסים, התרבות מלמדת אותנו שוב ושוב שיש דרך אחת לקבל את ההחלטה הנכונה עבורנו. קוראים לזה "ללכת אחרי הלב". זו הצעת פעולה אמורפית למדי, שמניחה שכאשר אנחנו מגיעים ליחסים וזוגיות, אנחנו צריכים לזנוח את השכל הישר ולקבל החלטה על בסיס מה שאנחנו מרגישים ברגע נתון.
עוד בנושא:
בחירות זוגיות: שיקוף של חוויות הילדות שלנו?
אל תשני אותי: חוסר סימטריה ביחסים הוא יתרון
מעבדות לחירות: כרוניקה של פרידה מזוגיות רעה
אינספור סרטים הוליוודיים, סדרות דרמטיות וספרי אהבה נכתבו על תהליך הבחירה, כשרובם מתקשרים את אותו מסר דלוח: "מי שהולך נגד הלב, סופו לחוות כאב". אבל מה קורה כאשר הלב, או ליתר דיוק הפסיכולוגיה המכתיבה את הרגשות השונים שלנו, לא ממש מסונכרנת עם המציאות?
מה קורה כאשר אנחנו מקבלים החלטות שגויות, בוחרים שוב ושוב את מערכות היחסים החברתיות, הזוגיות ואפילו המקצועיות שמזיקות לנו? האם בכלל אפשר להשתמש בשכל כדי לבחור משהו כל כך לא רציונאלי? האם בחירה מושכלת אפשרית כשזה מגיע לעניינים רגשיים גרידא, כמו בחירה זוגית?
מזה שנים ארוכות עוסקים חוקרים מתחומים שונים בשאלה "כיצד אנשים מחליטים" ובאחותה הקטנה, "מדוע אנשים מחליטים כך ולא אחרת".
אחת התובנות הראשונות הייתה שכשאנחנו צריכים לקבל החלטה, אנחנו יכולים להיעזר באחת משתי שיטות - הראשונה היא לקבל החלטה "קרה" ונטולת רגש, המבוססת על שיקול רציונאלי של הסיטואציה.
האפשרות השנייה היא בחירה רגשית, השמה דגש על תחושותינו ורגשותינו כלפי ההחלטה והמשמעויות שלה עבורנו – בטווח הקצר והרחב גם יחד.
כולנו מכירים אנשים שהם יותר רציונליים, לעומת כאלו שמונעים על ידי הרגש. אבל האמת היא שבכולנו יש קצת מכל דבר, והחוכמה האמיתית היא לדעת לשלב בין שני הקולות השונים: קולו של הרציונל, לעומת קולו של הרגש או המוח מול הלב, אם תרצו.
פיתוליו של הרגש, ישירותו של ההיגיון
האם נכון בכלל לטעון שהחלטות רציונליות מגיעות מהמוח, בעוד שהחלטות רגשיות מגיעות מן הלב? מובן שלא. בשני המקרים ההחלטות מתקבלות על ידי המוח שלנו, שהוא האחראי הבלעדי על תהליכי החשיבה. העיסוק במטאפורה, קרי "לב", יוצר הפרדה מאוד לא טובה בין שני המנגנונים, כאילו הם נפרדים לגמרי ומתקיימים במרחבים פיזיולוגיים שונים.
לכן אני מעדיף את הראייה הפרוידיאנית, הרואה את מסלולי ההחלטה באופן שונה מעט: החלטות רציונליות מונעות לכאורה על ידי המודע, בעוד שהחלטות אמוציונאליות נובעות מתוך תת-המודע. תהליכים רציונליים מתבססים על מידע הזמין למוחנו, כמו זיכרון, ותהליכים מודעים כמו הערכה, שיפוט וחיזוי של סיטואציות באמצעות הקשרים לוגיים.
אנו מפעילים מסלולים שמחשבים סיכויים סטטיסטיים, ומצליחים לבנות תרחישים אפשריים לכל בחירה שנעשה. חלקנו זקוקים בשלב הזה לדף ועט, עליהם אנחנו רושמים את הבעד והנגד של כל החלטה, מה שמהווה שיקוף חיצוני למה שקורה בתוכנו פנימה.
תהליכים רגשיים מונעים אף הם על מידע זמין – כמו חוויות עבר שליליות או חיוביות – וגם הם מקיימים תהליכי הערכה, שיפוט וחיזוי. אבל הפעם, לתגובה הרגשית שלנו מקום מרכזי בהרבה. אנחנו לא תמיד יודעים מדוע סיטואציה מסוימת (כמו התמודדות עם ביורוקרטיה, לדוגמה) מעוררת בנו חרדה עזה, בעוד שאצל רוב בני-האדם היא גורמת לאי-נוחות זמנית ותו לא.
במקרים כאלו, ניתן להניח שזרמים תת-מודעים של מידע חווייתי שצברנו במרוצת חיינו מניעים מנגנוני שיפוט שמתנגדים לתהליך החשיבה הרציונלי. אותם זרמים גורמים לזרם המחשבה הישר לסטות מדרכו, ולתהליך החשיבה הקווי (ליניארי) להפוך למפותל יותר. התגובה הרגשית יכולה להיות חזקה כל כך, שהיא תגרום לשינויים פיזיולוגיים בגופנו, כמו פעימות לב מוגברות ועליה בלחץ הדם. מכאן הייחוס העממי של תהליכים מסוג זה ללב.
