תסביך אמא אדמה: יחסים עם האישה הכי גדולה

המרד של קרח ועדתו במשה ובאהרון דוכא בדרך פלאית (במדבר טז, לב-לג): "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל".

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת קורח
• תנו לשמש לעלות: קליפ חדש למתיסיהו
• כך נראה הרנסס הדתי של תל אביב   
  

הארץ היא נקבה ויש לה פה ויכולת בליעה, ובתוכה, כנראה, נמצא השאול. זו לא הפעם הראשונה שהאדמה אחראית על הענשת החוטאים.

הקשר הקמאי של האדם והאדמה

זה מתחיל כמובן בבריאה. על-פי סיפור הבריאה השני, אלוהים יצר את האדם ואת החיות (אבל לא את האישה) מן האדמה (בראשית ב, ז): "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

את האדמה מוסיף ופוגש האדם בכל תחנות החיים המשמעותיות, ועל כן גם לאחר החטא הוא מקולל באדמה (בראשית ג, יז-יט): "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".

מסיפור הבריאה ניתן להבין כמה חזק ומורכב יחסו של האדם אל האדמה - האדמה היא מקור החיים, היא התעסוקה המבוכרת בגן העדן, העבודה המקוללת שלאחר החטא, והיא גם המוות.

מתווכחים עם אלוהים

אלוהים העניש את אדם, ואת כל הגברים בדורות שאחריו בעבדות האדמה. האדם שלאחר הגירוש מגן העדן הוא וראיציה חקלאית על קללת סיזיפוס – הוא עובד את האדמה והיא משיבה לו בקוץ ובדרדר, וחוזר חלילה.

חכמי התלמוד ניסחו ברכה מיוחדת שאותה יש לומר לפני אכילת לחם (ברכות ו, משנה א): "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ". שימו לב, אלוהים קובע: "בזעת אפיך תאכל לחם" ואנו משיבים-מתריסים למולו: "המוציא לחם מן הארץ". סיזיפוס מורד בגורלו ומנסה לכפות על אלוהים לבטל את העונש ולהוציא לנו בעצמו לחם מן הארץ. ובכל זאת, קללת הקוץ והדרדר והלחם עודנה.

האדמה היא אישה

האדמה "ילדה" את האדם ואת החיות. האדמה מצמיחה, וכדי שהיא תצמיח יש להשקותה במים. את האדמה עובד האדם כל ימי חייו. האדמה היא מחוז הפחד והתשוקות של האדם, ועל כן אין להתפלא על כך שהאדמה מזוהה עם האשה, את הזיהוי הזה נמצא במקומות רבים במקרא ובספרות חז"ל.

כך, למשל, כאשר מגלה שמשון כי אשתו גילתה את פתרון חידתו לבני עמה, הוא תוקף את אנשי העיר וטוען (שופטים יד, יח): "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי". וכאשר ישעיהו מדבר על הגאולה הוא משווה אותה לבעילת אשה (ישעיהו סב, ד): "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל". ובספרות חז"ל נמצא את הקביעה (פרקי דרבי אליעזר, כא): "אין שדה אלא אשה שנמשלה לשדה".

גם אנחנו מדמיינים את "אמא אדמה"

האדמה היא האישה: האם החמה והאוהבת שהביאה אותנו לעולם, האישה לה נסגוד ובמערכת היחסים ושאיתה נחווה תסכול או הנאה, והיא גם האישה המסוכנת, המאיימת, הפוערת את לוע המוות שלה ובולעת אותנו לאחר מותנו.

אחד התיאורים הישראלים הרומנטיים של היחס אל האדמה-אישה מוצע בשירו של יענקל'ה רוטבליט:

אמא אדמה (מילים: יענקל'ה רוטבליט/ לחן: מיקי גבריאלוב)

היא תביט אלי טובה וחכמה

כמו בבן השב הביתה מן הדרך

תחבק אותי אליה בנשימה חמה

אמא אדמה.

אל תפחד אני חובשת את פצעיך"

היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה

אמא אדמה

היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת

תחבק אותי אליה בנשימה חמה

אמא אדמה.

אותה אדמה, אותו פה פעור, ואותם כוחות קמאיים, אותם גברים נבלעים. רק התיאור של החוויה משתנה מפעם לפעם.

ובבית המדרש של הטוקבקים

כמה תגובות מהשבוע שעבר הצדיקו את תחייתה של הפינה האהובה הזו. מורה דרך (טוקבק 33) ומים

שקטים (טוקבק 37) פתחו דיון חשוב ומרתק על דמותו של האל, על פרשנות מיתית אפשרית של דמותו של משה ועל שתי דרכים שונות להבין את המוטיבציה של משה "להרגיע" את אלוהים. אז מיהו אלוהי המקרא ומיהו אלוהים שלנו?

לדיון במיתולוגיה מצטרפת כמובן השבת גם "אמא אדמה"