אמנות. לחימה

מוחמד: "החיבור למופע בתחילה לא היה לי פשוט. אני בא מעולם אמנויות הלחימה - ג'ודו ומעולם המשחק. כשארקדי הציע לי ליצור ולהשתתף בשקט החששות גברו בעיקר על רקע למידת השפה החדשה הזאת, שפת המחול. לחששות אלו הצטרפו מה יגידו החברים המשפחה ומה תהיה דעת המגזר.

אין המון רקדנים ערבים נוצרים או ערבים מוסלמים כידוע וגם אני לא מכיר כאלה. ארקדי הצליח לפתות לשכנע אותי בכך שהאמת שלי תבוא לידי ביטוי ביצירה. הוא הבטיח שאחשף בפלטפורמה אמנם חדשה אך היא תשחרר את מה שיש לי לומר. ואכן היצירה עם כל חבלי הלידה שהיא הביאה עימה שיחררה את האמת שלי: את מוחמד כשחקן, כג'ודוקה וכרקדן ערבי.

כל אחד מהרקדנים חש כמוני, אני יודע זאת כי אנחנו מדברים על האמת הזאת שב"שקט". אי אפשר לברוח כשצופים ביצירה מהאמת האישית של כל אחד מהרקדנים ומהאמת הקולקטיבית של כולנו כמשתייכים לאותה חברה. כל הקולות נשמעים ביצירה הזאת ומה שאותי הדהים השפות הגופניות שונות של כל המשתתפים, אני מעולם הג'ודו אופיר מעולם הקפוארה, רביע מעולם התאטרון וארקדי עם הרקע שלו במחול שהתמזגו לכדי שפה משותפת בהופעה.

קטע מתוך "שקט"

אופיר: קשה היה שלא להרגיש את "המצב" את הקונפליקט שמתארת היצירה בתהליך העבודה עצמו. חזרות שתפוצצו, ריבים, הרמת קול לא פעם ולא פעמיים. מתח שבאופן מוזר איפשר יצירה של עבודה שנוגעת בדיוק איפה שצריך בקהל הישראלי, שנגעה לי ולכל הרקדנים.

מכל היצירות שהשתתפתי בהן בחיי זה כאן היה התהליך הכי טעון ונפיץ. השקפת העולם של מוחמד אל מול השקפת העולם שלי. איך שאני חווה את המציאות הישראלית כל כך שונה מאיך שהוא וזה פשוט הימם אותי. הדואט שאנו מבצעים יחדיו במופע נוצר מאימפרוביזציה שעשינו יחד.

ארקדי הציע שננסה "לשחק" כל אחד עם השפה הפיזית שלו - אני עם הקפוארה ומוחמד עם הג'ודו. נוצר חיבור מאוד מעניין כי כל אחד דיבר עם הגוף שלו מבלי להבין בכלל את השפה שבאה מולו. זה היה בהתחלה מאוד אלים אך אחרי כמה זמן הורדנו את המגע בינינו ונוצר מצב שאנחנו ספק נלחמים ספק משחקים אחד עם השני כשלאורך כל הדואט יש רווח בין הגופים שלנו. כאילו אנחנו לא יכולים או מצליחים לגעת אחד בשני, אפילו אם זה בשביל לריב.

מוחמד: "אין מקום טבעי יותר עבודה מאשר להתקיים בנמל יפו כדי שלא נשכח שאפשר גם אחרת. ושאולי בימים אלו כשהמחאה נגד הגזענות בחברה הישראלית נמצאת במוקד התקשורתי וכשנבחרי הציבור שלנו - של כלל החברה הישראלית מפנים עורף לדו קיום ולעידוד הפלורליזם בישראל, אולי אך ורק אם נמצא דרכים שונות ושפות שונות ואמצעי ביטוי יצרתיים שלא כוללים אלימות כמו מחול - נצליח להזכיר לכולם מה חשוב וממה יש להתרחק.

התגובות מהקהל הערבי שמגיע למופע חזקות מאוד. עבורי התגובה הכי משמעותית היתה מאבא שלי אמר לי שהוא מאחל לי להופיע עם היצירה הזאת לא רק בארץ אלא גם בחול. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי כי לא ידעתי איך אבא שלי יגיב על זה שאני רוקד. אז הבנתי כמה מיוחד מה שיצרנו ביחד."

אופיר: "רוב החזרות היו ביפו, ואתה לחלוטין חש את המתח. הוא קיים והוא כבר לא מתחת לפני השטח. אבל זאת בדיוק הסיבה למה "שקט" מוכרח להיות מוצג דווקא בנמל יפו. כשאתה מופיע בחול עם היצירה אנשים נכנסים למופע עם נינוחות מסוימת, עם תחושת רוגע של בילוי תרבותי בסוף יום עבודה ולוקח להם זמן להיכנס למתח לחוש את הקונפליקט לעטות על עצמם את המבט הזה שהקהל הישראלי שרואה את היצירה בארץ נכנס איתו כבר מראש למופע.

כאן בארץ הקהל צולל פנימה עוד מחוץ לדלת והרקדנים חשים את האנרגיה הזאת תוך כדי. מעין רצון של כולם לא לחוש ככה יותר ולא לרצות לקבל את המצב כמו שהוא. זה נותן כוח. הרקדנים כולם התייחסו ולקחו את העבודה ואת התהליך בצורה מאד אישית ורגשית ונכנסו לתוך מקום פנימי שמעולם לא הייתי שותף לו קודם לכן ביצירות אחרות.

ארבעה אנשים, ארבעה רקדנים התחילו כעולמות נפרדים וסיימו עולם אחד שפשוט מכיל המון שפות והמון קולות. בכלל היצירה מתארת ספיציפית איזה מין תהליך שאני חושב שייחודי לגברים. איך הם מתייחסים אחד לשני מה הם רוצים אחד מהשני, איך הם מבטאים את זה אחד כלפי השני ולעצמם".

מוחמד: "בכל מקום בין אם ביפו או בצפון תל אביב קיים המתח. המתח נוצר משוני. כל שונה הוא מלחיץ כאן, כל שונה הוא מפחיד וחשוד. אם אקשר את מה שקורה עכשיו בכלל בתל אביב את הבערה ואת הצעקה מול "הבכירים" "שקט" זו דרך אחרת לומר בואו ניצור דיאלוג, בואו נדבר, דיבור ישיר, לא צבוע. גם אם באים עם הכלים והתרגילים שיש בג'ודו או בקפוארה מתוך הכוח, החוזק אפשר ליצור רוך ודו קיום."

• פסטיבל דולוס בנמל יפו יתקיים בין התאריכים 27.6-18.7. הפסטיבל ביוזמתו של משה שכטר אבשלום וחברי קבוצת זיק ובתמיכתה של מנהלת נמל יפו, נוצר מתוך תחושת הכרח ליצירת פלטפורמה, כזו שתתקשר עם עולם המחול העכשווי ותהווה צוהר להצגתו בפני הקהל הרחב וקהילת העוסקים בדבר. מטרת הפסטיבל היא ליצור במה שתתמוך בשנים הבאות ברעיונות וביצירה בימתית בהיקף שילך ויגדל, תחשוף את הקהל הישראלי ליצירה בימתית בינלאומית פורצת גבולות ותעודד יצירה מאת אמנים מקומיים על ידי חיפוש דרכים חדשות להגדרת העשייה.
• טלפון להזמנת כרטיסים: 03-5284763, באתר  או בפייסבוק .