נהגת שיכור ונתפסת? אל תצפה לחמלה מהשופט
המשטרה ובתי המשפט מצדדים בדרך כלל בענישה מחמירה, כאשר הדבר נוגע לנהיגה בשכרות. עם זאת, התביעה מקלה לא פעם במקרה של הודאה באשמה. איך זה מסתדר? זה לא, עובדה
לידיעת נהגים שיכורים: התביעה לא תסכים לעונש קל. בית המשפט העליון דחה בקשת ערעור שהגישה נהגת, אשר טענה כי בחרה להודות בעבירת שכרות, רק כי חשבה שהתביעה תסכים לפסילת רישיונה לתקופה קצרה מזו הקבועה בחוק. השופט אליקים רובינשטיין דחה את טענות סנגורה של הנהגת, שהסביר כי בבתי משפט לתעבורה קיימת "הסמכה ג'נטלמנית" בין ההגנה והתביעה, ולפיה בנסיבות מסויימות נהוג להטיל על נהגים שיכורים עונשים קלים.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- סובארו BRZ בישראל - החל מ-220 אלף שקל
השופט רובינשטיין ציין כי לא היה כל בסיס להערכה כי העונש יהיה קל, שכן היא הסתמכה על "אווירה". עוד הבהיר כי נאשמים בעבירות תנועה יכולים להסתמך אך ורק על הסדר טיעון או אמירה מפורשת של התביעה, המופיעה בפרוטוקול בית המשפט. "במקרה כזה לא תתכחש התביעה לעמדה שביטאה, ובית המשפט יביא זאת, על-פי רוב, בחשבון", מסביר רובינשטיין.
יש הצדקה לחריגה מעונש המינימום?
בתחילה דווקא שיחק המזל לנהגת, שכן בבית המשפט לתעבורה בירושלים נגזר עליה עונש הנחשב לקל יחסית. השופט אברהם טננבוים מצא כי נסיבותיה האישיות מצדיקות חריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק, וגזר עליה פסילת רישיון לתקופה של שישה חודשים בלבד, ו-250 שעות של עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ). ראוי להזכיר כי עונש המינימום על-פי חוק הוא פסילת רישיון לתקופה של שנתיים.אלא שהפרקליטות החליטה לערער על גזר הדין, ובית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי החריגה מעונש המינימום לא הייתה מוצדקת. שופט המחוזי משה יועד הכהן קבע כי רישיונה של הנהגת ייפסל לשנתיים, וציין כי "טענות בדבר מצוקה כלכלית, פגיעה בפרנסה, הודיה, חרטה, התנהגות נורמטיבית בדרך-כלל, תחושה סובייקטיבית של פיכחות, היעדר עבר תעבורתי או קיומו של עבר קל - כל אלה אינם מצדיקים סטייה מעונש המינימום".
אל תסמכו על הסכמה ג'נטלמנית
בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, הגישה הנהגת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. סנגורה טען כי "אף שהתביעה מבקשת את עונשי המינימום, ישנם סוגים מסוימים של מקרים שבהם קיימת 'הסתמכות' ו'הסכמה ג'נטלמנית' כי העונש יהא נמוך מעונש המינימום". רק בגלל שהסתמך על אותה הסכמה ג'נטלמנית, המליץ הסנגור לנהגת להודות בעבירה שיוחסה לה - "שאם לא כן ברור ונחרץ שלא היה ממליץ לה להודות".
ראוי לציין כי לטענות אלה נמצא ביסוס בדברי השופט טננבוים. "גם אם התביעה מבקשת פורמלית את עונשי המינימום, הרי חלק גדול מתובעיה מסכימים (בפועל) עם גזרי הדין (המקלים)", כתב טננבוים בהבהרה שהעביר לבית המשפט המחוזי. "המקרים שבהם מערערת התביעה הם מקרים מעטים - אם לא מיעוט שבמיעוט - משלל גזרי הדין הניתנים בעבירות שכרות".
אלא ששופט העליון רובינשטיין לא התרשם מטענות הסנגור, או מדבריו של טננבוים. "הסכמות באשר לגזר הדין בפלילים צריך שייעשו על דרך של הסדר טיעון", פסק השופט בהחלטה שפרסם, "(או) למצער - (ב)אמירה לפרוטוקול במפורש וכמקובל בדין הפלילי". ומה עם הסכמה ג'נטלמנית וקולגיאליות בין התובע והסנגור? על-פי השופט רובינשטיין, מקומם של אלה אינו בהליכים פליליים.
לפנייה לכתב/ת 
