"הישרדות VIP": עלילות משה בסרט שבראש שלו

בשעה טובה, או יותר נכון - באיחור מטורף, הגיע פרק האיחוד ואיתו גם סצינת הסיום המיוחלת בסרט ההזוי שבו חי משה פרסטר. סמדר שילוני נפרדת מהקורבן הנצחי של האי

זהו, אפשר לנשום לרווחה, האיחוד באמת קרה. באפים חדשים לגמרי חולקו. עוד שנייה והיינו נופלים לתהום הפיינל פור, כשהשורדים עדיין מחולקים לשני שבטים. אבל הנה זה קרה. מאוחר מדי אבל עדיף וכו'.

בפרק הקודם: אין דין ואין דדון

הפרק ששודר אתמול (ד') נחלק לשלושה חלקים: משימה ארוכה מהשאול, מועצת שבט מטרידה ובסוף ריקודים ומכתבי וידאו מהבית. במהלך הזמן הזה הספקנו לשמוע את בוקי פותח פה ג'ורה, לצפות במשה פרסטר נקלע למה שנראה כמו שיגעון זמני ואז מתמודד מול בוקי במבחן האש (דו"ח מבקר המדינה בנושא נכתב ברגעים אלה ממש), ואז מודח, ובסוף להתרגש מול תנועות האגן של אנה, לבכות מול הילדה של שגב ולהיפך.

"הישרדות VIP", פרק האיחוד. כבר חשבנו שנמשיך לשניים נגד שניים(צילום: ורד אדיר)

הכל התחיל כשיוליה הצליחה, קצת יותר מדי, לשחק עם המוח של משה בשיחת מוטיבציה חכמה. היא רק לא לקחה בחשבון דבר אחד - כשמדובר במשה, יש להשתמש במינונים הומיאופתיים. אי אפשר לדעת כמה המינון שנתת לו ישפיע עליו, אז צריך להיות מאוד עדינים. יוליה עדיין גלשה על תחושת הביטחון מההצלחות הקודמות שלה, והעיפה את פרסטר אטמוספירה אחת גבוה מדי.

מזל שזה מה שקרה, למרות שאני משוכנעת שלא לזה כיוונה ההפקה כשהעניקה - אאוט אוף פאקינג נו וור - עוד כוח לטיניום, כדי שיעשו את הפיין-טיונינג האחרון למשחק. אלמלא המהלך של משה, החסינות היתה הולכת לבוקי או ליוליה, ואיתי היה מודח. אבל משה הגיש את החסינות לאיתי, כמו שהוא הגיש אותה ליוליה, כמו שהוא הגיש אותה לענת, כמו שהוא הגיש אותה להפקה כשהציל את מועצת השבט, שבקלות יכלה להפוך למסיבת זריקות בוטוקס והענקת מדליות "צאתך לראוי - שובך לראוי".

אני לוזר?

פרסטר נדמה למי שכל החיים כולם דורכים עליו והוא שותק וצובר, עד שיום אחד הוא נכנס עם תת מקלע למועצת השבט ומתחיל לרסס. סיטואציית השטיח של משה החריפה כל כך במהלך המשחק, עד שהוא התדרדר לצעדים נואשים במטרה לשקם את הדימוי שלו בעיני עצמו, ואת תמונת המראה שלו, כשהוא מביט בעיניים של חברי השבט או המשפחה שלו, שצופה בו בבית.

הוא היה גיבור גדול בעדויות המצולמות, אבל משה לא היה מסוגל להגיד מילה אחת בפנים. וצדקה כל כך ענת כשאמרה שהוא פשוט רוכב על הרפסודה שבנו יוליה ובוקי, כמו הנמלה שיושבת על הפיל, מסתכלת אחורה ואומרת - "תראה כמה אבק אנחנו עושים": תוקע סכין לשגב כי הוא מבין ששגב חלש, חלש אפילו יותר ממנו, וברגעים האלה כל החמלה והרחמנות הפרסטרית המפורסמת נגוזה, כי הוא יכול. אבל ברגע שהוא שוב קורס תחת הלוזריות, הוא נקלע לסחרור ההלקאה העצמית הרגיל שלו - הגיע לי, אני לוזר, אני טיפש.

משה פרסטר ב"הישרדות VIP". סוכריה מרירה שלא נגמרת(צילום: ורד אדיר)

בהצלה של שגב לא היה שום דבר אסטרטגי, אלא נטו הרצון לעשות את "הדבר הנכון מוסרית", במועצת שבט שהפכה לדינמיקה קבוצתית שבה כולם משתחלים לחליפות הפסיכולוגים לעת מצוא שלהם ותורמים את דעתם הכנה. מצד שני, השארה של שגב במשחק היא גם לא טעות גדולה. שגב לבד הוא על תקן אלקטרון חופשי, זמין להתרכבות והרבה פחות מסוכן ממנהיג של ברית שלישייה. והכי חשוב - לעומת משה, עם שגב אתה לפחות יודע עם מה אתה מתמודד.

לא ראינו את ההצבעות של דאנג, אבל אפשר לשער שמשה ואיתי הצביעו לבוקי, ובוקי ויוליה הצביעו למשה. הטוב מבין השניים ניצח במבחן האש - בוקי נשאר במשחק ומשה דשדש בבור שכרה במו רגליו. כמו משה רבנו שצפה בארץ המובטחת ולא זכה להיכנס אליה, גם האיחוד נערך בלעדיו ושבט נולד - סאנאי. שבעה שורדים זה אמנם מעט, אבל הנה, שהחיינו וקיימנו והגענו, ומי שמאמין לא מפחד.

המצב בסאנאי כרגע הוא לטובת ברית טיניום, זאת בהנחה שעזאם ימשיך לנמנם. אם יתעורר ויריח את החאפלה, הוא עשוי להוות לשון מאזניים בין ברית דאנג לחיבור אפשרי מפתיע בין יוליה, בוקי ושגב. עוד מרכיב חשוב ביחסי הכוחות הוא אחד משלושת המודחים שנופשים כרגע באי התקווה, שיחזור למשחק. האם זאת תהיה הבחורה הקשוחה מברית דאנג, הבחור המוסרי שיחבור לדאנג, או אולי הטיפוס הלא יציב שיקים שבט מתחרה משלל האישיויות שמשתוללות בתוכו ומסתירות לו את המציאות?

בפרק הבא: וילת המודחים. בפרק שאחריו: מפילים את חומת ברלין וכולם עפים על עזאם, כי הוא לא בנה אותה טוב, למרות שהוא דרוזי וזה.