ההיגיון פועל בקווים ישרים, זו דרישת מוצא של חשיבה ליניארית-פיזיקלית שמניחה שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. כך העולם עובד, ואין סיבה שמוחנו המודע לא יתאים עצמו למצב. לעומת זאת, הרגש שלנו פועל בדרכים מסועפות ומפותלות מאוד, ונדיר למצוא בו קווים ישרים. לפעמים נחזה בפיתולים אינסופיים, מעגלים, קווים עקומים להחריד, ולפעמים נוכל למצוא אפילו קפיצות קוואנטיות בין נקודה לנקודה.
אין מעשנים רציונליים
איך הדבר משפיע על קבלת החלטה בכלל, ועל החלטה זוגית בפרט? ראשית, עלינו להבין את המסלולים הפועלים עלינו כשאנו עומדים בפני החלטה כלשהי. ניקח לדוגמה את ההחלטה להפסיק לעשן.
המסלול הרציונלי פשוט: עישון מזיק, יקר, מגעיל ומקשה על חייו של האדם בנסיבות רבות. הוא הורס את השיניים, את הריאות, מגביר את הסיכון לחלות במחלות קשות והופך אותנו לעבדים לכימיקלים מסוכנים ולחברות הטבק המסוכנות לא פחות מהמוצר שהן משווקות. אבל כשאנו, כמעשנים, מתמודדים עם המחשבה להפסיק לעשן, מיד יקומו אינספור הסברים (להלן: תירוצים). אף אחד מהם לא יהיה רציונלי, וכולם יהיו קשורים בתהליכי הרגש הסמויים מהעין.
יש אנשים שמעשנים בגלל חרדה חברתית, ומשתמשים בסיגריה כאמצעי מתווך בין אנשים במקום עבודתם. אחרים מגדירים כך הפסקות הדרושות להם במהלך היום משום שהם לא מרגישים שהמעסיק שלהם רואה בעין יפה הפסקות אחרות לשאיפת אוויר או סתם סיבוב קצר בשמש מדי שעה-שעתיים.
אנשים מסוימים מעשנים "מתוך הרגל", ואחרים כי הם פשוט פוחדים להפסיק. יש כאלו שעושים דווקא, וכאלה שחושבים שזה מגניב. בכל אחד מהמקרים נמצא עוגנים רגשיים, פסיכולוגיים, שימנעו קבלת החלטה להפסיק לעשן. הדבר נכון להמון הרגלים מגונים אחרים, וגם להרגלים נפלאים ודפוסי התנהגות מיטיבים כמו גם מזיקים.
אם כן, אי אפשר למצוא מעשנים רציונליים, קרי אנשים שיכולים להסביר – באמת ובתמים – את הצדדים המיטיבים של סיגריה. פסיכולוג טוב, חבר קשוב או אדם אכפתי יוכלו לחשוף בקלות את המנגנון הפנימי שגורם לאנשים לעשן או יותר נכון, לא להפסיק לעשן גם כשהם ממש רוצים. במקרה הזה, כשהם רק יחשבו לוותר על סיגריה (בפרט נוכח ביקורת: "למה אתה מעשן?!" או "הגיע הזמן להפסיק!") הם ינכסו כל כוח התנגדות פנימי, לפעמים אגרסיבי, ויתנו לכם הסברים למכביר.
אני אומר זאת בוודאות מלאה כי גם אני הייתי פעם אחד מאותם אנשים, עד שהבנתי את המקור הפסיכולוגי לכך שאני מעשן, מה שבאותו היום גרם לי לוותר על הסיגריות בלי שמץ של קושי ובלי שום תופעת לוואי.
על סיפה של בחירה רומנטית
אותו הדבר נכון גם למערכות יחסים: כשם שאי-אפשר לכפות על מעשן להסביר את מעשיו באופן רציונלי, כך גם קשה לגשת לפענוח של מערכות יחסים – רומנטיות, משפחתיות, מקצועיות, אפילו פנימיות של אדם עם עצמו – מבלי לנסות ולאתר את הזרמים התת-קרקעיים של הרגש והדפוסים הפסיכולוגיים שמניעים אותו.
כשאנו עומדים על סיפה של בחירה, בפרט בחירה זוגית ורומנטית, אנחנו נמצאים במקום מצוין לשינוי עצמי: לזניחת התנהגויות שרעות לנו וללמידת התנהגויות חיוביות וטובות.
בין אם מדובר בשיקוף של חוויות ילדותנו, בניסיון לשחזר את העבר כדי לתקנו , בחשש מפני ביקורת חברתית או מחוגי הזמן או חיפוש אחר "האחר הזהה", הבחירות שאנו עושים בתוך מערכות היחסים שלנו וכלפי הפרטנרים הנקרים בדרכנו יכולות לשקף בצורה מושלמת כמעט את המהלכים הרגשיים השקופים והלא מודעים שלנו – ולפתוח צוהר לטיפול עומק שיעזור לנו להיפרד מדפוסים מזיקים ולפתח, לחזק ולעודד דפוסים בריאים, מחזקים ומעצימים.
אם נתבונן בתהליך ההחלטה, נזהה בו את מהלכי השכל ומהלכי הרגש, נתרכז במסרים הקטנים והעדינים שגופנו ומוחנו משדרים לנו – נוכל לחלץ החוצה תובנות מרחיקות לכת על עצמנו.
משם, קצרה הדרך להיפרדות ממה שמציק לנו, ממה שמפחיד ומאיים, ממה שגורם לנו להישאר לבד שנה אחר שנה, ושובר את ליבנו מערכת יחסים אחת אחרי השנייה. וזה גם המקום הטוב ביותר להתחיל וללמוד לאהוב את האדם שהכי קשה לנו להעריך, לכבד ולחבק: אנחנו עצמנו.
אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
