"בית-המשפט העליון לא מגן מספיק על הצרכנים"
דווקא ביהמ"ש העליון לא נוקט בגישה אוהדת לצרכן ולרוב פוסק לטובת הגורמים החזקים במשק, כך טוען פרופ' סיני דויטש. לפי ספרו "דיני הגנת הצרכן - הדין המהותי", יש להגן על צרכני רהיטים, לטפל בבנקים ובביטוח ולשנות את הלכת העליון בתביעות ייצוגיות: הטעיה פוגעת בכל הצרכנים לא רק באלה שנתקלו בה
ב-2012 הצרכן הישראלי קונה קוטג' ב-3 שקלים פחות מאשר ב-2010, מחליף חברות סלולר כמו גרביים, לא משלם קנסות יציאה ומקבל החזר כספי בחנויות.
- ייצוגיות נגד גולן טלקום ו-HOT מובייל: לא ערוכות
- זכיינית סופר פארם הטעתה ונקנסה ב-45 אלף ש'
- מגה נקנסה ב-160 אלף שקל על הטעיית צרכנים
- תיקון חוק הגנת הצרכן: קנסות ושחרור צרכנים
הצרכנים במדינת ישראל אמנם הרבה יותר מחוזקים, אך לפי דעתו המלומדת של פרופ' סיני דויטש, משנה לנשיא ודיקן בית הספר למשפטים במכללת נתניה, הדבר לא בהכרח בא לידי ביטוי בפסיקות בית-המשפט העליון. ממבט בכברת הדרך שהלכו שיטות משפט אחרות כמו הבריטית והגרמנית – יש לצרכן הישראלי עוד לאן לשאוף גם מבחינת החוק.
דויטש הוציא לאחרונה שני כרכים חדשים בספרו "דיני הגנת הצרכן", שעוסקים בדין המהותי: פרשנות חוק הגנת הצרכן בישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי בבתי המשפט וכפי שהיא צריכה לבוא לידי ביטוי, לפי מסקנות מחקריו של דויטש.
הערכאות הנמוכות יותר ידידותיות לצרכן
"התיקונים הרבים בחוק הגנת הצרכן הפכוהו לחוק שונה לגמרי מזה שנחקק ב-1981, ורבות מהמלצותי כבר באו לידי ביטוי בחוק, אך בתיהמ"ש עדיין לא מיישמים אותן, כשעיקר הביקורת שלי היא על בית-המשפט העליון", אמר ל-ynet."השינויים הגדולים בהגנת הצרכן נעשו בעיקר בחקיקה ובעקבות לחץ ציבורי, ואין ספק שגם המחאה החברתית הביאה להפחתת מחירים בחלק ממוצרי המזון. יש כיום יותר חוקים שדנים באופן פרטני בנושאי הגנת הצרכן, וגם גם המהפכה בשוק התקשורת של השר משה כחלון, שהוא אגב, בוגר בית-הספר למשפטים בנתניה, תרמה להגנת הצרכן בחוק.
"המגמה הזאת משפיעה לאט גם על בתי המשפט, אך לא בצורה מספקת. עיקר ההשפעה באה לידי ביטוי בחקיקה ולא בפסיקה, שלא מחדשת הרבה. עיקר ההתפתחות בפסיקה היא בתובענות ייצוגיות וגם שם, לאט מדי".
העליון: אקטיביזם וליברליזם אך לא עבור הצרכנים
לפי דויטש, דווקא בערכאות הנמוכות: בבית-משפט השלום ובית-משפט לתביעות קטנות, יש עלייה בפסיקה לטובת הצרכנים. גם בביהמ"ש המחוזי יש יותר ניסיונות לחדש וללכת לקראת הצרכנים, "אך בנושאים עקרוניים, שמגיעים לבית-המשפט העליון, יש מעט מדי מקרים שהתביעות של הצרכנים מתקבלות וחבל", הוא טוען.
" צריך להבין שדיני הגנת הצרכן זה לא סניף של דיני חוזים ושל דיני נזיקין זה עולם אחר שבו יש גופים גדולים מול צרכנים קטנים ולכן כל הגישה הפרשנית של ביתיהמ"ש צרכה להשתנות ולהגן על אותו צרכן באתם מקרים מול החברות".
"היינו מצפים שבית המשפט העליון, שהוא אקטביסטי וליברלי יביא את זה לידי ביטוי בדיני הגנת הצרכן".
יכול להיות שדווקא כיוון שהוא ליברלי הוא מגן בראש ובראשונה על הקניין הפרטי ולכן הוא מצדד בחברות.
