בין ספרד לגרמניה: היורו כמראה תרבותית

אז מי ינצח הפעם ביורו? לכאורה הכול אפשרי. הפערים בין המדינות מצטמצמים וטורניר מרוכז, שבא אחרי עונת כדורגל מתישה, נוטה להוליד מעידות והצלחות מפתיעות. התחזית קשה מעוד סיבה מעניינת, שמגיעה לאו דווקא מאגף הספורט אלא מאגף התרבות.

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
  

• יורו 2012 - כל הנבחרות, הכוכבים, האצטדיונים והסיפורים החמים
  

להלן הסבר קצר: ה-DNA התרבותי של החברה האירופאית מורכב משלושה יסודות עיקריים: הגרמני, הלטיני והסלאבי. משפחת התרבות הגרמנית כוללת בתוכה את גרמניה, אוסטריה, אנגליה והסקנדינביות. המשפחה הלטינית חובקת את איטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל.

מכל התרבויות, עם כל הפרצופים(צילום: EPA)

האחיות הסלאביות הן רוסיה, אוקראינה, פולין, צ'כיה ושכנותיהן המזרח אירופאיות. בהערה מוסגרת נציין שישנן ארצות שהשיוך "המשפחתי" שלהן קצת יותר מטושטש, בהיותן קטנות ויושבות על קווי תפר תרבותיים. כך למשל, הולנד, בלגיה, שוויץ וקרואטיה (תורכיה, יוון וכל שאר היוגוסלביות-לשעבר צבועות בצבע הבלקני-ים-תיכוני, שלו אפיונים משל עצמו).

לכל אחת מהמשפחות הללו יש מעין קוד גנרי, המתבטא במסורת היסטורית, בסולם ערכים, חשיבה ואסתטיקה, בדגשים חינוכיים ובסגנון היחסים הבינאישיים. אצל הגרמנים הדגש הוא על סדר וארגון, משמעת, דיוק, עבודה קשה, חוסן נפשי ופיזי, ריסון ותחרותיות אישית.

עוד ב-ynet ספורט:

• האתגר החדש של דידייה דרוגבה
• מיאמי רחוקה ניצחון מאליפות
• האם מכבי ת"א מצאה מחליף להנדריקס?
• הצד הזוהר בולט, הטבח נשכח / בלוגדון
  

הלטינים מדגישים את האסתטיקה, היצירתיות, הרגשיות הספונטנית והשיתופיות הפמיליארית. אם הגרמני הוא "המדען שעובד עם הראש" הלטיני הוא "האמן שעובד עם הלב" (הכול כמובן בהכללה גסה ומעט סטריאוטיפית). ומה עם הסלאבי? הסלאבי הוא בעיקר רומנטיקן נלהב. לפעמים הוא מדען ולפעמים אמן, ובדרך כלל הוא קצת מזה וקצת מזה – כלומר פרטצ'ניק.

אוהדי נבחרת אנגליה ביורו(צילום: EPA)

גנטיקה מובילה לסגנון

מי שמתבונן בסגנונות המשחק של מעצמות הכדורגל האירופאיות יכול להבחין בהד "הגנטי" הזה. אפשר לשיר כולנו יחד: ספרד משחקת כדורגל אסתטי, איטליה כדורגל שרמנטי, הולנד כדורגל אלגנטי, גרמניה כדורגל סיסטמתי, אנגליה כדורגל טקטי, צרפת כדורגל אתלטי ורוסיה ואוקראינה כדורגל פוסט-סובייטי.

אבל עכשיו ברצינות: שתי הנבחרות המובילות, המייצגות היום את שתי המשפחות התרבותיות המובילות, הן ספרד וגרמניה. הראשונה משחקת כדורגל וירטואוזי, יפה לעין, יצירתי מאד, או כמו שהפרשנים אומרים "ספקטקולארי". השניה משחקת כדורגל ממושמע, חזק, מהיר, עם כושר גופני עילאי.

