זה עלה להם בדם. כך נולד נשיא חדש במצרים
מרצח צעיר באלכסנדריה בידי שוטרים, דרך הפגנות המוניות והדחת "פרעה של מצרים" וכלה בבחירות לנשיאות. יותר משנה עברה מאז המהפכה המוצלחת וארץ הנילוס רשמה היסטוריה נוספת עם בחירתו של מורסי לנשיא החדש. איך הכול התחיל?
בכל זאת הגענו למרות הכול: יותר משנה אחרי המהפכה המוצלחת שהביאה להדחתו של חוסני מובארק, נרשמה היום (א') במצרים היסטוריה נוספת, עם ההודעה על בחירתו של מוחמד מורסי לנשיא הבא של ארץ הנילוס. ynet חזר אחורה בזמן כדי לעשות סדר באירועים המסעירים שהובילו לבחירה בנשיא החדש - מרצח איש העסקים הצעיר באלכסנדריה, דרך הפגנות הענק והרג מאות מפגינים וכלה בסיבוב השני לבחירות לנשיאות.
מצרים בוחרת נשיא - כותרות אחרונות ב-ynet:
"השעות האחרונות של פומפיי". שליח ynet בקהיר
רגע לפני ההכרזה על הנשיא: מצרים עוצרת נשימה
2010
6 ביוני: שוטרים באלכסנדריה, העיר השנייה בגודלה במצרים, שולפים את חאלד סעיד, איש עסקים בן 28, מתוך קפה אינטרנט שבו ישב, גוררים אותו לבניין מגורים סמוך ומכים אותו למוות. פעילי זכויות אדם טוענים כי סעיד נהרג משום שהחזיק בראיות לשחיתות משטרתית.
למזלה הרע של המשטרה המצרית, מקרה התקיפה של סעיד סירב להיעלם מן הכותרות, בדומה למקרים דומים בעבר. פעיל זכויות אדם אנונימי פתח עמוד פייסבוק תחת השם "כולנו חאלד סעיד", ובו תמונות מחדר המתים של גופו ופניו המושחתים של הצעיר המצרי שהוכה למוות.
מקרה הריגתו של חאלד סעיד בידי שוטרים הצית את המחאה. צפו
במקביל, לאתר יוטיוב עלה סרטון וידאו שמציג שקופיות ובהן תמונותיו המחייכות של סעיד לצד תמונות מזעזעות מחדר המתים שאליו הועברה גופתו. עד הדחתו של חוסני מובארק מהשלטון בפברואר 2011 נכנסו מאות אלפים לעמוד הפייסבוק של סעיד והפכו אותו לעמוד הפייסבוק הנצפה ביותר במדינה שהוקם על ידי מתנגד משטר.
2011
14 בינואר 2011: ראש ממשלת תוניסיה, מוחמד רנושי, מכריז כי מעתה הוא ממלא באופן זמני את תפקידו של הנשיא הרודן, זין אל-עבאדין בן-עלי, שנמלט לסעודיה ביחד עם בני משפחתו אחרי גל נדיר של הפגנות מחאה נגד שחיתות משטרו, האבטלה הגואה - בעיקר בקרב צעירים - והיעדר חופש ביטוי במדינה. הפלת משטרו של בן עלי נותנת את האות לפרוץ התקוממויות עממיות במצרים, לוב, תימן, סוריה, בחריין ועוד שזכו לשם מהפכות "האביב הערבי".
25 בינואר: בהשראת המהפכה בתוניסיה יוצאים המוני מצרים להפגין ברחובות הערים במחאה על משטרו הרודני של הנשיא מובארק וקראו להדחתו על רקע השחיתות השלטונית, הפגיעה המתמשכת בזכויות אדם, העוני הגדול והמצב הכלכלי הקשה.
המחאה המצרית, שהחלה למעשה בכיכר א-תחריר בקהיר, הלוא היא "כיכר המהפכה", נמשכת 18 ימים ובמהלכם מתעמתים המפגינים עם כוחות הביטחון. 846 בני אדם לפחות נהרגים בהתנגשויות האלימות אחרי ששוטריו של מובארק לא מסתפקים בירי גז מדמיע וכדורי גומי אלא יורים באש חיה לעבר מפגינים. תנועת "האחים המוסלמים", שדוכאה ביד קשה על ידי משטרו של מובארק, מביעה את תמיכתה במפגינים ואנשיה מצטרפים אליהם להפגנות.
28 בינואר: מובארק נושא נאום מיוחד לאומה המצרית שבו הוא מצדיק את האמצעים שנקטו כוחות הביטחון. בנוסף, מכריז הנשיא המצרי על רפורמות דמוקרטיות וכלכליות ועל חילופי גברי בממשלה. מי שממונה לעמוד בראש ממשלת מצרים החדשה הוא מפקד חיל האוויר לשעבר ומקורבו של מובארק אחמד שפיק. עם זאת, המוני המפגינים לא משתכנעים מדבריו וממשיכים לקרוא להתפטרותו.
