"אלימות - אויב שיש למגר בעבודה משותפת"

אופטימיות זהירה. באירוע ייחודי וראשון מסוגו, כשלושים ראשי רשויות ערביות בצפון ישבו סביב שולחנות עגולים עם מפקדי תחנות המשטרה באזורם ודיברו. דיברו על האלימות הגואה בחברה הערבית שהופכת את החיים לבלתי נסבלים, על החסמים ביחסי המשטרה והחברה הערבית והדרכים להסרתם ועל חשיבותו הרבה של הדיאלוג, שמתנהל בשנתיים האחרונות באינטנסיביות גוברת, בין המשטרה והחברה הערבית. האירוע נערך בשיתוף הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות והמחוז הצפוני של המשטרה, כחלק ממיזם "קשרי חברה ערבית-משטרה" של יוזמות קרן אברהם.

תהליך ההידברות הזה, שצבר תאוצה בחודשים האחרונים, הוא אחד מהתהליכים המשמעותיים המתרחשים בין המדינה ואזרחיה הערבים וכולל צעדים משמעותיים לבניית אמון ומאבק משותף באלימות בחברה הערבית. ההכרה ההדדית, הן של המנהיגות הקהילתית והן של המשטרה, שהאלימות היא אויב משותף שיש למגר בעבודה משותפת, אינה עניין של מה בכך. הנחות יסוד מובנות מאליהן בקשר ליחסים שבין אזרחים למשטרה המשרתת אותם, מקבלות תפנית חדה כשמדובר באזרחים ערבים.

"המשטרה ערה לכך שאינה נתפסת במגזר הערבי כגורם שירות, כי אם כגורם עוין, המשרת שלטון חסר התחשבות" נכתב בדו"ח ועדת אור אחרי האירועים הקשים של אוקטובר 2000. אכן, בסקר עמדות שערכה קרן אברהם בקרב אזרחי ישראל הערבים, סברו רק 17% מהנשאלים, כי האזרחים הערבים זוכים ליחס שווה לזה שמקבלים יהודים מידי המשטרה.

בל ניטעה: אזרחים באשר הם לא ידועים באהבתם למשטרה.

אולם בעוד שבאופן בסיסי ועמוק חשים אזרחיה היהודים של ישראל כי המשטרה היא "שלהם ולמענם" (גם אם היא נתפסת לעיתים כלא יעילה או אגרסיבית), אזרחיה הערבים חשים כי היא מיישמת מדיניות ממשלתית מפלה. האזרחים הערבים חשים כי הם סובלים מ"שיטור יתר" מחוץ ליישוביהם – כלומר, נחשדים, נחקרים ונעצרים יותר בשל היותם ערבים – ומ"שיטור חסר" בתוך יישוביהם, קרי היעדר פעילות משטרתית מספקת.

מציאות בלתי אפשרית

חוסר האמון של הערבים במשטרה ושירותי משטרה לא יעילים ביישובים הערביים הם כביצה ותרנגולת. השורה התחתונה נותרת קשה וכואבת: שיעור הנרצחים והנרצחות גבוה דרמטית ביחס לכלל החברה ואילו שיעור הפענוח נמוך; כמויות של נשק בלתי חוקי מוחזקות בידי משפחות פשע מטילות אימה ובידי אזרחים החרדים לביטחונם; נהיגה פרועה, תשתיות רעועות ומודעות נמוכה מביאים לייצוג יתר של ערבים בתאונות דרכים קטלניות ובהיפגעות בתאונות ביתיות ואחרות, במיוחד בקרב ילדים. זוהי מציאות בלתי אפשרית.

עמותת "יוזמות קרן אברהם" פועלת מזה כעשור לשנות את פני הדברים ולהביא לכך שהמשטרה תהיה לגוף המעניק שירותי שיטור יעילים והוגנים לאזרחים הערבים ובמקביל להעלות את רמת האמון של האזרחים הערבים במשטרה, שבלעדיו לא יכולה המשטרה – אף משטרה – לתפקד. זאת באמצעות פעולות הסברה בתחנות המשטרה, פעילות שטח בחברה הערבית וקידום דיאלוג בין הצדדים לליבון מחלוקות, תיאום ציפיות ותכנון

פעולות משותפות על בסיס תפיסת WIN-WIN.

כיום ברור לכל - ובכך גם למנהיגות הערבית ולצמרת המשטרה - שהתמשכותו של מעגל הקסמים של חוסר בשיטור ביישובים הערבים וחוסר אמון של האזרחים הערבים במשטרה היא בגדר "מותרות" שאף אחד מהצדדים לא יכול להרשות לעצמו.

ההבנה המשותפת הזו עלתה בבירור מכל השולחנות בכנס יוצא הדופן - חמש שעות של דיבור ישיר, נטול סיסמאות, לעיתים מחויך, אבל גם כועס, אפילו כואב. מפקדי התחנות וראשי הרשויות יצאו ממנו עם רעיונות לעבודה משותפת למען הקהילה הערבית, עם נכונות לממש אותם ועם קצת יותר אמון הדדי. כאמור, אופטימיות זהירה.

• הכותב הוא מנכ"ל שותף בעמותת "יוזמת קרן אברהם".
• צפו בתיעוד האירוע בבימויו של יעקוב איברהים.