סוריה: המורדים בכפכפים, מאוחדים רק בשנאה
במשך שבועיים שהו עיתונאים במחיצת מורדים סורים בצפון המדינה ושוחחו עם מפקדים. הם פגשו לוחמים בכפכפים, ש"טובים רק לפרסומת למשחת שיניים", מפקדים אכזריים שמבצעים פיגועי התאבדות ונשק שמוכרים קצינים מושחתים
א-שייח, איסלאמיסט מזוקן, לבוש במדי הסוואה אפורים, שומר את רשימת הרוגי הארגון שלו, 30 במספר, על שולחנו. 20 מתוכם הם קרובי משפחתו, מתוכם גם בנו בן ה-16 שכוחות צבא סוריה הרגו בשנה שעברה.
רוב כלי הנשק שבידיהם הם שלל מלחמה, אך הם גם רוכשים נשק באמצעות תרומות מ"אנשי עסקים מכובדים". א-שייח, שהיה בעבר בעל חנות מכולת, משיג די כסף כדי לשלם לחלק מחייליו משכורת חודשית – 25 דולרים לרווקים, קצת יותר לבעלי משפחות. הלוחמים מספרים שהכסף מגיע ממקורות סוריים וערביים מחוץ למדינה. גורמי מודיעין אמריקניים אמרו באחרונה כי אסד שומר על נאמנות צבאו, בין היתר באמצעות הזרמת משכורות קבועות.
א-שייח הוא רק אחד מפניה של תנועת המורדים בסוריה. יש עוד רבים.
במהלך שבועיים בצפון סוריה, שלושה עיתונאים של סוכנות AP מנו יותר מ-20 קבוצות מורדים, בנות 100 עד 1,000 לוחמים. המכנה המשותף היחיד ביניהן הוא שנאה יוקדת לנשיא בשאר אסד.
במילים פשוטות, איש אינו בשליטה. התיאום בין המורדים לא חורג לרוב מעבר לעיירות סמוכות ולא מגיע לרמת המחוז או המדינה. רוב המורדים לא מכירים את המפקדים שנמצאים בעיירות במרחק שעתיים מהם.
"לשלוח את החיילים לקפריסין"
העולם מנסה להבין מיהם המורדים ומהן יכולותיהם. רק השבוע אמרו גורמי מודיעין אמריקניים כי חרף עריקות של קצינים בכירים מצבא סוריה, הוא נותר נאמן לנשיא, בעוד האופוזיציה מפוררת ולא מסוגלת להתקיף ככוח מאוחד. לדבריהם, הדבר יוביל לסכסוך ארוך. המערב גם מודאג מהברוטליות של המורדים.
ארגוני אופוזיציה מסננים את המידע שיוצא מסוריה על מעשיהם של המורדים ומקשים על ציור תמונה מדויקת. המורדים עצמם סיפרו על הוצאות להורג של חיילים או של חשודים בשיתוף פעולה עם המשטר. "לשלוח את החיילים לקפריסין", זהו שם הקוד בפי כוחותיו של א-שייח לחיסול חיילים.
המורדים רושמים ניצחונות קטנים על כוחות הצבא, במיוחד באזורים כפריים, אך הצבא שולט בעיירות ובערים באמצעות טנקים, מסוקים וארטילריה. מפקדים ולוחמים אמרו כי ללא נשק טוב יותר, הם לא יכולים לפעול ביעילות נגד המשטר – מתכון לסכסוך ארוך וקטלני.
"אם נקבל סיוע צבאי, הסוף יגיע מהר", אמר אחמד עבד אל-קאדר, מכוחות המורדים בכפר קורין. "אם לא, אין לנו מושג איך זה ייגמר. אנחנו כאן, אנחנו לא נסוגים, אלוהים יחליט". אפילו קבוצות שקושרות עצמן לצבא סוריה החופשי, הארגון שמתיימר לייצג את האופוזיציה החמושה, טוענות כי המנהיגות שבסיסה בטורקיה לא מספקת להן סיוע. הן מסתמכות בעיקר על טקטיקות גרילה.
כדור בארבעה דולרים
מפקד מקומי, מען דהנין, סיפר שרובה קלצ'ניקוב עולה 1,500 דולרים, והכדורים עולים ארבעה דולרים האחד. חלק מכלי הנשק מגיעים מקצינים מושחתים מתוך הצבא הסורי עצמו. "יש כאלה שחוששים שהמשטר עומד ליפול, אז הם רוצים למלא את כיסיהם קודם כול".
דהנין מצביע על לוחם בכפכפי פלסטיק כהוכחה לכך שקבוצתו לא מקבלת סיוע מבחוץ. "הוא טוב רק לדבר אחד – פרסומת למשחת שיניים", אומר דהנין וחושף את שיניו הרקובות של האיש.
העיר אריחה הייתה אחת ממרכזי העימותים בין המורדים לכוחות אסד. צלקות הקרבות ניכרות בה: טנקים חרוכים בכיכר, בניינים מחוררים. על אחד הקירות גרפיטי: "העם רוצה SOS, אנחנו משתחווים רק בפני האל".
אך הישגם של המורדים בעיר היה מוגבל. הצבא עדיין מאייש מחסומים סביבה וכוחותיו יורים עליה. המפקד המקומי, ג'מאל אקטה, שהיה ספר לפני ההתקוממות, מספר: "אם נשיג עוד נשק, נוכל להיפטר מהמחסומים. אבל התחמושת שיש לנו מספיקה רק להגן על העיר, לא יותר".
כמעט כל המורדים שבהם פגשו העיתונאים נמנים עם הרוב הסוני, ורבים רואים במאבקם מאבק דתי. כשהם נשאלים מדוע הם נלחמים, רובם מספרים שנמאס להם מהשחיתות, מההטרדות של כוחות הביטחון וממערכת שמקדמת את חברי מפלגת הבעת' והזרם העלווי, שאסד משתייך אליו.
אחמד סלים, בן 27 שעזב את המשטרה לטובת המורדים, אמר: "כשאני הולך לחוף הים, אני לא מוכן שעלווי יקרא לי כלב ואני לא אוכל להגיב. אני לא רוצה שיתייחסו אליי כמו לחיה. אני רוצה שיתייחסו אליי כמו לבנאדם".
לפנייה לכתב/ת 
