המפוטר קופח בפיצויים: יקבל כ-813 אלף שקל

בתביעה שהגיש עובד שפוטר לאחר כ-37 שנות עבודה, טען שהמעסיקה חישבה את זכויותיו על בסיס שכר שקיבל לפני כעשור וכי היא מסרבת לשלם לו פנסיה מוקדמת עד גיל 67, בטענה שהוא זכאי לקבלה עד לגיל 65 בלבד. מה נפסק?

PsakDin.co.ilפורסם: 26.06.12 , 20:33

עובד של חברת מוצרי התקשורת "טלרד נטוורקס" פוטר בגיל 62 לאחר שעבד בחברה במשך כ-37 שנים. במסגרת הסכם עבודה אישי שחתם עמה, הסכימה החברה לשלם לו פנסיה מוקדמת ואת כל הזכויות המגיעות לו על פיו, אלא שהצדדים היו חלוקים באשר לחישוב הכספים.

עוד במדור קריירה :

בעוד שהחברה חישבה את זכויותיו על בסיס השכר שקיבל במועד החתימה על ההסכם, כעשר שנים טרם פיטוריו, טען העובד כי עליה לחשבן בהתאם לשכר שקיבל במועד הפיטורים. עוד סירבה החברה לשלם לו פנסיה מוקדמת עד גיל 67, בטענה כי בעת החתימה על ההסכם האישי, אשר מקנה לו את הזכות לקבל פנסיה מוקדמת עם פיטוריו, טרם העלה המחוקק את גיל הפנסיה ל-67.

בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באמצעות עו"ד דרור גל ועו"ד כרמית לוי (זמיר) ממשרד סטריקובסקי, גל, ברוך ושות', טען בין היתר, כי התובעת, שהתעקשה להעביר אותו לחוזה אישי, לאחר שנים שחל עליו הסכם קיבוצי, הבטיחה לו כי זכויותיו לא ייפגעו, והוא אף עמד על כך. לפיכך, לטענתו, מגיעים לו כל התנאים שהיו מקובלים בחברה ביום חתימת ההסכם, אך הבסיס לחישובם הינו השכר שקיבל במועד הפיטורים. עוד טען, כי היה ולא יקבל פנסיה מוקדמת כחוק, יוותר ללא הכנסה בין הגילאים 65 ל-67.

החברה טענה, כי בהסכם כתוב כי השכר הקובע לחישוב הזכויות יעמוד על השכר במועד חתימת ההסכם האישי, וכי גיל הפרישה עובר לחתימת ההסכם היה 65, ועל כן התובע זכאי לפנסיה מוקדמת עד לגיל זה בלבד, כשאת היתרה עד הגיעו לגיל 67, צריכה לשלם הממשלה.

החוזה לא הקפיא את השכר

השופטת הבכירה מיכל לויט קיבלה את מרבית התביעה. ראשית נקבע, כי ההסכם קובע במפורש, כי חישוב הפנסיה המוקדמת ייעשה בהתאם לתנאים שנהגה הנתבעת להעניק לעובדים שפרשו, כמו דמי מחלה, מענק פרישה וכדומה, אך לא מדובר על כך שהשכר הקובע יעמוד על כנו כעשור.

"לא עולה בשום אופן מלשון הסעיף כי במקרה בו יפוטר התובע, משכורתו 'תוקפא' וזכויותיו יגזרו ממשכורתו ערב החתימה על ההסכם. אין הגיון בטענה לפיה, לאחר שנים בהם התקדם התובע בסולם השכר, ימצא עצמו עם פרישתו, מקבל את זכויותיו על בסיס שכר שהינו כמחצית משכרו האחרון", כתבה השופטת.

עוד נפסק, כי הנתבעת מחויבת לשלם לתובע פנסיה מוקדמת עד הגיעו לגיל 67. אמנם, כך נקבע, בעת החתימה על ההסכם עמד גיל הפרישה על 65, אלא שמאז השתנה החוק וקבע כי גיל הפרישה הינו 67, ועל כן, יש לפרש את ההסכם בהתאם ל"גיל הפרישה החוקי", הוא 67, מה גם שבהסכם לא כתוב מפורשות כי הפנסיה המוקדמת תשולם לתובע רק עד גיל 65.

כן נקבע, כי על הנתבעת להפריש לתובע גמול פנסיה בתקופת הפנסיה המוקדמת, שכן כך היא נהגה לעשות לפורשים אחרים, והחלטתה להפסיק להפריש זאת הייתה שלא כדין.

בנוסף נפסק, כי על כל הזכויות שמגיעות לתובע על פי דין, להתעדכן בהתאם לשכרו האחרון של התובע במועד הפרישה, זאת למעט מענק הפרישה ודמי ההבראה, שתשלומם נובע מהאמור מחוזה העבודה ולא מחוקי העבודה המגנים.

לפיכך נפסק, כי התובעת תשלם לתובע הפרשים של 813,356 שקלים, ותישא בהוצאות ושכ"ט עורך דין של 25,000 שקל.

ב"כ התובע: עו"ד דרור גל, עו"ד כרמית לוי (זמיר)

ב"כ הנתבעת: עו"ד בירן, עו"ד שיינברג