דונט שו"ת: תשובה הלכתית יכולה גם לסכן

עלוני השבת, שמחולקים בבתי הכנסת, הפכו כבר מזמן למוצר בידורי שמתובל בדברי תורה, פוליטיקה וכמובן מדור שו"ת - קוראים ששולחים שאלות ונענים על-ידי בכירי הרבנים. חלק מהעלונים הגדילו לעשות ושידרגו את המיזם לשו"ת סמס: שלח מסרון עם שאלה מהותית לגבי חייך ותזכה לתשובה בפחות מ-40 תווים. משתלם, לא?

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• בנו של הרב עובדיה: לחתן חילונים עם עדים פסולים
• ח"י למות הרבי מלובביץ': איך חב"ד שורדת?
• סחרוף ומוכיח מורחים עוד אודם על השפתות
  

האמת היא שממש לא. תרבות שאילת השאלות בשנים האחרונות הפכה לבדיחה עצובה. במקרה הטוב קריאת המדורים הללו הופכת לבידור זול להמונים בתפילת השבת, ובמקרה הרע היא פשוט מסוכנת. ממש מסוכנת.

דוגמה אחת, מלפני שבוע, שווה יותר מאלפיים שנות שו"ת: אישה אנונימית שאלה את הרב אליקים לבנון בעלון השבת הנפוץ "גילוי דעת" שאלה קריטית. היא תיארה מציאות שבה בעלה מכה את ילדיה, ותהתה האם עליה לפנות למשטרה.

סריקה מתוך עלון "גילוי דעת"

הרב, מתברר, חשב שזה לגיטימי לענות על שאלה כה מהותית על גבי עלון השבת, למרות שהמידע שבשאלה חסר מאוד, ולרב מן הסתם אין מושג מיהי האישה העומדת מאחורי הדברים (שכן אחרת הייתה פונה אליו ישירות). הוא הגדיל לעשות, ובמקום להפנות

אותה באופן מיידי לעזרה מקצועית - כפי שדורש החוק - המליץ לה לשוחח עם בעלה על העניין, ולהמתין עם הדיווח למשטרה כמה חודשים, לראות האם יש שיפור במצב.

האם הילדים חלילה נמצאים בסכנה? האם הרב מכיר את המציאות בבית? האם הוא יודע על מה בדיוק הוא פוסק? כל השאלות הללו לא מנעו ממנו לתת תשובה חד-משמעית, העוסקת בדיני נפשות.

יותר מכך: לעלוני השבת נחשפים עשרות אלפי נשים וגברים, הרואים בשאלות - ובעיקר בתשובות - מודל שממנו הם אמורים ללמוד על עצמם ועל חייהם. מה לומדת מכך אישה העומדת במצב דומה, ורואה את תשובתו של אחד מהרבנים החשובים בציבור הדתי-לאומי? אם חלילה יקרה משהו חמור לילדים של נשים שלומדות מהטור הזה – האם נוכל לומר שלא הידיים האלו שפכו את הדם?

שטות של שו"ת

תרבות השו"ת במסורת היהודית היא המצאה גאונית, וההלכה בכל דור ודור התעצבה לאורה. במשך כמעט אלפיים שנה שאלו מאמינים יהודים שאלות פרטניות את הרב וזכו לתשובה מקיפה ומפורטת שלעתים אף הצליחה לגזור כלל הלכתי-עקרוני מתוך מקרה פרטי שנשאל. העובדה שבימינו מסורת כה חשובה ומשפיעה הפכה לכלי שלא פעם מגחיך את ההלכה, מובילה לחילול השם, ובמקרים קיצוניים לעצות אחיתופל של ממש.

נכון שמי שעיניו בראשו יודע מה ראוי להישאל באינטרנט או על גבי עיתון – אך האחריות אינה על השואלים כי אם על הרבנים שטורחים ומשתפים פעולה. הרב אינו רק מי שאומר מה מותר ומה אסור, הוא גם דמות מחנכת ומייעצת, ובראש ובראשונה דמות מנהיגותית ממנה אנשים שואבים השראה.

אחריות עצומה נמצאת על כתפיהם של המשיבים, ועליהם לדעת מתי ואיך לסמן את הגבול. לא לחינם נאמר "עשה לך רב" – על האדם לשאול

ולהתייעץ עם פוסק שמכיר אותו ואת חייו, בייחוד במקרים של דיני נפשות או עצות שאינן הלכתיות באופן מובהק. כאשר השאלות אינן בתחומו, הרב צריך להודות שאינו רופא ואינו פסיכולוג ולהפנות את השואל לאיש מקצוע.

הלוואי שהתופעה הנלוזה הזו תמוגר במהרה והשו"ת ישוב לקבל את המקום הראוי לו - מוסד המספק תשובות הלכתיות עקרוניות ומקיפות מתוך שאלות פרטיות. ועד אז, אם אותה אישה אומללה קוראת את השורות הללו, הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת – למרות שאינני רב – הוא להרים טלפון מיד למרכז הסיוע לנשים דתיות במספר: 02-6730002. שם ניתן לקבל עצה אמיתית מנשות מקצוע, לאחר שתסופק להן תמונה מלאה.

זו את? התקשרי אליהן. הקשיבי להן.