"אפשר להעריץ גיבור גם בלי להפוך אותו לאגדה"
הבמאי אמיר בר-לב התגייס לטובת משפחתו של פאט טילמן במאבק על האמת מאחורי נסיבות פרישתו מפוטבול לטובת הצבא האמריקני, ומותו בשדה הקרב כנכס תדמיתי. "בישראל אין צורך במיתוסים כדי לשכנע אנשים לצאת למלחמה" הוא מבהיר בראיון
ב-2002 הפתיע שחקן הפוטבול פאט טילמן, את עולם הספורט האמריקני, כשפרש מהמגרש לאחר ארבע עונות בלבד, והמיר את מדי קבוצת אריזונה קרדינלס במדי צבא. טילמן העדיף להתגייס לצבא האמריקני, אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, ולעשות זאת על חשבון הקריירה המפוארת וחוזה המיליונים שהוצע לו.
במהלך שירותו ביחידת עילית, נשלח טילמן לחזית בעיראק ומשם לאפגניסטן. ב-22 באפריל 2004 מצא את מותו במהלך סיור סמוך לגבול עם פקיסטן. אחרי מותו, טילמן הועלה לדרגת רב טוראי, ועוטר בעיטורי הכבוד כוכב הכסף ולב הארגמן על הלחימה האמיצה שלו. הצבא האמריקאי שראה בספורטאי נכס תעמולתי אדיר, הודיע כי מת במהלך קרב מול לוחמי טליבן שארבו לפלוגתו.
אולם האמת המרה נחשפה כחודש לאחר מכן: הפנטגון עדכן את משפחתו השכולה שהוא נהרג בכלל מ"אש כוחותינו". הוריו של טילמן יצאו למאבק בניסיון לגלות את האמת סביב מותו של בנם, לחשוף את מסכת השקרים, וגם לגונן על פרטיותם ולמנוע את הפיכתו של בנם המנוח לנער פוסטר של הצבא, בגלל שזה הדבר האחרון שהוא רצה. במאבק שלה, הגיעה המשפחה עד הקונגרס האמריקאי.
החקירה העלתה כי הצבא השהה את תוצאות התחקיר כדי למנוע ביקורת תקשורתית נגדו ובין השאר על חשד להעלמת עדויות בשטח: משריפת האפוד והמדים של טילמן ועד העלמת יומנו האישי. ביולי 2007, דלף דו"ח רפואי של נתיחת הגופה, שקבע שטילמן נורה שלוש פעמים בראשו מטווח קצר. מתברר גם שתוך כדי השירות, טילמן החל לצאת נגד המלחמה, שכנע את חבריו להצביע למועמד הדמוקרטי ג'ון קרי בבחירות לנשיאות של 2004, ואף קבע פגישה עם הבלשן נועם חומסקי, אחד האויבים המושבעים של הממסד האמריקאי ומדינות החוץ שלה - פרטים שהצבא העדיף להמנע מפרסומם.
צבא צבוע
הסיפור של טילמן ריתק גם את אמיר בר-לב, במאי תיעודי אמריקאי מוערך, ממוצא ישראלי, והוא יצר סרט תיעודי ארוך ומעניין, שגרר ביקורות משבחות. הסרט "פרשת טילמן" יוצג השבוע (ה') ב-YES דוקו, ומאוד כדאי לראותו. "מה שמשך אותי בפרשה זה שהממסד הוציא סיפור לעולם שהיה מאוד רחוק מהאמת", אומר בר-לב בראיון. "ידעתי שהיו הרבה שקרים סביב מותו של פאט, אבל בעבודה על הסרט, זה היה עוצמתי מאוד לגלות ולהבין שהיו שקרים רבים גם לגבי חייו, משמעות חייו וסוג האדם שהוא היה - כל זה עוות בתקשורת. כל יוצר סרטים מחפש פער כזה בסיפור.
