מי מחזק את הרפורמים? הדתיים!
לא בג"ץ הוא שמעניק לרפורמים את כוחם, אלא היהדות ההלכתית שאינה מסבירה פנים בבית הכנסת, שדורשת מזוג שנרשם להחליף את התמונה בתיק הנישואים כי היא "לא צנועה", ושמיעוטים קיצונים מתוכה מיידים אבנים בבית שמש
התורה ללא-ספק יודעת להילחם באויביה מבחוץ, אך גם באויביה שמבפנים. התורה מתארת אנשים וקבוצות שנפגעו ממידת הדין האלוקית.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
בפרשת השבוע "קורח" אנו עדים לאחד העונשים הקשים והאיומים מכל. האדמה פותחת את פיה ובולעת את קורח, דתן ואבירם. קורח המערער על הנהגתם של משה ואהרן, נענש בכל חומרת הדין. אין פשרות, אין רחמים, קורח נבלע מבלי להשאיר זכר חומרי על פני האדמה.
עונשו של קורח, כמו קנאותם של פנחס ואליהו, הם אולי מה שעמדו כמקור השראה למלחמתם של רבני הדורות נגד כופרים ואפיקורסים שמרדו במוסדות הקהילה ובמסורת ישראל. כך החרימה הקהילה היהודית את שפינוזה בשנת 1656. וכך ביצרה האורתודוקסיה את חומותיה בתחילת המאה ה-19 כנגד הרפורמה והחילון.
אך בלהט האדמה הפוערת את פיה, אנו שוכחים כי משה נאבק נגד הגזירה האלוקית המאיימת לכלות את העם כולו בשל חטאם של קורח ועדתו: "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". משה ואהרן נופלים על פניהם בשומעם את הגזירה הטוטאלית הזו וטוענים: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹוף?!"
משה ואהרן אינם חולקים על הצורך בעונש חד ומרתיע, אך מבקשים למקד אותו בשורש הפורענות, באותם אנשים ספורים שמשכו אחריהם אנשים רבים מתוך העם. העם עצמו, זקוק לטיפול אחר. הוא נבוך, הוא מבולבל, הוא אינו מלא באנרגיות של שנאה ומשטמה. הוא מחפש משמעות ועוגן במצבו הכאוטי. ליבת המרד אינה בעם, העם מגיב, נגרר, ולא יוזם. ולכן, הפתרון לעם הוא במה שיוכיח לו כי הנהגתם של משה ואהרן נבחרה על ידי ה'.
משה מבקש מכל ראשי השבטים את מטה העץ שלהם. הוא מניח את המטות הדוממים באוהל מועד למשך הלילה. והנה בבוקר יום המחרת פורח מטהו של אהרן. והעץ הדומם מוציא פרחים וגומל שקדים משל חי היה. העם זקוק לעוגן ותמיכה ולא לעונשים וחרמות.
לא מחוללי האידיאולוגיה
ראשוני הרפורמים בתחילת המאה ה-19, הביאו נזק רב על היהדות בשלושה תחומים - שינוי מעמד המצוות והפיכתם לתלויות תרבות ויחסיות, ביטול הזיקה לארץ ישראל ועידוד הקרבה לנוכרים שהביאה לאסון ההתבוללות, שאת פירותיו המסוכנים אנו פוגשים היום.
אותם מחוללי תנועת הרפורמה זכו בצדק היסטורי לתגובה של דחייה חריפה מצד של הזרם המרכזי שומר המסורת. גם יהדות ארצות-הברית הייתה מאוימת על ידי תנועת הרפורמה שמצד אחד טפחה זהות יהודית ומצד שני לא הצליחה לבלום את גלי ההתבוללות העצומים. אך האם התופעות האחרונות בישראל, שאני בוודאי מתנגד להשקפתם התנגדות עקרונית ומהותית, הם "קורח ועדתו"? האם הם דוד פרידלנדר ואברהם גייגר? האם הם זכריה פרנקל ושמואל הולדהיים?
שלא נתבלבל, אני מאד שמח עם פתיחת ארון הספרים היהודי על ידי לומדים ואינטלקטואלים חילונים, אך אני בהחלט מזהה סכנה בהבאת האידיאולוגיה הרפורמית לישראל. אך יש לשים לב, כאן לא מדובר במחוללי התנועה הרפורמית, אלא במחפשי דרך לזהות יהודית שנשאבו אל משנתם של גייגר, פרידלנדר וחבריהם.
הפתרון הוא אצלנו
לא איומים ולא חרמות יפתרו את הבעיה, אלא יצירת יהדות הלכתית רלוונטית וישרת דרך. מי שסולל את הדרך לצמיחתם של הרפורמים בישראל זה לא הבג"ץ, אלא ההתנהלות שלנו.
אם מגיע אליי זוג חילוני להינשא השבוע, ובמועצה דתית מרכזית בישראל מסרבים לקבל את תמונת הפספורט של הכלה בהיות לבושה בגופיה, ולבסוף מתפשרים בגזירת תמונת זרועותיה כדי שהתיק הפורמאלי, מעלה האבק, לא יסבול חלילה את תמונתה – זה לפרוש שטיח אדום בפני הרפורמים. להמשיך ולא לפתור את שאלת הגיוס של החרדים, גם אלה שאינם לומדים, וגם לא במסגרות של הנח"ל החרדי – זה לסלול את הדרך לרפורמים. בתי כנסת שאינם מסבירי פנים לציבור החילוני, התנהגויות
קיצוניות של מעטים המשליכים אבנים ברמת בית שמש - זה לסלול את הדרך לתנועה הרפורמית.
טוב תעשה הרבנות הראשית לישראל אם תזמן את רבניה לדיון חירום כיצד מאהיבים את תורת ישראל על העדה, ולא כיצד גורמים לאדמה לבלוע אותם.
כמה נהניתי לראות את תגובתו החכמה ועמוקה של הרב שטיינמן, מהמנהיגים הבולטים של הציבור הליטאי, שהתנגד לכנס החירום של הרבנות הראשית נגד הרפורמים. איני חושב לרגע שהוא בעדם, אבל הוא כנראה מבין שלא זו הדרך שתגרום להקטנת השפעתם. אהבה, ויהדות הלכתית של דרכי נעם ושלום היא שתייתר את השפעתם על תהליכי הזהות היהודית של מדינת ישראל.
