בלי תרבות לא נגיע לשום מקום / טור

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
  
• יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
  

אני מתכוון לתרבות אמיתית, שורשית, בסיסית, יסודית, עם שחקנים שחושבים מה הם יכולים לתת לנבחרת או לקבוצה שלהם, ולא רק מה יקבלו ממנה. תרבות שהיא לחם חוקו של כל כדורגלן גרמני, אנגלי, איטלקי או צרפתי, אינה מצויה אצל השחקן הישראלי. אולי רק בקרב יוצאי דופן כמו איל ברקוביץ‭,'‬ חיים רביבו ויוסי בניון - בעלי כישרון מולד ששיחקו שנים רבות באירופה, למדו את התרבות המקצוענית, הפנימו אותה ולכן גם הצליחו.

חגיגת היורו. אנחנו נמשיך לראות ולקנא(צילום: גטי אימג'ס)

עוד ב-ynet ספורט:

• קרב הקפטנים בחצי גמר היורו
  
• ההסתבכות החדשה של טביב
  
• יורו: גרמניה מפחדת מאיטליה
  

הכדורגלן הישראלי הממוצע סובל מאגו מנופח. הוא משיג הכל בלי שום מאמץ. יש לנו המון כלי תקשורת שממהרים להכתיר שחקנים שכבשו שער מקרי לגיבורים והופכים אותם למודל לחיקוי,

גאונים דה-לה-שמאטה. השחקנים האלה מקבלים המון כסף, מככבים בפרסומות, ויש להם הכל: בגדים יפים, מכונית נוצצת, פינוקים של סלבס בכל מסעדה שאליה הם נכנסים. דוגמניות ומלכות יופי רודפות אחריהם עוד לפני שהשיגו הצלחה ממשית.

אם כך, מדוע עליהם להתאמץ? הם הרי כבר קיבלו הכל בלי מאמץ. ואם יש לך הכל, ואם לא מתאמצים, בטח שלא מגיעים לא ליורו וגם לא למונדיאל.

יוסי בניון. יוצא מן הכלל(צילום: EPA)

דור בא ודור הולך, מאמן בא ומאמן הולך - ורק הרמה יורדת. הכדורגל שלנו לא הולך לשום מקום, ולכן גם לא יגיע לפסגות שעליהן אנחנו חולמים. זה יקרה רק אם השחקן הישראלי יפסיק לעגל פינות ויתחיל להתייחס לכדורגל - הספורט שמעניק לו פרנסה - כמקצוע ראוי ומכובד שצריך להשקיע בו את כולו.