הכחול הגדול: האיש שהמציא את הדרדסים
הוא צייר איורי קומיקס בתקופה שאף אחד לא חשב שהם רציניים, בהתחלה הוא לא חשב שהיצורים שלו יהיו כחולים, ואל הטענות על אנטישמיות הוא התייחס כקונספירציה. לכבוד סרט טלוויזיה על פייר קוליפור הבלגי יוצר הדרדסים, קבלו את סיפורו האמיתי
לפני הרבה הרבה שנים, בתוך יער עבות, היה כפר נסתר, שבו חיו מאות מיליוני דולרים באימפריה ששווה הון עתק, והם עדיין חיים בו וממשיכים להצטבר גם אחרי 60 שנה. קראו להם - הדרדסים.
למי שאינו בקי בהיסטוריה הכחולה, היצורים בעלי הכובע הלבן נולדו ב-1958 כדמויות משנה חד-פעמיות בקומיקס "ז'והן ופירלואי" של פייר קוליפור הבלגי, שנודע לאחר מכן רק כפֵּיוֹ. הוא נרשם בכלל לבית ספר מקצועי כדי להיות פועל, אך נתפס בחיידק האיור, ומאז פילס את דרכו בקושי בתקופה שבה קומיקס לא נלקח ברצינות רבה מדי.
כשהיו הדרדסים ("Schtroumpfs" במקור) בני פחות משנה הם עברו לקדמת הבמה וזכו לקומיקס ספין-אוף. הקוראים הציפו את המערכת במכתבים, הדרדסים היו להיט - ופיו הפך לכוכב בן 30. גם בצבע הכחול זכו הדרדסים במקרה, כשנין קוליפור, אשתו של פיו, החליטה שירוק לא יתאים כי הם יוסוו בצמחייה ואדום ייראה רגזני, צהוב חולני. וכן הלאה. הכחול נשאר.
את מי באמת שונא גרגמל?
אם אחרים פיתחו תיאוריית קונספירציה לגבי משהו שיצרת - אז כנראה הצלחת בגדול, כמו הנחיתה על הירח וההתנקשות בקנדי. וכך קרה גם גם לדרדסים. מלבד האשמות על היותם קומוניסטים (הכובע האדום של דרדסבא, נו ברור), היצורים הכחולים הואשמו בעיקר באנטישמיות.
נטען שגרגמל, על אפו הארוך והשיער השחור, מייצג את הסטריאוטיפ של היהודי המנסה להשתלט על הארים הטהורים. לגרגמל אין אמנם כיפה וזקן, אבל יש לו חתול שבגרסה האנגלית הוא בכלל Azrael, שמו של מלאך המוות בשלוש הדתות הגדולות, ושמועות לא מבוססות טוענות כי בפרק כלשהו גרגמל מדליק חנוכייה. גם לדרדסית יש חלק בעניין האנטישמי, ועל כך ארחיב בהמשך. אגב, הטענות האלה לא באו רק מכיוונם של היהודים-הנרדפים-תמיד, אלא גם מצאו את מקומן בספר של הסוציולוג הצרפתי אנטואן בואנו, שחולל סערה עם צאתו.
טענות אחרות נוגעות לאופי השוביניסטי משהו של הדרדסים, ולעובדה המצערת שהכפר כולו כלל רק אישה אחת, דרדסית. ואיך מאופיינת דרדסית? היא בלונדינית פתיינית בעלת ריסים ארוכים, צועדת על עקבים, לובשת שמלה לבנה ומתלבטת מה ללבוש (כן, עוד שמלה לבנה).
אם נזכרים בפרקים הראשונים, אפשר לראות כי הבלונד הוא לא במקרה, שכן דרדסית נוצרה בסדרה על ידי גרגמל שרצה להשתמש בה כדי להשתלט על הכפר. כבת דמותו, דרדסית יצאה לא נאה במיוחד, לא חיננית בעליל והכי גרוע: עם שיער שחור. רק אחרי שמזימתה התגלתה, חנן אותה דרדסבא, ובזכות יכולת הכישוף שלו הפך את הדרדסית השחרחרה למה שנתפס לבלונדינית שופעת שעוצבה על ידי פיו בהשראת מרלין מונרו ובריז'יט ברדו.
קפיטליזם בכחול
חוברות הקומיקס המצליחות של הדרדסים הפכו בשלב מוקדם מאוד לחמש בובות בדמות הדרדסים, ששווקו כחלק ממבצע באריזות של דגני בוקר. כשנגמרה חלוקת הבובות הציע המפעל לפיו את התבניות שלפיהן נעשו. אולי בתמימות, הוא הציע אותן למו"ל שלו, אך זה הודיע לו שהם "מוכרים נייר ולא פלסטיק", ואמר שיעשה בתבניות כרצונו. האדיבות הזאת עלתה לו מיליונים, והתרנגולת שהטילה ביצי זהב נשארה בידי היוצר.