1 בפברואר: מובארק מבין שהמפגינים לא הולכים לשום מקום ומודיע על סיום כהונתו בחודש ספטמבר. סגנו הטרי, עומר סולימאן, מנהל משא ומתן עם גורמים באופוזיציה, אך המפגינים ממשיכים בשלהם ודורשים את התפטרותו המיידית.
11 בפברואר:
עומר סולימאן מוסר הודעה קצרה בטלוויזיה הממלכתית, לפיה מובארק החליט לפרוש מתפקידו והעביר את השלטון לידי המועצה הצבאית העליונה, בראשותו של הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי.
הודעתו של סולימאן מתקבלת בפרץ של שמחה גדולה בכיכר א-תחריר בקהיר, שם מתבצרים ההמונים מאז תחילת המהומות במצרים. מאות האלפים שנמצאים בכיכר מנופפים את דגליהם אל על, צורחים, בוכים ומריעים לניצחון המחאה. "העם הפיל את המשטר", צועק ההמון בכיכר, כשברקע נשמעות יריות שמחה.
מובארק ובני משפחתו עזבו את קהיר לשארם א-שייח, שם מחזיק הנשיא המודח בית בבעלותו.
19 במרס: אזרחי מצרים מאשרים ברוב גדול של 77 אחוזים תיקונים נרחבים בחוקת המדינה. משאל העם היה ההצבעה הדמוקרטית הראשונה בארץ הנילוס זה יותר מחצי מאה, והיה המבחן הפוליטי הגדול הראשון שעומד בפני מצרים מאז הדחת מובארק. המשאל סלל למעשה את הדרך לעריכת בחירות כלליות במדינה הערבית.
ההצעות לתיקונים שעברו במשאל העם כוללות בין היתר את הגבלת כהונתו של הנשיא הנבחר לשתי קדנציות בנות ארבע שנים כל אחת. לפי התיקונים, מועמדים עצמאיים ואנשי אופוזיציה יורשו להתמודד על הנשיאות - צעד שהשלטון הגביל בעבר.
1 באוגוסט: צבא מצרים מפנה את כיכר תחריר ממפגינים, שדורשים את העברת השלטון לידיים אזרחיות ויישום רפורמות ברוח עקרונות המהפכה.
3 באוגוסט: הרגע שאזרחי מצרים חיכו לו מגיע סוף סוף. חצי שנה אחרי המהפכה המוצלחת נפתח בקהיר משפטו של מובארק באשמה שהורה על הרג מפגינים במהלך 18 ימי המהפכה שהביאה להפלתו מהשלטון. מובארק נאשם גם בניצול סמכותו לרעה ובמעורבות בשחיתות. במהלך משפטו יושב מובארק בתוך כלוב מיוחד שהוכן לו ולנאשמים נוספים, בהם שני בניו גמאל ועלא מובארק ושר הפנים לשעבר.
12-9 בספטמבר: המועצה הצבאית העליונה מרחיבה את חוקי החירום במדינה אחרי שמפגינים פורצים לתוך שגרירות ישראל בקהיר, שורפים את דגל ישראל ומשליכים מסמכים שונים מחלונות בניין השגרירות. המאבטחים הישראלים הנצורים במשך שעות ארוכות בבניין השגרירות מחולצים מהמקום על ידי הקומנדו המצרי כשפניהם מכוסות, כדי שאיש לא יוכל לזהותם. מפגינים במצרים טוענים כי המועצה הצבאית העליונה מדכאת יותר זכויות אדם מאשר בתקופת שלטונו של מובארק.
9 באוקטובר: 24 בני אדם נהרגים, רובם נוצרים קופטים, ו-174 נפצעים בהפגנות של נוצרים קופטים בקהיר במחאה על שריפת כנסייה בדרום מצרים. במהלך ההפגנה שרים המפגינים סיסמאות בגנות שליטיה הצבאיים של המדינה, שלדבריהם לא נוקטים יד קשה מספיק נגד המתנכלים לנוצרים, וקוראים לפטר את מושל מחוז אסואן, מוסטפא א-סייד, שלטענתם נכשל בהגנה עליהם במהומות קודמות במחוז.
21-19 בנובמבר: במצרים נרשמות הפגנות המחאה הגדולות ביותר מאז הפלת משטרו של מובארק, זאת אחרי שיום קודם לכן הורגים כוחות הביטחון 20 מפגינים. המפגינים דורשים שוב ליישם במדינה רפורמות דמוקרטיות והצבא מצדו מבטיח להעביר את השלטון לידיים אזרחיות ביולי 2012.
