לא הרמתי את קולי, 2012
בשישי חשתי שוב את הדמוקרטיה הישראלית מתכווצת. מבחינת רבים בציבור, עד שלא מגיעים אליהם, הם לא מרימים את קולם. כשיגיעו אליהם, זה יהיה כבר מאוחר מדי
ביום שישי ברוטשילד הופעלה כלפינו בריונות ואלימות קשה מצד נציגי זרועות השלטון, המקומי והארצי. מי שלא היה שם לא יבין זאת. ומי שראה בחדשות בשישי בערב את התת-ניצב משקר בטלוויזיה, כדי להסביר את מעצרי השווא והאלימות המופרזת, גם כנראה לא יאמין.
ה"דמוקרטיה" היחידה במזרח התיכון סיפקה בשישי עוד הוכחה שהיא משתלבת טוב עם ה"דמוקרטיות" הנוספות סביבנו. ב"דמוקרטיה" שלנו אסור להקים אוהל מחאה נגד המדיניות הכלכלית של השלטון. קלגסי ראש העיר קרעו באלימות אוהלים (כי על-פי חולדאי זה זבל שיש לפנות) ומשטרת ישראל-ביתנו עצרה ללא כל עילה את מנהיגי המחאה. ככה מדכאים ב"דמוקרטיה" מחאה חברתית, שנתמכת על-ידי רוב הציבור.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אתם דופקים את המחאה / אלכסנדר גולדנשטיין
המחאה השמאלנית יוצאת מהארון / שי זמיר
כל זה מצטרף לפעילות "משטרת השלטון" בשבועות האחרונים כלפי אנשי המחאה החברתית: ההפחדות, ההטרדות וההזמנות לחקירות ללא סיבה. קריאת ההפגנות "פקח, שוטר, על מי אתה שומר?" מקבלת לאחרונה משמעות מחרידה.
כמורה לאזרחות אני חש שיש להזכיר לכולנו כי בדמוקרטיה מותר למחות נגד עוולות השלטון. בדמוקרטיה על המשטרה להגן על המפגינים ועל זכותם להפגין ולחופש ביטוי. רק ב"דמוקרטיה" נוסח אסד וכדומה, הדמוקרטיה מתחילה ונגמרת בבחירות וזרועות השלטון פועלים נגד אזרחים מפגינים. לפקחי "הסיירת הירוקה" של חולדאי באמת מותר לפנות זבל. קביעת ראש העיר כי אוהלים, עם מפגינים בתוכם, זה זבל מגוחכת וברור כי מטרתו האמיתית פוליטית: לדכא את המחאה שיוצאת גם נגדו. ודאי גם שהשיקול של פינוי זבל לא יכול לעמוד במדינה דמוקרטית מול הזכות להפגנה.
בשישי חשתי שוב את הדמוקרטיה מתכווצת, אך מבחינת רבים בציבור עד שלא מגיעים אליהם, הם לא מרימים את קולם. כשיגיעו אליהם, זה יהיה כבר מאוחר מדי.
רודפים ומסיתים
יש לראות את התמונה הרחבה. על התנהגות רשויות השלטון הנ"ל יש להוסיף את המערכת המשפטית שמפחדת להגן על הדמוקרטיה בשל התקפות חוזרות עליה מצד פוליטיקאים מסוכנים, את התקשורת שחלקה נשלטת על-ידי השלטון וחלקה מאוימת על-ידי השלטון או חוששת שיגדירוה כ"שמאלנית". מעל הכול יש לקחת בחשבון את האווירה הציבורית שמוזנת מקמפיין שנאה ושטנה רב-שנים, המבוסס על שקרים, כלפי "האחרים". ה"האחרים" יכולים להיות פליטים זרים, אזרחים ערבים, הומואים, נשים ששרות או לבושות "לא צנוע", אנשי האופוזיציה המכונים על-ידי המסיתים "שמאלנים", חילוניים, שופטים, עיתונאים ועכשיו זה גם פעילים חברתיים.
אלה שמנהלים ומפיצים במשך עשרות שנים את הקמפיינים השקריים הללו, הם אלו ששולטים כאן כבר 35 שנה (למעט הפסקה קצרה שנגמרה ברצח ראש ממשלה). מטרתם לא רק להכפיש את מבקרי השלטון, אלא גם להוציאם מתוך המחנה, להפכם ללא-לגיטימיים, לבוגדים, ל"סכין בגב האומה" וכן - גם להתיר את דמם. בשיטתיות, בשקרים ובערמה, מציגים בימין את כל מי שלא חושב כמוהם כאנטי-ישראלי, כמשת"פ עם האויב. הם לא מסוגלים להתווכח עניינית עם העובדות ועם הדעות, שמייצגות את רוב הציבור, ולכן בוחרים שוב ושוב לעשות דה-לגיטימציה ל"שמאל" ולהסית. הצלחתם רבה. השקרים הם הבסיס עליו נשענת ההסתה, שלאחריה מגיעה האלימות. הכתובת כרגיל על הקיר.
אירועי סוף השבוע מתחברים לאירועים אחרים שהתרחשו כאן רק לאחרונה: הזרים הם "סרטן בגוף שלנו" (ח"כ מהליכוד), פוגרומים בזרים וברכושם, הומואים "עד גיל 40 מתאבדים" (ח"כ מישראל-ביתנו), "לכלוא את כל אנשי זכויות האדם (הישראלים) ולעביר אותם למחנות שאנו בונים" (ח"כ מקדימה), אירועי "תג מחיר" שהפכו לשגרה, הצפת הרשת בקריאות לרצוח "שמאלנים", לאחר עשרות שנים של הפצת שקרים, הסתות ויצירת דה-לגיטימציה, משטרה שרודפת, מטרידה ומציקה לפעילים חברתיים. אין ברירה אלא להיזכר בשיר חשוב: "לא הרמתי את קולי 2012":
בישראל הם פגעו תחילה בזרים, אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי זר.
ואז הם לקחו את האזרחים הערבים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי ערבי.
ואז הם לקחו את ההומואים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי סטרייט.
ואז הם לקחו את השמאלנים החילונים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי שמאלני.
ואז הם לקחו את השופטים, העיתונאים והפעילים החברתיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי כזה.
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
בהשראת המקור, שירו של מרטין נימלר, ממתנגדי הנאצים, "לא הרמתי את קולי".
שמוליק צ'יצ'ק, מורה להיסטוריה ואזרחות, מפעילי המחאה החברתית.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