הבובות נדדו מאירופה לארצות הברית, ושם הסתערו על כל מדף פנוי בחנויות הצעצועים. האמריקנים התמכרו לדרדסים, שהופיעו גם על חולצות, ספלים וכל פריט אפשרי, ומחמש דמויות בלבד צמח המבחר לכ-700 בובות כחלחלות שונות. בארצות הברית כמו בארצות הברית, המהפכה מגיעה מהצרכנות, וסיפור ההצלחה של הדרדסים היה נטול קשר לחוברות הקומיקס.
גם בישראל חיכו לאות הפתיחה המוכר ולקולה של שפרירה זכאי, שביימה את הקולות בדרדסית שוטפת והעניקה לחתחתול את ה"מיאו" הצווחני שלו (אחר כך טענה שבמשך שנים רדפו אותה בבקשות "תעשי חתחתול!"). את דרדסית דיבבה ציפי שביט לצד יוני חן המיתולוגי, דודיק סמדר, איציק סיידוף (גרגמל), שמעון כהן, מוצי אביב (דרדסבא וקונדסון) ואבי אוריה.
הדרדסים בגרסה העברית. שדרגו את לוח השידורים של ערוץ 1
בר-כוח ובר-מוח, קונדסון, רגזני וישנוני נתנו לנו אפשרות להזדהות עם מאפיינים בסיסיים של דמויות שקוויהן עגולים וילדותיים, בהשראת וולט דיסני, והוסיפו הרבה סימונים זוהרים על לוח השידורים לחופש הגדול של ערוץ 1 שפורסם בעיתון ונתלה אחר כבוד בבית.
לזחול ביער ולקבל השראה
אז מי היה פיו באמת? בסרט התיעודי המצוין "האבא של הדרדסים", שישודר ביס דוקו הערב (ה') ב-22:00, מתגלה אמן מלא הומור ונשמה של ילד, שביקש להבין מקרוב איך רואים הדרדסים שלו את העולם. הוא הכריח את כל המאיירים בסטודיו לרשום רישומים ביער בשכיבה כדי לראות מקרוב את הדשא, השורשים וגובה העצים. כשכולם זחלו על האדמה וחיפשו השראה (או פטריות מעניינות יותר), הבינו כולם איך זה להיות קטנטנים בעולם ענק.
הסטודיו של פיו בבריסל שכן מול מוסד לחולי נפש, וכשאלה צפו בהם מהחלונות נלחמים עם חרבות ומשליכים כריות, כדי לדמות את התנועות המדויקות שחיפשו ללכוד בעטם, לא ניתן היה להבדיל לעתים מי השפוי ומי לא - כך תיארו המאיירים שעבדו עמו.
עם זאת, בסרט גם מתגלה היוצר התובעני וחסר הפשרות, שגייס את כל המשפחה
למפעל הדרדסים ושהכריח את המאיירים שלו לצייר שוב ושוב דפים שלא היו מושלמים בעיניו, או להתאמן על ציור תנועות ידיים במשך שעות. בסופו של דבר, הפרפקציוניזם של פיו והרצון לשלוט בכל היבט של פסגת התהילה שלו התישו אותו, והוא הפסיק לאייר עד מותו בגיל 64 בלבד.
פיו נהג לומר כי כשמשלימים ציור צריך להסתכל עליו ולדעת שגם בעוד 20 שנה תהיה מרוצה ממנו. מאז שנולדו הדרדסים עברו כאמור יותר מ-60 שנה, ומתברר שיש כאלה שיסכימו עם שביעות הרצון שלו. כמו בסרט הקולנוע מ-2011 שבו כבשו היצורים הכחולים את מנהטן (בתו של פיו עדיין לא בטוחה אם הוא היה אוהב את הרעיון שהדרדסים עוזבים את הכפר), הם ממשיכים לכבוש לבבות ולמשוך קהלים חדשים.
אז היער עדיין קיים, ואם תקשיבו היטב אולי תצליחו לשמוע את צעקותיו של גרגמל - ואם תהיו טובים, אולי תצליחו לשמוע אפילו את אסף אבידן, שהיה גם הוא בין המדובבים.
"האבא של הדרדסים" ישודר ביום ה', 28.6.2012, ב-22:00 בערוץ ייס דוקו.
