דרושה הנהגה למחאה חשובה

הדבר הכי מייסר והכי מאתגר (וגם הכי "מסוכן" תדמיתית, שמאלנית וברנז'אית) הוא להיכנס במחאה הזאת ובמה שנהיה ממנה - דווקא מתוך תמיכה נלהבת בעקרונותיה, במסריה ובמטרותיה.

בשורה התחתונה: נכון לעכשיו, שנה מאז לידתה, המחאה החברתית כשלה. היא צלחה בשינוי השיח הציבורי, אך לא בשינוי סדר היום, ודאי לא בשינוי המצב. יוקר המחיה עדיין מרקיע שחקים, אזרחים עמלים הולכים ונחנקים, המערכות הציבוריות - בריאות, חינוך, רווחה - רופסות ומובסות. בלשון הרחוב, החביבה על המוחים, ביבי פרפר את המחאה, בדיוק כפי שעשה לקדימה. אמן המסמוס שב וערבב את כולם - וכמו תמיד, שום דבר לא קרה. אפילו בסקרי ההצבעה לכנסת המחאה החברתית לא מנצחת אף אחד. 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

נשימה אחרונה בגבעת האולפנה / רותי קוטלרוב

אנסטסיה, העולים לא חשוכים / יאנה חודריקר-כנפו

הבערת השטח לא תועיל במאומה(צילום: ירון ברנר)

התסכול והזעם של מובילי המחאה מובנים ומוצדקים. הם הניפו תנועה אדירה, ולמעשה לא השיגו דבר. אבל כאן מסתיימות ההבנה וההצדקה. לסחרור האלים והמסוכן שאליו נכנסה המחאה אחראית אמנם גם ידה הקשה על ההדק של משטרת ישראל. אבל הברוטליות המשטרתית לא ניצבת שם לבדה.

אין זה "אביב ישראלי" כי כיכר הבימה אינה כיכר א-תחריר, כי ישראל אינה מצרים, לוב, או תימן. שם אין ברירה אלא לבצע הפיכה אלימה. כאן יש ברירה, יש בחירה, יש בחירות. על מי תלין המחאה החברתית שלא סחפה את ההמונים לשם?

הבערת השטח לא תועיל במאומה, ומנוער הגבעות של שדרות רוטשילד לא יצמח שום מהפך. מעבר לעוול החוקי וגם המוסרי שבוונדליזם ובחוליגניזם, רוח רעה שכזו תבריח את השותפים הטבעיים - המאסה הקריטית של האזרחים השלווים - שביססה והעצימה את המחאה בשנה שעברה. זו מאסה שאי אפשר לנצח בלעדיה.

חמור לא פחות, התווית השקרית של אנרכיסטים קיצוניים, שהודבקה בזדון לראשי המחאה על-ידי הגורמים שרצו לחסל אותה, נשמעת בפרעות תשע"ב משכנעת הרבה יותר. וכך, מובילי המאבק מאבדים בציבור את התמיכה, את האהדה, את הלגיטימציה, את האחיזה.

אם הם אינם מסוגלים להתבגר ולשנות פאזה, להפוך למנהיגים פוליטיים (כי כאמור, הכול פוליטי: העקרונות, היעדים, המאבק והכלים), יתכבדו ויפנו את הבמה למי שמסוגל.

המחאה הזו רצינית וחשובה מכדי שנפקיר אותה להרפתקאות מתלהמות מול שוטרים, חלונות ראווה שבורים ופחי אשפה בוערים. המחאה הזו דורשת דרך - מגובשת, מחושבת, קונסטרוקטיבית. היא דורשת הנהגה מעשית ונבונה, שתוביל אותה עד הרגע שבו בבית הנבחרים הישראלי ישבו כמה עשרות נציגים המזדהים עם מטרותיה ופועלים להגשמתן.

וכל מי שבאמת תומך במחאה, מוכרח לדרוש את זה ממנה. את זה, ולא את היד המגובסת הבאה של נוטעת האוהלים האמיצה.