ילדים וקריירה? בארה"ב תוהים אם נשים יכולות

שער "האטלנטיק". "למה נשים עדיין לא יכולות להשיג הכול"(צילום: AP)

סלוטר הייתה האשה הראשונה שכיהנה בתפקיד האחראית על תכנון המדיניות במחלקת המדינה האמריקנית. היא פותחת בתיאור ערב נוצץ בניו יורק, קבלת פנים שערכו הזוג אובמה לאח"מים בינלאומיים. במהלכה, בעוד היא לוגמת שמפניה בחברת שגרירים, היא לא יכלה להפסיק לחשוב על בנה בן ה-14, ועל הקשיים שהוא חווה – הברזות מבית הספר, הפרעות בשיעורים, כישלונות בלימודים והתבודדות. היא מספרת כיצד טלפונים בהולים, שתמיד התקבלו בימים של פגישות חשובות ביותר, אילצו אותה לחזור מוושינגטון הבירה, לניו ג'רזי, שם חיה משפחתה – בעלה וילד נוסף, בן 12. בדרך כלל, היא נהגה להגיע הביתה רק בסופי השבוע.

"התחלתי לחוש שהאמונות הפמיניסטיות שעליהן בניתי את כל הקריירה שלי מתחילות לנוע מתחת לרגליי", כותבת סלוטר. אך בינואר 2011 היא עזבה. עמיתה שהתמודדה עם בעיות דומות ניסתה לשכנע אותה לא לכתוב את המאמר בטענה שאמירה כזו מפי אשת קריירה בכירה, מודל לחיקוי, עלולה להיות מכה לנשים צעירות. אך היא סבורה שדווקא נשים במעמדה צריכות לדבר.

"בעבר, אני הייתי זו שאמרה לנשים צעירות בהרצאותיי שהן יכולות להשיג הכול, שהן יכולות לעשות הכול, בלי קשר לתחום שבו הן עוסקות. שלא ביודעין עזרתי לגרום למיליוני נשים להרגיש שהן אשמות אם הן לא מצליחות לטפס במעלה הסולם באותה מהירות כמו גברים ובאותו הזמן לנהל חיי משפחה פעילים (ולהיות רזות ויפות בנוסף לכך)", מתוודה סלוטר. 

סלוטר. "שלא ביודעין עזרתי למיליוני נשים להרגיש אשמות"(צילום: AP)

מאמרה של סלוטר עורר מאמרי תגובה וידיעות ב"ניו יורק טיימס", ב"וושינגטון פוסט", ב-CNN ואפילו מעבר לאוקיינוס, ב"גרדיאן" הבריטי למשל. דוברת "האטלנטיק", נטלי רביי, אמרה בסוף השבוע כי מספר הכניסות לידיעה באתר הגיע לכמעט 450 אלף גולשים ייחודיים (יוניקים).  

סלוטר מספרת שכאקדמאית, היא אמנם מתמודדת עם עומס עבודה, אך נהנית מהיכולת לשלוט ברוב סדר יומה. זאת, בניגוד לעבודה במערכת הממשלתית, אפילו תחת מעסיקות מתחשבות כמזכירת המדינה הילרי קלינטון וראש הלשכה שלה, שריל מילס. היא מתארת יום עבודה בלתי פוסק וסופי שבוע עמוסים לעייפה שהביאו אותה למסקנה שכל עוד היא כפופה, כמו רוב העובדים במשק, ללו"ז של אדם אחר, היא איננה יכולה להיות הן ההורה והן בעלת המקצוע שהיא רוצה להיות בעת ובעונה אחת. היא מונה שורה של נשות קריירה בכירות אחרות בממשל שעזבו את משרותיהן כדי להיות עם משפחתן, לאחר שהגיעו לאותה מסקנה.

ה"אמיתות" שלנו

סלוטר בוחנת מספר "אמיתות" שנשים נוהגות לחשוב או לפעול לפיהן, ומפריכה אותן. למשל:

הכל תלוי בשאפתנות ובמחויבות של האשה. סלוטר יוצאת חוצץ נגד התפישה הרווחת הזו, שמטילה את כל האחריות על כתפי האשה המועצמת. היא קוראת לשינוי מערכתי – שינוי במבנה הלו"ז של בית הספר כך שיתאים ליום העבודה של ההורים, שינוי בצורך בנסיעות עבודה מרובות ובשעות עבודה ארוכות במשרד.