הטריילר של "סיפור של פאט טילמן"
"משפחת טילמן נלחמת בחברה שרוצה לכפות על הבן שלהם סיפור לא נכון. היא נלחמה גם באמצעותי, יוצר קולנועי על שליטה על הסיפור. המלחמה שלהם היא על איך תספר את הסיפור של פאט טילמן. באמריקה יש לנו יחס שונה למלחמה מאשר בישראל, יש פחות קונצנזוס. כשאתה חי במדינה כמו ישראל שצריכה להלחם על הישרדות, אין צורך במיתוסים האלה כדי לשכנע אנשים לצאת למלחמה. אבל בארצות הברית מלחמה תמיד היתה משהו מופשט, והדרך שמתקשר לפסלים שלנו ולסרטים ההוליוודיים על מלחמה ולכל המיתולוגיה הזו - היא שונה ממי שראה מלחמה מקרוב".
בגלל המחויבות שלו למשפחת טילמן, נמנע בר-לב להתבטא בנוגע לשאלה המסקרנת מדוע פאט עזב מלכתחילה את הקבוצה לטובת הצבא. "ידעתי שלציבור יש תפיסה מוטעית לגבי הסיבה למה הוא עזב את הפוטבול, אבל אני לא יכול להגיד להם מה הסיבה הנכונה", הוא אומר.
בר-לב מספר גם כי למרות רצונו לצאת לאפגניסטן לצורך התחקיר, נדרש להישאר בביתו בגלל שמו, המעיד על מוצאו - משהו שלא איפשר את הגעתו. הוא נדרש להשתמש בחומרי השחזור של הצבא: "בעיני הם לא מדויקים והם חלק מהקונספירציה, אז הייתי צריך להשתמש בהם וגם לבקר אותם".
מה עוד למדת במהלך המסע שלך?
"ממשפחת טילמן לימדה אותי מה זה אינטגריטי. יש להם מוסר מאוד גבוה וזה השפיע עלי אישית. אני מרגיש שהמפגש הזה שינה אותי והוא הזכיר לי ערכים, שחשבתי עליהם כילד ושכחתי. למדתי גם את המשמעות של פרטיות. בעידן של אינטרנט וטוויטר, פרטיות היא כמו אמנות נשכחת, כי כיום אנשים ישמחו לספר לך הכל על עצמם ורק יודו לך על הפלטפורמה, אבל הטילמנים לא כאלה בכלל. הם הבינו שיש דברים שאי אפשר להעביר לציבור במידה גדולה. וזה לא רק לגבי העצב. גם את הדברים הטובים הם לא רצו לחשוף באותה מידה – הם העדיפו לשמור לעצמם הרבה דברים".
האח צעיר ריצ'רד נגד ג'ון מקיין: "הוא לא עם אלוהים, הוא פאקינג מת"
"למדתי מזה הרבה: יש משהו במחשבה שכמה שמדברים על משהו יותר, אתה מתרחק יותר מלזכור אותו באמת והוא הופך לסיפור בסוף. הטילמנים לא רצו שזה יקרה להם. הם נזהרו בדרך שבה הם חושפים את הסיפור, וזה מאוד מאתגר עבור עיתונאי או קולנוען. היה לי מאבק קשה עם זה, אבל רצינו לעשות סרט שישכנע את הצופה שהטילמנים רוצים לקבל את הפרטיות שלהם בחזרה".
לא רוצה להיות גיבור
למרות השמירה המוקפדת על פרטיות המשפחה, אפשר להבין עד כמה צנוע היה טילמן וכך גם בני משפחתו: "אתה כל כך מתרשם מהמשפחה הזו שאתה מבין שאפשר להעריץ את פאט מבלי להפוך אותו לאגדה. הוא לא רצה להיות כזה או להיות נער פוסטר לאף אחד, הוא היה ברור לגבי זה".
ואיך היו התגובות לסרט?
"התגובה של אנשים שהיו מעורבים בפרשה מדגישה את הפחדנות של האנשים שניצלו את פאט. אף אחד מהם לא יצא ותקף את הסרט או הגן על עצמו – הם פשוט סרבו לראות אותו או להודות בקיומם של נושאיו. שמחתי שהתאפשר לי להופיע בווסט פוינט, ולהרצות במוסדות של הצבא מול צוערים. זו היתה הזדמנות להגיע אליהם, ולהעביר את המסר של המשפחה, אבל אנשי הצבא בעצם השתמשו בזה כדי לנטרל את המסר - להגיד שהם לא האשמים ולא האופוזיציה לסרט".