"כן, יכול להיות"
חברה שבה לא מרמים צרכנים היא חברה אזרחית תרבותית
הוא מקווה אם כך, שספרו יונח בספרייתם של שופטי העליון. "שלפחות תעמוד האופציה בפני השופטים לקבל את הפרשנות שלי לטובת הצרכנים, פרשנות שמבוססת על החוק", הוא מספר, "שלחתי 15 עותקים ל-15 שופטי ביהמ"ש העליון. כדי שאם ירצו להשתמש בו ישתמשו".יש להם זמן לקרוא ?
"יש להם מתמחים ועוזרים משפטיים".
מה דעתך על התרבות הצרכנית בישראל, שמאלצת צרכנים להתמקח כדי להוריד מחיר?
זה לא צריך להיות כך, שמי שמנדנד מקבל מחיר נמוך יותר. אני רואה בהגנת הצרכן חלק מאיכות החיים. חברה שבה אדם מרגיש שלא מרמים אותו, היא חברה תרבותית שבה הצרכן חש שהוא חלק מחברה אזרחית".
לפעמים נדמה כי המחוקק מכבה שריפות ומפגר אחר השוק.
"זה לא פשוט לתכנן את הדברים מראש, גם אין לכך מספיק תקציב. תוך כדי העבודה על הספר שמתי לב למגמה שהשירותים הפכו יותר חשובים מנכסים. מקרר אני קונה פעם בכמה שנים, אבל שירותי בנק, בתי אבות, תקשורת – אינטרנט, אייפונים, טלוויזיה אני קונה באופן מתמשך. היום נושא השירותים עולה בחשיבותו על נושא המוצרים . ויש התפתחות של ממש בחקיקה לגבי עסקאות מתמשכות".
בעקבות קיקה: יש לתקן את החקיקה
בספר, דויטש משתדל להסביר את חוק הגנת הצרכן והפסיקה הקשורה בו, בגישה שמטרתה להיטיב עם הצרכן. "באותם פסקי דין שגישת ביהמ"ש לא נראית לי, משום שאינה מגינה על הצרכן, אני אומר זאת בצורה ברורה מתוך תקווה שבחלק מהדברים יחול שיפור", הוא מסביר.
"יש שלושה דברים עליהם מבוססת הגנת הצרכן: חקיקה, הפעלת פיקוח והפסיקה. החקיקה די מתקדמת, הפיקוח חלש והפסיקה לא מספיקה".
מה צריך עוד לתקן בחוק הגנת הצרכן?
"צריך לעגן מהו ניצול בחוק, דבר שכבר עשו בדירקטיבה האירופית. בעקבות הסיפור שהיה בקיקה, שחוזר על עצמו, יש לתקן את החקיקה. צריך שהצרכנים ששילמו את מלוא הסכום והסחורה שלהם נמצאת בחנות, יקבלו אותה לחזקתם ולא שזה יוצע למכירה לכולם. אין ברירה אלא לשנות זאת באמצעות חקיקה. לא ראיתי שבפסיקה של העליון יש חידושים בעניין זה ואילו במחוזי מנסים לחדש".
לפי דויטש, יש מקום לתיקון גם בצרכנות הפיננסית. "כשמדברים על צרכנות, לרוב מתעלמים מתחומי הבנקאות והביטוח", הוא טוען, יש שם בעיית ריכוזיות יתר וגם תספורת לכל מיני חובות וזה פוגע בחסכונות וביטוחי חיים של כלל הציבור וצריך להסביר זאת.
"אם ניקח סעיף סעיף ונשווה בין חוק הבנקאות והביטוח לבין חוק הגנת הצרכן, נראה הרבה דברים חסרים. חוקקו אותם בו זמנית, אך בעוד שחוק הגנת הצרכן התקדם בתיקונים משמעותיים, חוק הבנקאות נותר מאחור. אני מציע להקים ועדה שתערוך התאמות בחוק הבנקאות והביטוח לפחות כאלה שיותאמו לחוק הגנת הצרכן
"מצאתי למעלה מ-90 פסקי דין פליליים בתחום הגנת הצרכן, שאף אחד מהם לא בתחום הבנקאות והביטוח ומה, שם אין עבירות פליליות על חוק הגנת הצרכן"?
סיוט התקנון: לחברות מותר להעלות תעריפים
דויטש טוען שבבואם לפתור סוגיות צרכניות, שופטי העליון פונים לחוק החוזים. "רק שבעסקאות צרכניות אין חופש חוזי אמיתי", מסביר דויטש.
כולנו מכירים את "התקנון" סוג של חוזה אחיד שחברות מפנות אליו בכל הזדמנות ושנוסח על-ידי עורכי דין ממולחים. אלה מכניסים בו סעיפים מרתיחים כמו: זכותה של החברה לשנות את תנאי המבצע בכל עת, להעלות תעריפים וכמובן, ט.ל.ח: טעות לעולם חוזרת. והצרכן? אין לו זכות לשנות דבר, בטח שלא לטעות.