זה אפשרי אם תתחתני עם האדם הנכון. סלוטר מדגישה שוב ושוב את תפקידו המרכזי של בעלה האקדמאי, שהקדיש את עצמו לטיפול בילדים. היא מנסה להיזהר מסטריאוטיפים בנקודה רגישה זו, אך בסופו של דבר מסיקה שנשים נוטות לראות את עצמן כחסרות תחליף במשפחה, בניגוד למקומן בעבודה, ולכן חשות מחויבות גבוהה יותר למשפחתן מאשר לקריירה שלהן. לעומת זאת, הקורבן שגברים מקריבים נתפס בעיניהם ובעיני החברה כמועיל. "בן זוג תומך הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק", היא כותבת. "בסופו של דבר, על החברה להשתנות ולהעריך את הבחירה במשפחה באותה מידה שבה היא מעריכה את הבחירה בקריירה".

איך לשנות?

אך סלוטר לא מסתפקת בביקורת, ומציעה גם נקודות ודרכים לשינוי, בהן:

עבודה מהבית. סלוטר מכירה בכך שלעתים אין ברירה אלא לעבוד שעות ארוכות ולעתים גם כל הלילה, כדי לסיים משימות, אך היא קוראת תיגר על התפישה שריבוי שעות עבודה הוא עדות לעבודה איכותית ויעילה יותר. היא קוראת לאפשר לעובדים ולעובדות לעבוד יותר מהבית, בשעות גמישות יותר, להעדיף במידת האפשר שימוש בטכנולוגיה שתפחית את הצורך בנסיעות עבודה ולהתאים עד כמה שניתן את לוח הזמנים בעבודה לצורכי המשפחה.

הערכה מחודשת של ערכי המשפחה. המחויבות של עובדת למשפחתה צריכה להיתפס כבעלת ערך. העובדה שאשה היא בעלת משפחה יכולה להיתפש כיתרון ולהעיד על מיומנויותיה הגבוהות בניהול זמן ומשימות.

הגדרה מחדש של הנתיב לקריירה מוצלחת. לטענת סלוטר, ההגדרה האמריקנית לאיש קריירה מצליח – "מי שמטפס במעלה הסולם לגובה הרב ביותר בזמן הקצר ביותר, כשהשיא בדרך כלל בין גיל 45 ל-55" – מיושנת. מאחר שכיום אנשים חיים יותר ויכולים לפתח מספר קריירות, על נשים לראות את הטיפוס "לא כשיפוע בכיוון אחד, אלא כגרמי מדרגות קטועים, עם עצירות מישוריות ואף ירידות". לדבריה, יש לראות את אותם "מישורים" כ"הפוגה לצורך השקעה".

גיוס גברים. סלוטר שמחה להצהיר שגברים רבים מתגייסים למען המטרה. לדבריה, הרבה צעירים שואלים את עצמם גם כן כיצד הם יכולים לשלב בין קריירה למשפחה ולהיות הורים פעילים. "נשים ייטיבו לעשות אם יתייחסו לנושא של איזון בין משפחה לקריירה במונחים חברתיים וכלכליים שמשפיעים הן על גברים והן על נשים", היא כותבת.

הפתרון

סלוטר טוענת שחלק מהפתרון טמון ב"סגירת פער המנהיגות" – חתירה לייצוג הולם של נשים

בכל שדרות הכוח, בפוליטיקה ובכלכלה. אבל יותר מכל סלוטר קוראת לנשים בעמדות כוח לנסות לשנות את הנורמות הנוהגות בארגוניהן. למשל, לשנות את זמני הישיבות כדי שיקלו על הורים ולדבר באופן גלוי על הצורך והרצון להיות לצד המשפחה והילדים.

"אם אנו רוצים שנשים אי פעם ישיגו שוויון אמיתי כמנהיגות, עלינו להפסיק לקבל את ההתנהגות הגברית והבחירות הגבריות כברירת המחדל וכאידיאל. עלינו להתעקש על שינוי מדיניות חברתית ועל כיפוף נתיבי הקריירה כדי שיתאימו גם לבחירות שלנו. יש לנו את הכוח לעשות זאת אם נחליט, ויש גברים רבים שעומדים לצדנו".

ומה לגבי בנה המתבגר של סלוטר? היא כותבת שהוא בסדר גמור, ושהיא שמחה להיות לצדו בזמן שהוא מתמודד עם סוגיות גיל ההתבגרות ולעזור לו לעצב את החלטותיו.