אללה הוא אכבר: מורסי נשיא, אך לא הכול שחור
אם ימשיכו אבני הדומינו הערביות ליפול לחיקו של האיסלאם הפוליטי, הסיכוי להסדר שלום עם הפלסטינים שואף לאפס, וגם ההסכם עם ירדן בסכנה. מצד שני, תהליך הבחירות הדמוקרטי יחסית במצרים מרחיק את סכנת המלחמה הכוללת
ד"ר מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, הוא הנשיא הראשון של הרפובליקה השנייה במצרים או הנשיא החמישי של מצרים הרפובליקנית. איך שלא נביט על זה מדובר באירוע היסטורי כפול שלוש. ראשית, מפני שבפעם הראשונה בתולדות מצרים השלטון בה מחזיק באידיאולוגיה דתית איסלאמיסטית מובהקת; שנית, מפני שתם רשמית עידן הקולונלים החילוניים שמשלו במצרים מאז שנות החמישים, ושלישית, מפני שבפעם הראשונה נבחר במצרים נשיא בבחירות דמוקרטיות אמיתיות.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
שתי העובדות הראשונות אינן מבשרות טוב מנקודת ראותה של ישראל. משטר איסלאמיסטי-אידיאולוגי, מתון ככל שיהיה, גם אם לא ישליט את השריעה על מצרים, יהיה עוין לישראל מעצם טבעו ותפישת העולם שלו. זו הרואה את המזרח התיכון כ"בית האיסלאם" (דאר אל איסלאם), שבו אין מקום לכופרים כמונו אלא כנתינים מדרגה שנייה של המוסלמים.
זה מה שקרה בשנות השבעים באיראן ולאחרונה בטורקיה, בעזה ובטוניסיה. זה גם מה שיקרה במצרים. ללא קשר למאבק
הכוחות שמתנהל עדיין בין האחים המוסלמים לבין הגנרלים של המועצה הצבאית העליונה. האחים המוסלמים ובעלי בריתם שולטים ברחוב המצרי שהפך לגורם כוח מכתיב בזירה הפנימית. המועצה חוששת מהרחוב ומהאחים המוסלמים שלעת עתה הם הגורם היחיד שמסוגל להניע אותו לכיוון הרצוי להם.
נקודה שלילית נוספת מנקודת ראותה של ישראל נובעת מהעובדה שמצרים היא באמת גורם פוליטי ותרבותי מוביל ומודל לחיקוי בעולם הערבי. ההיסטוריה הפוליטית, הדתית והתרבותית שלה מעניקה לה את הבכורה ללא קשר לעוצמתה הכלכלית או הצבאית. לכן איסלאמיזציה של מצרים היא סימן מבשר רע, רע מאוד, למשטרים החילוניים הנסמכים על הצבא לא רק בלבנון וסוריה אלא גם בירדן וברשות הפלסטינית.
הוא הדין במה שנוגע אלינו - אם ימשיכו אבני הדומינו הערביות ליפול לחיקו של האיסלאם הפוליטי, הסיכוי להסדר שלום עם הפלסטינים שואף לאפס; במצב כזה נשקפת גם סכנה לא מבוטלת להסכם השלום עם ירדן ואנו גם עלולים למצוא על גבולותינו עם סוריה ועם ירדן קבוצות טרור אחמ"סיות (אחים מוסלמים), סלפיות, וג'יהאד עולמי. אין זה מקרה שהנהגת חמאס בעזה מיהרה לחגוג את מינויו של מורסי לנשיא כבר בשבוע שעבר, לפני שהסתיימה ספירת הקולות הרשמית.
ההיבט החיובי העיקרי של התוצאות מנקודת ראות ישראלית הוא העובדה שהשלטון במצרים נעשה דמוקרטי יותר
ושקוף יותר מאי פעם בעבר. כך זה לפחות לפי שעה וזה היה ניכר בכתב ההגנה הארוך על החלטתה של ועדת הבחירות במצרים שקרא יושב הראש שלה לפני שהכריז על התוצאות.
ההיסטוריה מראה שמדינות שהמשטר בהן דמוקרטי אינן ממהרות להכריז מלחמה זו על זו. יש לעובדה זו סיבות רבות, בין השאר מפני שממשלות דמוקרטיות צריכות לתת דין וחשבון בפני העם. מכאן מותר להניח שאם במצרים יימשך תהליך דמוקרטי פחות או יותר, הסכנה של מלחמה כוללת איתה פוחתת. אבל כלל זה נכון בעיקר בטווח הארוך ואין שום ביטחון שהאחים המוסלמים במצרים יאמצו את המודל של האיסלאמיסטים בטורקיה ולא את מודל התיאוקרטיה נוסח איראן.