לבר-לב שחוגג השנה יום הולדת 40, יש קשר חזק עם שורשיו, ועם משפחתו הישראלית. "מצד אבי, סבי וסבתי היו חלוצים בקיבוץ בית אלפא, הם באו לשם מפולין. אח של סבא שלי היה זאב זריזי, ראש עיריית באר שבע השני. הוא מת השנה בגיל 95. בשנות ה-50, סבא וסבתא שלי עזבו את הקיבוץ ונסעו לאמריקה. אבא שלי היה אז בן תשע. למה הם עזבו? זה סיפור מסובך, מסובך מדי - זה קשור לפיצול של הקיבוצים וליחס לקומוניזם.
"בארה"ב אבא הכיר את אמא שלי שבאה מ'המדינה היהודית של קווינס'", מתלוצץ בר לב. "סבתא שלי לימדה באמריקה עברית, אבל העברית שלי נוראית. גידלו אותנו עם הרבה רגשות כלפי ישראל וציונות. יש לי קרובים בעין גדי, בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע ובחיפה, ואנחנו מאוד קרובים למשפחה שלנו בישראל, למרות שאנחנו גרים רחוק. נשארנו מאוד מעורבים רגשית במה שקורה בארץ, ומאוד איכפת לנו מישראל".
לב ישראלי פועם בחזה
בר-לב גדל בברקלי, קליפורניה ולמד תיאולוגיה באוניברסיטה. "רציתי ללמוד פילוסופיה, אבל זה היה יותר מדי בשבילי", הוא מסביר. "דת זה פילוסופיה כפי שאנשים משתמשים בה, זה יותר יומיומי". אחרי הלימודים פנה לעשיית סרטים תיעודיים ולבימוי פרסומות. סרטו "פייטר" מ-2000 עסק בשני יהודים ניצולי מחנות ריכוז שחוזרים לאירופה להתמודד עם עברם.
"פייטר" גרף פרסים והיפנה את תשומת הלב לבר-לב, שגם הפיק סרטים לאחרים. ב-2007 הוא ביים סרט שעורר הרבה עניין: "הילדה שלי יכולה לצייר את זה", על מרלה אולמסטד ילדה בת ארבע שהתפרסמה כציירת מוכשרת, ואז תוכנית טלוויזיה חשפה שהילדה כנראה לא ציירה אותם בכלל (כן, הוא היה פה לפני "קאטפיש". כעבור שנה, בר לב הפיק את "Trouble the Water", סרט תיעודי שנגע באסון של הסופה קתרינה, והיה מועמד לאוסקר.
לאחרונה, בר-לב, נשוי ואב לשנים, סיים עריכה של סרט על די.ג'ייז. "אני עוסק כאן באיך מסורות שונות של מוזיקה נפגשים, יש לנו מה ללמוד מהמפגש הזה ברמה האנושית - אם מוזיקה יכולה להתחבר, גם מסורות אחרות יכולות".
יש קשר בין הסרטים שלך?
"הסרטים שלי הם על מיתולוגיה מודרנית. לפעמים אני חושב שאני עדיין לומד תיאולוגיה באמצעות סרטיי, גם אם אני מדבר על ציירת בת 4 שכולם חושבים שהיא גאון,
או על שני יהודים זקנים מצ'כיה שמתווכחים על ההיסטוריה האישית שלהם או שאני עוסק בבחור כמו פאט טילמן שמדגים סיפור של גאולה".
גם הפרויקט הבא של בר לב יעסוק במיתולוגיה מודרנית - סרט עלילתי, שישחזר את חייו, יצירתו ומותו של בג'רי גארסיה, משורר, גיטריסט וסולן להקת הרוק הפולחנית "גרייטפול דד", שפעלה במשך שלושים שנה, עד מותו ב-1995. "גם גארסיה קשור לדת ברמה מסוימת", מנמק בר לב למה החליט לעשות סרטו על דמותו המסעירה. "עבורי יש לגארסיה משמעות דתית ויש כאן סיפור מרתק לספר על אלתור - גם כיש לך רעיונות, אתה צריך להיות מוכן לשנות אותם בדרך".