"אלה דברים חמורים", מסביר דויטש. "אין כזה דבר ט.ל.ח זה לא מונח משפטי. התנאים בחוזים האחידים קשים, יש בהם חוסר גילוי והטעיה. יש לאסור על סעיפים בחוזה אחיד שמלכתחילה אין להם תוקף, שהיישום שלהם לא קיים. יש לחברות סוללת עורכי דין שכותבת מה שבא לה ואין פיקוח.
"החברה משפרת את התנאים לטובת עצמה, אבל לא מחויבת לעמוד בהבטחות בפרסומת – מכאן שיש פה חוסר הדדיות. הצרכן צריך לעמוד בתנאים, בין אם קרא אותם ובין אם לאו, אבל אם ביהמ"ש נדרש לפסוק משהו לטובת הצרכן – זה רק אם הצרכן קרא את הפרסומת ורק אם הוא יודע עליה ורק אם היא השפיעה עליו".
גם בתביעות ייצוגיות – העליון לא מיטיב עם הצרכן
רוב התביעות האישיות מגיעות לבית-המשפט לתביעות קטנות. הערעורים מגיעים לביהמ"ש המחוזי אבל לפי דויטש, "מה שנתן את התנופה הגדולה להגנת הצרכן החל משנות ה-90, הן התובענות הייצוגיות, רק שקשה מאוד לזכות בהן בגלל הפרשנות של ביהמ"ש העליון", הוא טוען.
"גם פה חל שינוי: מאז 2008 היום יש יותר תובענות מאושרות, וגם יותר פשרות שהצדדים מצליחים להגיע אליהן מחוק תובענות ייצוגיות שנחקק ב-2006. אך כשהדברים מגיעים לביהמ"ש המחזוי הם נסגרים יותר טוב לצרכן לעומת כשהם מגיעים לעליון".
דוגמא קלאסית לגישתו של בית המשפט העליון שדויטש מציין בספרו היא ראבי נגד תנובה. התביעה הייצוגית הזאת, בעקבות פרשת הסיליקון בחלב (שתנובה הוסיפה כדי למנוע הקצפת יתר בחלב 1%, אך לא הודיעה לציבור, מ.ק) התנהלה לא פחות מ-15 שנה.
"למרות שניתן פס"ד של המחוזי שקבע שתנובה צריכה לפצות ב-55 מיליון שקל, בעליון הורידו את הסכום ל-38 מיליון שקל. זו עוד הוכחה שבמחוזי יש יותר נכונות ללכת לקראת הצרכנים".
אם הפיצוי הוא לכלל: למה צריך למצוא צרכנים ספציפיים שנפגעו?
בפסק הדין של העליון בפרשה נאמר: "הגענו למסקנה כי קבוצת ההתייחסות לצורך פיצוי הנזק.. היא רק אותו חלק מתוך קבוצת הצרכנים שלהם נגרם נזק תוצאתי בשל הפגיעה באוטונומיה ושחשו תחושות שליליות כאלה ואחרות משנודע להם כי החלב ששתו הכיל סיליקון".
לפי דויטש לא ברור מדוע העליון מתעקש למצוא צרכנים שבוודאות הסתמכו על הפרסום או שתו את החלב, בעוד שהפיצוי שנכפה על תנובה מתייחס לכלל הצרכנים: הוזלת המוצר; קרן מחקרים ומלגות בתחום המזון והתזונה; וחלוקת חלב חינם לאוכלוסיות נזקקות. אם הפיצוי הוא לכלל הצרכנים משמע שהעוולה היתה כלפי כולם ולאו דווקא לאלו שנפגעו ממנה ישירות, בטח כשמדובר בחברה כמו תנובה.
הטעיה בפרסומות: השופטים מחפשים שינוי התנהגותי
לפי דויטש אותה בעיה יש גם בפרסומות: כשיש הבטחה בפרסומת, בביהמ"ש מחפשים "הסתמכות" של הצרכן על ההבטחה. ההסתמכות צריכה להיות ממשית, אפילו ביצועית: האם שינית את הרגלי הצריכה שלך בעקבות הפרסומת?
אבל "קשר סיבתי שמתאימים להתקשרויות אישיות לא מתאים תמיד לקשר הסיבתי בהתקשרויות חוזיות. דין הצרכנות שונה מהדין הנזיקין הכללי", הוא מסביר.
"הצרכן קרא את המודעה ונניח שהבין שהחברה שפרסמה אותה, גובה כמה שקלים פחות מהחברה שהוא מקושר אליה כעת. לא בגלל זה הוא יעבור מחברה לחברה. אבל האם הוא הוטעה? בהחלט כן. לפי בית המשפט, כיוון שלא עבר חברה, הוא לא הוטעה. הדרישה שכל אדם ישנה את התנהגותו בעקבות הפרסומת זו דרישה שיכולה להפיל כל תובענה.
