בין סדום לסוסיא. על כיבוש ואפליה

המדרש מספר על פעולת בתי הדין בסדום. כיצד פעלו על פי דין ובשם השוויון בפני החוק, להכניס את כולם לאותה מיטת סדום, לקצץ את הארוך ולמתוח את הקצר. דינה של סדום נזכר לדיראון עולם כביטוי לעוול משווע המתקיים בתוך החוק ובשמו.

בשבוע שעבר קיבל בג"ץ את עתירת עמותת "רגבים" שדרשה סימטריה ושוויון בהתייחסות למאחזים בלתי חוקיים בסוסיא היהודית והפלסטינית. בעקבות כך הוצאו צווי הריסה לעשרות מבנים, מערות, חושות ואוהלים בסוסיא הפלסטינית, בהם בית ספר ומרפאה. אין מדובר במהלך חד-פעמי. שוב ושוב אנו שומעים, ברחוב, בממשלה ועתה גם בבית המשפט, את הטעון הסימטרי הפשוט כל כך: איך הורסים בתי מתנחלים בשעה שפלסטינים ובדואים בונים עוד ועוד בלא חוק ובלא רישיון?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לייבש ולתלות. שיטת החנק של האוצר / אמנון פורטוגלי

הכישלון אינו יתום / סוזי נבות

איך משיבים על טענות אלה? איך מתווכחים עם דינה של סדום? מה נאמר למי שאינו מבין שצדק סדומי אינו אלא רשע בכסות של משפט? אמנם, בשביל לקיים דין של סדום אין צורך בסדומיים חורשי רע. מספיקה בערות שנובעת משילוב של דה-הומניזציה עמוקה ומושרשת כלפי הפלסטינים בצירוף העובדה שכבר שנים אין מספרים לנו דבר על המציאות בשטח. וכשאין עובדות, יש סטריאוטיפים ומיתוסים. על כן אפשר וצריך לשוב ולשנן את העובדות, בפני כל המוכן לשמוע.

יש לספר שתושבי סוסיא הערבית נמצאים באדמתם שאין עליה עוררין, שהם נמצאים שם עוד הרבה לפני קום המדינה, שאין שום אפשרות לקבל היתרי בניה בשטח C ולפיכך "עבריינות" היא מפלטם היחידי של תושבי האזור. זה גם מפלטם של הבדואים והפלסטינים ב"כפרים הלא מוכרים" בישראל, כפרים הקיימים גם הם עוד קודם לקום המדינה שאינה מכירה בהם, שהרי מאז ועד היום לא נבנה ולו יישוב ערבי חדש אחד.

משטר הפריבילגיות

ראוי לספר שהיישובים הללו הם בדיוק תמונת הראי של ההתנחלויות שסביבן: אלה זוכים לכל הפריבילגיות, הצבא כולו מאחוריהם, הממסד על כל זרועותיו (המנהל האזרחי, החטיבה להתיישבות, המשטרה ועוד ועוד) עובד עבורם. שכל רשויות התכנון ובעלי הסמכות נמצאים בהתנחלויות ומנוהלים על-ידי מתנחלים. ומן העבר השני נמצאים נתינים נטולי כל זכויות, אויבי הממסדים השולטים בהם והאמורים לדאוג לרווחתם. והרי אילו המדינה הייתה באמת מכירה בסוסיא הערבית כמאחז בלתי חוקי, היא היתה מחברת אותה בלא שהות למים ולחשמל, וסוללת לה כביש ומציבה עליה חיילים לעובדה ולשומרה, כדין כל המאחזים המקיפים אותה, קטנים כגדולים. וכמובן היא הייתה מפצה כל הרס בבנייה עשרות מונים, אתנן לאדוני הארץ.

אבל העובדות אינן מספיקות. הרי גם בפני בית המשפט עמדו כל העובדות ואף על פי כן הוא בחר בסימטריה הקדושה. יש לחזור על כן לבסיס. והבסיס הוא אחד ויחיד: הכיבוש. זו אדמה פלסטינית שבה יושבים יהודים בעלי זכויות יתר ופלסטינים נתיני כיבוש צבאי אלים. שום בית משפט לא יוכל לטאטא זאת תחת מראית עין של צדק ושוויון.

כך יש לשוב ולזעוק כלפי כל מי שמוכן לשמוע. מתנחלי דרום הר חברון, שולחיהם ותומכיהם יודעים היטב את כל זה. הם אינם באים בשם הצדק, אלא בשם משטר הפריבילגיות ובשם המטפיזיקה שמאחוריו. בשם "אתה בחרתנו" ובשם הזכות שבחירה זו נותנת להם לגזול ולחמוס, שכן הכול, הכול שלנו. לאלה אין טעם להסביר ולהזכיר. את אלה יש להכריע. והאופן היחיד להכריע שפה גזענית של עליונות יהודית הוא על-ידי סולידריות יהודית פלסטינית. רק כך ניתן לשבור את משטר הפריבילגיות ההולך ומשתלט על מציאות חיינו, משני צדי הקו הירוק. אין דרך אחרת.

ועוד הערה בשולי הדברים. חסד עשה עמנו הקב"ה שהעמיד בצד המשיבים עורכת דין מצד ארגון "רבנים למען זכויות אדם". כך הוא משיב מעט מעט חן וחסד לפרצופה של היהדות, שכבר כל כך הורגלנו לראות אותה תמיד בצד של החמסנים, משמשת הכשר לכל גזל ולכל עוולה.

פרופ' ישי רוזן-צבי, ראש התוכנית בתלמוד, החוג ללימודי התרבות העברית, אוניברסיטת תל-אביב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il