הקוסקוס זה מהיום: מסעדת "אסי ואוהד מבשלים"

שוב רמלה. אבל הפעם לא חליל ולא סמיר ולא סולטן, לא חומוס ולא קבב ולא סינייה, וגם לא קדאיף ולא בקלאווה ולא בוואריה. מה כן? מקום קטן, חמישה שולחנות זעירים, לאנשים שנכנסים רעבים ויוצאים שבעים וכנראה תמיד חוזרים.

עוד בערוץ האוכל:

ספר הקסמים: ספרי בישול מנצחים

גורסים כל הדרך לחופה: כל שירותי קייטרינג המיוחדים

מעשנים ביחד: המדריך למעשן הביתי המתחיל

קטן, אבל שם ארוך: "אסי ואוהד מבשלים - מטבח ביתי". למה לאכול בחוץ מה שממילא יש בבית? כי מי שנגזר עליו לאכול הרבה מחוץ לבית מואס מהר מאוד בתיזוזים המייגעים האלה בין מסעדה ותיקה לחדשה, בין על האש לעל הפתילייה, בין איטלקית למרוקאית ובין סנדוויץ' קר לארוחה חמה.

מסעדה קטנה שמתמקדת בתבשילים מוכרים היא הבטחה יציבה לשגרת תזונה סולידית ובריאה.

אסי ואוהד הם אחים שמשכימים כל בוקר לשוק של רמלה ומחליטים על ההיצע היומי בהתאם למה שהולך בבסטות. זה אומר שכמעט אף פעם אי אפשר לסמוך על התפריט הכתוב, אבל מצד שני אתה יודע שכל מה שתקבל בצלחת יהיה טרי.

מנות שהולכות הכי טוב: שקשוקה, כבדי עוף בפירה, נודלס עוף, מוסקה, גולש, המבורגר, ממולאים לסוגיהם, קציצות בקר, קובה סלק.

הולך חזק. קובה סלק(צילום: ירון ברנר)

בשולחן לידי לקחו "קוסקוס של אימא רחל", אז למה לא לזרום איתם. הקוסקוס עצמו היה תפל למדי - בינינו, כמו כל קוסקוס, ומספיק כבר עם האגדות על תל הפירורים הזה - אבל ערמת הירקות והשורשים העסיסיים שגובבה עליו יצרה סך הכל מצוין.

הירקות הגירו רוטב עגבניות מתובל היטב שנספג אט אט גם בקוסקוס עצמו, ואת המנה השלימו קציצות טעימות שהכילו ירקות ונתחי חזה עוף. לפני הכל הובאו לשולחן שלוש צלוחיות זעירות של עגבניות שרי, ירקות כבושים וסלט טרי, עם פרוסת לחם לבן.

להיט מקומי נוסף. כבדי עוף(צילום: ירון ברנר)

חשבונית? 39 שקל לארוחה טובה, טרייה וצנועה, כולל פחית שתייה. הלוואי כל יום.

לכל ביקורת המסעדות של ערוץ האוכל