הדיירים בנו ללא היתר - השכנה לא נשארה חייבת

היזהרו מהשכנים: בעלת מגרש בנהריה מכרה שני שליש מחזיתו הקדמית לשכנים ושני הצדדים בנו כל אחד על שטחו, שני בתים הגובלים בקירות משותפים. ואולם, זמן קצר לאחר מכן התגלע סכסוך בין בעלת המגרש לבין השכנים.

פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :

• האם הרכוש בבניין משותף הוא באמת משותף?
• הגננת השקיעה הון בגן - השכנים התנגדו להקמתו
• פינוי-בינוי: האם דייר אחד יחליט בשביל כולם?
  

לפיכך, הגישה בעלת המגרש תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בנהריה, וביקשה ממנה להורות לשכנים לסלק את בית המלאכה והכלובים ולהימנע מהטרדתה. היא הוסיפה כי השכנים הציבו גגון משופע ממרפסת ביתם, המוביל את מי הגשמים ישירות לעבר קירות ביתה - וגורמים לרטיבות.

עוד טענה התובעת כי הם מסרבים לרשום את החלקה כבית משותף, על אף שהם מחויבים בכך בהסכם, וכי השטח בין שתי הדירות מלא בגרוטאות שזרקו השכנים ושוכרי היחידות, מה שגורם לריחות לא נעימים ומושך מכרסמים. בנוסף טענה, כי השכנים שפכו חומר חומצתי על חלקת הדשא שלה, הציבו בלוני גז בכניסה לביתה, ורכשו כלב אמסטף שמוחזק ללא קשירה ומסכן את משפחתה ואת המבקרים.

ביהמ"ש: "השכנים רומסים החלטות שיפוטיות"

השכנים מצדם הודו כי לא הרסו את הגגון, אולם טענו כי היה ויהרסו אותו - יחדרו מי הגשמים למרפסת שלהם ויגרמו לה לנזקים.

בשל היעדר סמכות עניינית, העבירה המפקחת את התביעה לבית משפט השלום בקריות. בין לבין הוגש נגד השכנים כתב אישום בגין בנייה ללא היתר, ולפיכך הרסו את בית המלאכה - אולם השאירו את הגגון, ועל כן הוטל עליהם קנס כספי.

השופט דאוד מאזן קיבל את התביעה בחלקה. נקבע כי השכנים בנו את הגגון ברכוש המשותף (שכן ניקוז המים נעשה בקיר המשותף לשני הבתים), וזאת ללא הסכמת התובעת. יתירה מכך, אף רמסו ברגל גסה החלטות שיפוטיות, ולכך יש להתייחס בחומרה. לפיכך, הורה השופט לשכנים להרוס את הגגון תוך 90 יום.

עם זאת, נקבע כי יש לדחות את טענת התובעת בדבר עצם הנזקים שנגרמו לה בשל הרטיבות מהגגון, כאשר לא הוכיחה קשר סיבתי בין הנזק לרטיבות, וכך גם את טענותיה בדבר ניקוז מי השופכין, הגרוטאות , בלוני הגז, הכלובים והכלב מאחר שגם הן לא הוכחו על-ידה. לבסוף חויבו השכנים לשלם לתובעת הוצאות של 3,000 שקל.

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "