"אבל הוא התחיל!": איך להפחית מריבות בין אחים

אחים במשפחה יכולים לריב בכל מצב: כשמשחקים ביחד ("למה הוא לא מחזיר לי?") וכשלא משחקים ביחד ("למה היא לא משחקת איתי?"), ועל הכל: מי ישב ליד אמא, מי יתרחץ ראשון, מי קיבל מתנה יותר יפה מסבתא וסבא ועוד. כשמגיע החופש הגדול, שבו מבלים ילדי המשפחה שעות ארוכות ביחד, מפלס המריבות עולה - ומקשה על הורים רבים.

על אף שמריבות בין אחים מקלקלות את האווירה במשפחה, גורמות מועקה להורים ולעתים אף סבל לילדים, יש בהן גם צד חיובי, כל עוד הן מתקיימות בגבולות סבירים. דרך המריבה הילד מבטא את הצורך שלו להיות מובחן מאחרים, ואת העובדה שיש לו רצונות ויכולות שונים משל האחר. בנוסף, הדבר יסייע לו לפתח כישורים בין-אישיים מול בני גילו, למשל לעמוד על דעתו, אך גם לוותר.

הכתבות האחרונות של חיים עמית בערוץ הורים :

דובי לא-לא: לעבור בשלום את גיל שנתיים האיום

"לישון! עכשיו!"; איך ללמד את הפעוט לישון בלילה 

מהם הגורמים למריבות אחים בגיל הרך?

אבל הגורם העיקרי למריבות אחים הוא השגת תשומת לב ההורים. ילדים רבים על תשומת לב הוריהם גם כשאלה אינם מפלים בין ילד לילד; על אחת כמה וכמה כשההורים מעניקים לאחד הילדים זכויות יתר, כמו הגנה על האח החלש, הקטן, הביישן.

חלק ממריבות הילדים נועדו למקד את תשומת לב ההורים בילדים ולמנוע מהם לעסוק במתחים שבין ההורים לבין עצמם. כמו כן חשוב לזכור שהיחסים בין האחים תלויים גם בהתנהגות ההורים, שיכולה להגביר את התחרותיות, הקנאה והכעס או להפחית אותם.

מה הקשה עלי להתמודד עם מריבות ילדיי?

לשמחתי ילדיי לא הרבו לריב ביניהם. די מהר התפתחו ביניהם יחסים יפים, שנמשכים עד היום, ועל כך גאוותי. כאשר בכל זאת התגלעו ביניהם מריבות, כאב לי הדבר מאוד. לפעמים זה גם ייאש אותי: "מה, ככה זה יהיה כשיהיו גדולים?".

בעת מריבה בין ילדיי הרגשתי הזדהות גדולה עם מי שתפשתי כמסכן, כקורבן, כחלש, כמי שנגרם לו עוול. כתוצאה מכך כעסתי מאוד על הילד האחר, התוקפן, זה שגרם לאחיו נזק (בדרך כלל רגשי) בצורה מכוונת ומניפולטיבית. לא הצלחתי לשמור על ניטרליות, לכן התערבותי הייתה רגשית מדי, מוטה מדי, מעצימה רגשות לא בריאים.

כשהורים מזדהים עם אחד מילדיהם, הם וילדיהם משלמים על כך מחיר, במוקדם או במאוחר.

מה עזר לי להתמודד?

זיכְרון המריבות הרבות שהיו לי עם אחותי כשהיינו קטנים: ההקנטות שלי אותה, המכות הקטנות אך הכואבות שהכיתי אותה בכתפה, הבכי שלה וכעס אמי עלי – הקל עלי להבין את ילדיי, גם כשהתרגזתי עליהם שהם "רעים" כלפי אחיהם. הבנתי שכנראה השלכתי עליהם רגשות אשמה שלי מיחסיי עם אחותי, שם בבירור הייתי "הילד הרע", זה שהתאנה לאחותו "הטובה". גם היחסים החמים והתומכים שפיתחנו בינינו, 'אחותי הקטנה' ואני, בהתבגרותנו – עודדו אותי ופוגגו את תחושות הייאוש. יכולתי לחוש גם אופטימיות רבה לגבי היחסים העתידיים בין ילדיי. נרגעתי ויכולתי להגיב בצורה עניינית יותר במצבי מריבה שלהם.

כשהורים מתבוננים בהווה המייגע, המדאיג, הקשה, בפרספקטיבה של ילדותם והתבגרותם, פעמים רבות הם מצליחים להתעודד.

1. לא להיבהל ממריבות בין הילדים

כשהורים חווים את המריבות בין ילדיהם ככישלון חינוכי שלהם וכהרס הפנטזיה שלהם על משפחה הרמונית ומאושרת, הם נוטים להיבהל מהתפתחות מריבות בין ילדיהם, מתקשים להכיל את רגשות התוקפנות והקנאה של ילדיהם, ומגיבים בצורה קיצונית ובלתי יעילה. לעומת זאת, כשהם מתייחסים למריבות בין האחים בצורה נינוחה ושקולה, ולא נבהלים, הם מצליחים לקבל גם את הרגשות הקשים של ילדיהם, להכילם ולאפשר להם לבטאם, מבלי לנסות לבטלם. הם יכולים לומר לאח הגדול המקלל את אחיו הקטן: "במקום לקרוא לאחיך בשמות גנאי, אמור לו מה אתה מרגיש, או מה היית רוצה. למשל: 'אני כועס כשאתה אוכל את כל העוגיות. הייתי רוצה שתשאיר גם לי'".

2. לדחות התערבות במריבה ולאפשר לילדים להתמודד בעצמם

כל עוד הריב לא הגיע לאלימות פיזית או למצב שבו אחד הילדים נפגע, כל עוד קיים דו-שיח בין האחים, כל עוד הריב על הצעצוע לא חרג לפסים אלימים – כדאי שההורים יעמדו בצד ויצפו מבלי להתערב, למרות הקושי שבדבר. על ההורים לזכור שמריבות בין אחים הן לעתים קרובות מאוד דרך לנסות לזכות בהתייחסות ההורים, ושהתערבותם רק תלבה את האש.

3. לא לשפוט במריבה בין הילדים

אם בכל זאת הילדים אינם מסתדרים בעצמם או שהמריבה גולשת לפסים אלימים, על ההורים להתערב, אולם ראוי שהדבר ייעשה ללא קביעת עמדה ביחס לקונפליקט. הורים שמתערבים כבוררים במהלך מריבה בין האחים ומנסים לקבוע מי צודק ומי טועה - בדרך כלל מעצימים אותה: כל אחד מהילדים מנסה להצדיק את עצמו ולהופיע לפני ההורה כצד הצודק; כל אחד מהילדים מתבצר בעמדתו - והמריבה מתלהטת. בנוסף, הילדים משיגים תשומת לב דרך התנהגות שלילית, וכך התערבות ההורים מזינה את המריבות בין האחים.

4. להתערב כדי להפסיק התנהגות אלימה ומסוכנת

ילדים בגיל הרך שהחלו סכסוך אלים עלולים להמשיך בו עוד ועוד, בהיעדר כלים אחרים בידם להתמודד עם סכסוכים. לכן ההורים חייבים להתערב אם מדובר באלימות, בהתעללות או בהבדלי כוח ניכרים בין האחים, שעלולים לגרום נזק לאחד הילדים (למשל, אח בן ארבע שמרביץ לאחותו בת השנתיים). במקרה כזה אסור להורה לחכות, אלא עליו להפסיק את הריב לאלתר. הוא יכול לומר: "לא בטוח לכם להיות יחד. אתם זקוקים לפסק זמן להרגעת הרוחות. מהר, כל אחד לחדרו!".

5. להימנע מיצירת אווירה תחרותית 

לעתים הורים יוצרים, במודע או שלא במודע, אווירה של תחרותיות בביתם. למשל, הם מציעים לילדיהם, כשעשוע או כדרך להתגבר על קשיים בשיתוף פעולה, להתחרות ביניהם. הם אומרים להם: "בואו נראה מי יגיע ראשון למכונית". זה נשמע תמים, אבל כשהמסר התחרותי חוזר על עצמו במצבים מגוונים ("מי יהיה ראשון באמבטיה?"; "מי יתן נשיקה גדולה יותר לסבתא?"; "מי ישב יפה יותר ליד השולחן?") הוא בהחלט יכול לעורר תחושות תחרות בין האחים, דבר שילבה מריבה.

6. לטפח שיתוף פעולה 

צעד משלים לזהירות הנדרשת מיצירת אווירה תחרותית בין הילדים הוא בנייה של מערכת יחסים במשפחה המבוססת על שיתוף פעולה ותמיכה. כדאי לחזק גילויי שיתוף פעולה קיימים בין הילדים, לעודד אותם לעזור זה לזה ולהיעזר זה בזה, להדריך את הילדים לשחק יחד, להתייחס אל הילדים כאל קבוצה, גם כשמשבחים אותם וגם כשמענישים אותם.

7. לאפשר פרטיות

לצד הצעדים הישירים שראוי לנקוט כדי לאפשר לילדיי המשפחה לשתף פעולה ולקיים קשר אחים חיובי, חשוב לאפשר לכל אחד מהם ליהנות ממרחב פרטי משלו ומזמן שהוא מנצל כדי להיות לבדו או עם חבריו. כשאחים אינם מרגישים בטוחים בטריטוריה הפרטית שלהם, קשה להם לתת מעצמם לאחיהם.

8. לא להתאמץ להתנהג אותו דבר עם כל הילדים

מתוך רצון להגשים את פנטזיית ההרמוניה המשפחתית שיש להם, הורים מתאמצים מאוד להתנהג "אותו דבר" עם כל ילדיהם, כדי למנוע תחושות קנאה וקיפוח: אם הם מחבקים אחד, הם ימהרו לחבק את האחר; כשהם אומרים לילד אחד שהם אוהבים אותו, הם מיד יאזנו זאת באמירה אוהבת לילדה האחרת. במקום זאת עדיף שההורים ינהלו את יחסיהם עם ילדיהם מעמדה של ביטחון עצמי, תוך הקדשת תשומת הלב הראויה לכל ילד על פי הצרכים שלו כפי שההורים מבינים אותם.

9. לערוך עם הילדים מפגש של 'ניתוח מקרה' לאחר מריבה

בגיל הגן, כאשר כישורי הילדים וגילם מאפשרים זאת, כדאי לנהל שיחה עם הילדים לא בזמן המריבה, אלא אחריה,

לאחר שנרגעו הרוחות. מטרת השיחה היא לבחון את מה שקרה ולהפיק לקחים לגבי התנהגות יעילה בעתיד. כך הילד לומד להרהר על התנהגותו, מקבל אחריות רבה יותר על עצמו ומשיג שליטה עצמית טובה יותר. אם רק אחד הילדים בגיל המתאים לשיחה כזו, היא תיעשה רק איתו.

10. משחק תפקידים למציאת פתרונות יעילים למריבות

כמו 'ניתוח מקרה', גם משחק תפקידים בא לאפשר מציאת פיתרונות נורמטיביים לקונפליקט לאחר מעשה, ולא בזמן מריבה. שיטה זו טובה במיוחד לגיל הרך, שבו המשחק טבעי לילדים הרבה יותר ממילים. אפשר להציע לילדים: "בואו נשחק עכשיו משחק שבו אתם כאילו רבים ונמצא יחד פתרונות למריבות ביניכם". תוך כדי המשחק, או במהלכו, ההורה מתערב כדי להפנות את תשומת לב הילדים לרגשותיהם ולמה שמתרחש ביניהם: הוא יכול לשאול אותם לרגשותיהם ברגע מסויים, לשאול מה דעתם על רגשות האח.

הכותב הוא פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני. הכתבה מבוססת על ספרו החדש "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך", בהוצאת מודן. לאתר של חיים עמית לחצו כאן