איש אינו יודע כרגע אילו תפניות ומשברים נוספים צופנת לנו הזירה המצרית ואין נביא שיגיד איזה שלטון יתייצב במצרים בעוד שלוש שנים. אבל תמונת המצב כרגע אינה כה שחורה כפי שלפעמים מציירים אותה.
אמת, האחים המוסלמים והסלפים שולטים כעת במצרים. אבל מאבק הכוחות וכיפוף הידיים הפוליטי בינם לבין ההמונים
החילוניים (כולל הנוצרים הקופטים) והצבא עדיין לא הוכרע. גם תוצאות הבחירות לנשיאות על חודם של 3.4% מצביעות על עוצמה רבה בידי הגורמים שמיוצגים על ידי הגנרלים החברים במועצה הצבאית העליונה.
יתרה מזאת, המועצה מיהרה לקחת לידיה ולהשאיר בשליטתה סמכויות שמדללות את עוצמתו של הנשיא ואת עוצמת הפרלמנט ומגבילות את יכולתם לקבל החלטות. כך, למשל, השאירה בידה המועצה את הרכב הוועדה לניסוח החוקה ואת הסמכות לפסול סעיפים בחוקה שעוד לא נוסחה.
החוקה בימי מובארק נתנה בידי הנשיא סמכות כול יכולה. אבל למצרים אין כעת חוקה ובמקרה המהיר ביותר תהיה חוקה חדשה רק בעוד שלושה חדשים. באין חוקה, לא ברור בכלל מהן סמכויות הנשיא והוא תלוי כמעט לחלוטין בהכשר שיקבל להחלטותיו מהגנרלים של המועצה הצבאית העליונה ובתי המשפט המצריים שבהם יושבים אנשי מובארק לשעבר.
הגנרלים כבר אמרו במפורש שלנשיא החדש אין סמכות להכריז מלחמה או להחליט בעניינים בינלאומיים מרכזיים, למשל
השלום עם ישראל. זה לא הכול. במצרים צריכות גם להתנהל בחירות חוזרות לחלק מהמושבים שנפסלו בבית התחתון של הפרלמנט.
בקיצור, לגנרלים יש אינטרסים כלכליים (של מצרים כולה ובפרט של המגזר הכלכלי-צבאי העצום) ויש להם אידיאולוגיה חילונית שממריצים אותם למנוע השתלטות מוחלטת של האחים המוסלמים. יש בידם כוח צבאי שהאחים המוסלמים מפחדים ממנו ולכן, לעת עתה לפחות, הם השליטים האמיתיים של מצרים, למרות ניצחון האיסלאמיסטים במערכות הבחירות.
אלא שגם הגנרלים פוחדים מהרחוב ולכן מוכנים לעשות ויתורים לאיסלאמיסטים. לכן ניהלו שני גורמים אלה בימים האחרונים שיחות מרתוניות על הסדר של דו-קיום יחדיו. השיחות הסתיימו כנראה בהסכמה חלקית ולכן יכולה הייתה ועדת הבחירות להכריז על מורסי כנשיא הבא של מצרים.
צריך לזכור דבר נוסף: זה שנים שהאחים המוסלמים במצרים טוענים כי "אל איסלאם הווא אל חאל". כלומר "האיסלאם הוא הפתרון". עכשיו צריכה התנועה להוכיח שלסיסמתה יש בסיס. כלומר, עליה למצוא פתרון למצוקות הכלכליות של מצרים
ובפרט של הצעירים שהולידו את המהפכה. הם לא יוכלו לעשות זאת ללא עזרה מבחוץ ואם יאמצו קו איסלאמיסטי נוקשה נגד ישראל והמערב, זה ירתיע את בעלי המאה - האמריקנים והסעודים.
במצב כזה, שבו המאבק על השליטה ברחוב המצרי בין הכוחות החילוניים לבין האיסלאמיסטים עדיין לא הסתיים, ובמצב שבו האיסלאמיסטים המצרים עצמם אינם לגמרי יודעים למה ולאן הם חותרים להוליך את ארצם, סביר להעריך שלא נשקפת סכנה מיידית להסכם השלום בינינו לבין שכנתנו הגדולה. כמו כן אין לצפות שמצב המשילות בסיני ישתפר. אולי אפילו ההפך. כך שבטווח הקרוב, מה שהיה הוא שיהיה, כנראה, ואשר לעתיד הרחוק יותר – אללה הוא אכבר.
לפנייה לכתב/ת 