"בדיני ניירות ערך כבר הגיעו מזמן למסקנה אם יש תשקיף לא נכון, רק תשקיף, הדבר מטיל אחריות על חברת ני"ע גם אם אותו אדם לא פעל לפיו, כי זה משפיע על כלל הציבור. אותו הדבר בפרסומות: המודעות משפיעות על כלל הציבור גם אם אותו אדם לא קרא את המודעה, או קרא אך לא פעל לפיה. יש לי סדרה של הצעות חקיקה לפיהן מטרתה של מודעת פרסומת היא להשפיע על כלל הציבור גם על מי שלא קרא אותה יושפע ממנה, דרך הסביבה והחברים שלו".
למה שופטי העליון תמכו בבזק?
החשיבות של "הסתמכות" הצרכן נקבעה בהלכת ברזני נ' בזק. יוזף ברזני טען שבזק הטעתה בפרסומת לשיחות לחו"ל: הגבייה נעשתה לפי יחידות מידה ולא לפי זמן הדיבור בפועל כפי שהוצג בפרסומת, כך שצרכנים שילמו יותר ממה שדיברו.
את פסק הדין של דעת הרוב כתב מישאל חשין, ותמכו בו השופטים אהרון ברק, דורית בייניש ותיאודור אור, ולפיו אין מקום לתביעה ייצוגית משום שברזני לא הסתמך על הפרסום הזה: הוא עצמו לא נחשף לפרסום המטעה, לא ידע עליו בעת שערך שיחות לחו"ל ולכן לא הוטעה על-ידו.
"בהלכת ברזני נגד בזק נקבע כי יש להוכיח הסתמכות בפועל של הצרכן", מסביר דויטש. "אני תומך בדעת המיעוט: דין הנזיקין הרגיל לא תואם להטעיה הצרכנית ולדין התובענה הייצוגית. בפסק הדין מצטטים אותי, אך לא קיבלו את דעתי. בספר אני מנסה להסביר שיש מקום לשנות את ההלכה".
במחוזי מנסים לרכך את פסיקת העליון
בבית-המשפט המחוזי מנסים מאז לרכך את הלכת ברזני, כך לפי דויטש. "כיוון שביהמ"ש העליון הוא הגוף המוסמך לפרש את החוקים, הפרשנות שלו היא המחייבת. ועם זאת יש כמה שופטים בביהמ"ש המחוזי בת"א, כמו השופט ד"ר בנימיני בת"א והשופטת מיכל אגמון גונן, שעושים כל מאמץ כדי לאשר אישור תובענות ייצוגיות ראויות גם כשזה מחייב אותם לחידושים. יתכן שהפיתרון יהיה בחקיקה, אם כי ביהמ"ש העליון חוזר בו מהלכות מפעם לפעם."פס"ד מעניין נוסף שמראה את הבעייתיות בפסיקה הוא שלומוביץ נגד ישראכרט. מישהו בחו"ל המיר כסף שאינו דולר, אז חייבוהו בהמרה משולשת מהמטבע לדולר לשקל, זאת למרות הבטחות שונותב עלוני הפרסומת של החברה ובחוזה מולה. הוגשה תובענה ייצוגית על-ידי שני תובעים: על אחד קבעו השופטים שאם הוא לא מתמצא ביחס המרה - הוא לא הוטעה. על התובע השני אמרו שהוא מתמצא בזה מצוין אז גם הוא לא הוטעה, לכן דחו את התביעה"!
זה אבסורד, אז מי כן יכול לתבוע?
"זה מראה על גישה".
אי אפשר לסמוך על החברות שיגנו על הצרכן
המחוקק חשב בעבר שהתחרות בין החברות תביא ישועה לצרכן. אך התסבר שלא כך הדבר: "היה בזמנו תיקון לפיו עוסק יכול לתבוע עוסק אחר בעילה של הגנת הצרכן", מספר דויטש. "היו לא מעט קולות ששיבחו את התיקון, כולל כמה אנשי אקדמיה רציניים שאמרו: 'הנה עכשיו העוסקים יגנו על הצרכן'. מאז עברו כמה שנים והתברר שאי אפשר לסמוך על העוסקים שיגנו על צרכנים. כל התביעות שהוגשו סביב התיקון הזה הן בעצם סכסוכים עסקיים על גניבת עין ומוניטין, שהעוסקים מוסיפים לעילות גם גניבת הצרכן. הכל אינטרסים עסקיים, כמעט לא מצאתי מקרה בו סכסוך כזה הועיל לצרכנים".
לפנייה לכתב/ת 