29-28 בנובמבר: נפתחות הבחירות לבית התחתון של הפרלמנט המונה 508 מושבים (498 נבחרים ועוד עשרה הממונים ישירות). הבחירות נערכות בשלושה סבבים והסבב האחרון נערך ב-10 בינואר 2012. שני שלישים מהמושבים נבחרים על בסיס רשימות של מפלגות, ואילו השליש הנותר פתוח להתמודדות אישית. מי שיצא כשידו על העליונה בעקבות הבחירות הם האיסלאמיסטים במצרים - "האחים המוסלמים" והסלפים, שזכו יחדיו לרוב המושבים בבית התחתון.
2012
28 במרס: הליברלים ונציגי הנוצרים הקופטים נוטשים את הוועדה לגיבוש חוקה חדשה, שחברים בה 100 אנשים. עזיבתם מעלה חשש במדינה כי המוסלמים וגורמי הצבא ישלטו בגופי הממשלה, והמיעוטים יידחקו הצדה.
10 באפריל: בית המשפט הפדרלי המנהלי משהה את פעילות הוועדה לניסוח החוקה העתידית של המדינה, שנמצאת בשליטת המפלגות האיסלאמיסטיות. הסיבה להשהיה היא שחברי הוועדה ניצלו את כוחם לרעה.
24-23 במאי: יותר משנה אחרי מהפכת הצעירים והדחת מובארק מהשלטון ואזרחי מצרים הולכים שוב לקלפי - הפעם כדי לבחור בנשיאם החדש. שני המועמדים שמגיעים למקומות הראשונים הם מועמד "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי, ומי שהיה ראש הממשלה האחרון בעידן מובארק, אחמד שפיק.
31 במאי: המועצה הצבאית העליונה מבטלת את מצב החירום במצרים אחרי 31 שנה. הביטול צפוי להביא בין היתר להקלה בצנזורה ובהגבלת המעצרים ללא משפט.
2 ביוני: חוסני מובארק מורשע ברוב סעיפי האישום במשפטו ונידון למאסר עולם. הוא נמצא אשם בשותפות להרג המפגינים בינואר ובפברואר 2011, אך מנגד מזוכה מסעיפי השחיתות. עלא וגמאל מובארק, בניו של הנשיא לשעבר, מזוכים מהאישומים נגדם. גם חביב אל-עדלי, שר הפנים של מובארק, נשלח למאסר עולם אחרי שהורשע בהרג מפגינים. עורך דינו של מובארק הודיע כי יערער על גזר הדין.
14 ביוני: יומיים לפני הסיבוב השני בבחירות לנשיאות ומצרים עוברת דרמה נוספת. בית המשפט החוקתי קובע שעל הבית התחתון של הפרלמנט להתפזר, ושיש לקיים בחירות חדשות אליו. הסיבה לפיזור היא שהחוק שלפיו נערכו הבחירות לבית הזה מנוגד לסעיפי החוקה מפני שהפר את עקרון השוויון בכך שאפשר לחברי מפלגות להתמודד על שליש ממושבי הפרלמנט שהוקצו מלכתחילה לעצמאים (מועמדים שאינם משתייכים לאף מפלגה). שני השלישים האחרים של המושבים הוקצו למועמדים מטעם מפלגות.
פסיקת בית המשפט החוקתי מעוררת את זעם ההמונים, במיוחד לאור העובדה שלמקומות הראשונים בבחירות לבית התחתון של הפרלמנט הגיעו כאמור שתי תנועות איסלאמיות - "האחים המוסלמים" והמפלגה הסלפית הקיצונית "א-נור".
צבא מצרים מוסיף למתח שממילא שורר במדינה ומפרסם צו שמעניק לו סמכויות נרחבות ושולל סמכויות מהנשיא הנבחר, יהיה אשר יהיה. המועצה הצבאית טוענת כי הצו הזה נחוץ לצורך ניהול המדינה.
17-16 ביוני:
הסיבוב השני בבחירות לנשיאות מתקיים כסדרו למרות ההודעה על פיזור הבית התחתון של הפרלמנט. מועמד "האחים המוסלמים" מוחמד מורסי מודיע עוד בליל הבחירות על ניצחונו ברוב של 52.5 אחוזים מהקולות ומבטיח לאחד את האומה. "אהיה הנשיא של כל המצרים. לא אחפש נקמה", הוא אומר.
במטהו של שפיק מסרבים להודות בהפסדם, ומי שהיה איש משטרו של מובארק טוען כי הוא משוכנע בניצחונו, בהתאם לנתונים שקיבל על ספירת הקולות.
24 ביוני: ועדת הבחירות המרכזית במצרים מודיעה על בחירתו של מוחמד מורסי, מועמד "האחים המוסלמים", לנשיא מצרים הבא.
לפנייה לכתב/ת 
