הטבעת נפלה: מתלבטת כל הדרך לחתונה

כנראה שממש נהניתי בזמן האחרון כי הזמן עבר ממש מהר. מבלי לשים לב עברו ארבעה חודשים מהצעת הנישואין וההכרזה עליה כאן בטור ועד עכשיו. בזמן הזה הייתי אמורה להיות עמוק בתוך ההכנות לחתונה, רצה כאחוזת תזזית בין טעימות, גני אירועים וסלוני כלות, ומחדשת קשר עם אנשים שלא ראיתי מאז היסודי כדי שיהיו מספיק צעירים למלא את רחבת הריקודים.

עוד בנושא:

טבעת זוגיות מיוחדת עוזרת לזוגות להתחתן

טבעת אירוסים: בכל זאת יש בה משהו 

חודש אחרי שהכירו הוא כבר שלף טבעת

בפועל, אפילו טבעת אירוסין עוד אין לי. חוץ מלהיכנס בשבוע שעבר ל-ה. שטרן ולפדני ולבקש לראות את הטבעות הכי יקרות שלהם כדי לדמיין מה הייתי קונה לו הייתי נובורישית, לא עשיתי דבר. אפילו התשובה לשאלה "את מתחתנת?!" עברה מ"כן" דרך "אולי" ועד "לא". לא, אני לא מתחתנת. זאת אומרת אני כן, אבל אולי לא.

התשובה המוזרה הזאת ממחישה את הבלבול שאני מרגישה. אני מאד רוצה להינשא לו, אבל באותו הזמן גם נרתעת מכך. ברגע בו התארסנו הצהרנו זה בפני זו על רצוננו לחיות ביחד, לצמוח ביחד ולבנות עתיד משותף.

הכרנו בכך ש"זה - זה" ושאנחנו רוצים להיות ביחד לתמיד. הרגע הזה בזמן הוא הרגע המושלם. אנחנו מאוהבים ומאושרים, ובכל בוקר אני קמה עם געגועים לעכשיו. אז אם הכל מושלם למה צריך לשנות את זה בכלל?

בן דוד שלי תקליטן

בשבוע שבו התפרסם שאני מתחתנת עטו עלי כל העולם ואשתו. כולם רצו לדעת דבר אחד בלבד: מתי, חוץ מאלה שגם רצו לדעת איפה. בעלי כוונות טובות מיהרו לשאת לי עצות מועילות, שנעו מ"בן דוד שלי הוא תקליטן, תגידי לו ששלחתי אותך", דרך "הייתי השבוע בגן אירועים מהמם, את חייבת לבדוק אותו" וכלה ב"אני מאפרת כלות, הנה כרטיס הביקור שלי".

השאלות והעצות ניתנו ברוח טובה, אולם הבהירו לי שאני רואה את ההחלטה להינשא באופן שונה מהכלל. בעוד שהייתי עסוקה בלחגוג את הכאן ועכשיו, אחרים הפליגו בתוכניות אל רגע החופה. יתכן שהדבר משקף בעיה מרכזית של הקיום האנושי: הנטייה לחשוב על העבר ולתכנן את העתיד, עד כדי כך ששוכחים לחיות את ההווה.

"אפשר לראות את הטבעות הכי יקרות שלכם"?

משמעות האירוסין עבורי היא ההכרה בכך שזה האדם איתו אני רוצה להיות, וזו מטרה העומדת בפני עצמה. עבור אחרים, כך התחוור לי, זהו האמצעי עבור חתונה. כן, אני רוצה להיות עם האיש הזה, אבל בשביל מה אני צריכה תאריך, אולם, שמלה, תקליטן, קייטרינג, איפור, שיער וצלם בשביל להשיג את המטרה הזאת? בשבילי, היא כבר הושגה.

מכר שלי הגדיר זאת יפה כשאמר שלשאוף להתחתן במקום לשאוף לזוגיות, זה כמו לשאוף לפעולת המעיים במקום לסטייק שגרם לה. הצורך האנושי לקטלג, להגדיר ולהכניס כל דבר למגירה המתאימה לו, גם אם הוא לא ממש מתאים לה, גורם לאנשים להכניס את ההחלטה להיות איש ואשה לתוך המגירה של "אולם-תור לבופה-צלם".

כבר עכשיו אני האשה שלו והוא האיש שלי, אז מדוע יש צורך במישהו שיאשר זאת? אינני זקוקה לטקס או לאירוע כדי לבנות איתו בית בישראל, כי כבר עכשיו יש לי את שני החדרים של הלב שלו. יתרה מכך, ההחלטה לחגוג את אהבתכם באמצעות אירוע בומבסטי תלמד אתכם שהדרך לגן עדן רצופה בגיהינום.

הפקת-על של האירוע שאמור להיות החשוב ביותר בחייכם, בתקציב בלתי הגיוני, תכניס גם זוג רגוע ללחצים מיותרים. לא חבל להרוס את התקופה הכי מאושרת במריבות על רשימת המוזמנים? כנראה שאנשים מרגישים שהם הולכים לאיבוד דווקא כשהם עומדים במקום.

אז אל תתחתני

מה הביג דיל, אתם בטח אומרים לעצמכם, אז אל תתחתני. יש זוגות רבים שחיים יחד מבלי להתחתן. ובכן, כמו כל דבר בחיים, זה לא כל כך פשוט. בסופו של דבר ולמרות הטיעונים הרציונאליים, יש בי את החלק שרוצה להתחתן.

לא חתונה במובן של אירוע, אלא חתונה במובן של התחייבות פומבית זה לזו. עד כמה שאתפוש את עצמי כאינדיבידואל, בסופו של יום גם אני זקוקה לאישור מהסביבה.

אם חיפשתם מסקנה גורפת, לא תמצאו כאן אחת כזאת. ברור לי שאני רוצה להכריז על אהבתנו קבל עם ועדה, כי זה מה שאנשים מאוהבים עושים, אבל עדיין מחפשת את הדרך לעשות זאת בלי לבלבל בין הכלי לבין המהות. בינתיים, לפחות, נתחיל בחיפושי טבעת.

אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

• טורים בנושאי יחסים ניתן לשלוח לכתובת המייל lori-st@y-i.co.il