הנבחרות הסלאביות, ששיחקו בטורניר הזה כדורגל מהיר וטכני (אות להתקדמותן החברתית בעקבות נפילת הקומוניזם), כשלו גם הפעם בזמן אמת, בעיקר בגלל תרבות הפרטץ' (למשל, מגן ששכח לחזור להגנה). גם העובדה שאין בהן שחקנים מהגרים פועלת לרעתן. אגב, רוסיה מתחילה להיות מדינת הגירה והדבר משתקף בשיפור שחל בעיקר בכדורסל שלה (כזכור, הכוכב שניצח להם את האליפות היה שחקן אפרו-אמריקאי בשם ג'יי אר הולדן).

גם היא הפכה להיות נבחרת של מהגרים(צילום: גטי אימג'ס)

הולנד היא "טווינרית" תרבותית וספורטיבית. הסגנון שלה נע בין הפיזיות הגרמנית לאסתטיקה הלטינית ולכן הכדורגל ההולנדי יודע עליות ומורדות. היא שיפרה את הכדורגל הגרמני, השיטתי והממושמע, באמצעות מהגרים אפרו-אמריקאים (בעיקר מסורינאם) שהביאו איתם הרפתקנות, שמחת חיים ואתלטיות, אבל לא מספיק יציבות. אגב, צרפת אימצה זה מכבר את המודל הרב-תרבותי של נבחרת הולנד (רייקרד, חוליט ואחרים הזכורים לטוב) וזה מה שהקפיץ אותה בעשורים האחרונים למעמד של מעצמת כדורגל.

הקושי לחזות את המנצחת באליפות הזאת גדול, לא רק משום שההיסטוריה מראה שהניצחונות החברתיים מגיעים פעם "מהראש" ופעם "מהלב", אלא גם משום שבעקבות תהליך האיחוד האירופאי, סגנונות תרבותיים, ובכלל זה סגנונות בספורט, מתחילים להתמזג.

מיזוג יוצר בלבול

הנה כי כן, ספרד לא רק יצירתית אלא גם שיטתית וממושמעת. היא מצליחה משום שהיא השכילה להתבסס על הזן הקטלוני, המשלב כדורגל שכונתי סוחף עם הדייקנות ההולנדית (בהשראת יוהן קרויף הגדול) ומשמעת הצווארון הלבן ממדריד.

אפרופו נבחרת של מהגרים. גרמניה(צילום: AFP)

מנגד, המאמן הגרמני השרמנטי והלא מכופתר (נתפס מחטט באף), דוחף את חניכיו למחוזות הדריבל האינדיווידואלי, ברוח הגלובליזציה. המיזוג האירופאי בין הסגנונות הקוטביים הוא בין השאר תולדה של תהליכים דמוגרפיים. הנה כי כן, הנבחרת הגרמנית כוללת חלוץ ממוצא ספרדי, מגן ממוצא אפריקאי וקשר יצירתי ממוצא טורקי. ביורו הקודם המנהיג של נבחרת ספרד היה לא אחר ממתאזרח ברזילאי (הקשר האחורי מרקוס סנה).

אגב, המיזוג האירופאי הוא אחת הסיבות שביורו הזה לאוהדי הכדורגל החיצוניים (אלה שלא מיוצגים באמצעות נבחרות לאומיות) קשה מאוד לבחור צד. גרמניה, למשל, כבר לא מייצגת את "הכדורגל המגעיל" (שמשתמש בעיקר בפיזיות), ולעומת זאת פורטוגל הקטנה והחביבה מונהגת על ידי כוכב-על שנוי במחלוקת המעורר רגשות אהבה-שנאה.

התזה הסוציולוגית אודות הכדורגל עשויה להסביר בעקיפין מדוע אנחנו הישראלים נכשלים פעם אחר פעם בהגעה לטורנירים הגדולים. כידוע, ישראל היא כור היתוך המשלב בין תרבות של יוצאי אסיה-אפריקה לבין תרבות של יוצאי מזרח אירופה. וכאשר ממזגים בין סאטלה לפרטץ' - זה מה שיוצא....

הכותב הינו סוציולוג