"שמיר לא חיפש כבוד, רק את טובת המדינה"
ארונו של ראש הממשלה השביעי יוצב מול משכן הכנסת ביום שני, ולאחר מכן ייקבר בחלקת גדולי האומה בירושלים. "הוא תמיד היה סלע איתן, חזק מאוד ומלא עוצמה ואמונה במה שנכון לעשות", סיפר ל-ynet ראש לשכתו בעבר. צפו בתמונות מתחנות חייו
"נץ מעשי", כך כינה הלילה (יום א') השר דן מרידור את ראש הממשלה השביעי, יצחק שמיר, שהלך לעולמו לעת ערב. "הוא מינה מקצוענים ולא עשה פוליטיקה. היה לו ריאליזם, יחד עם אחדות אידאולוגית. הוא היה מעשי לגבי הדרך, ולא לגבי המטרה. יחד עם היותו איש של אידאולוגיה, הוא קיבל את שלטון החוק". יחד עמו, הספידו בכירי המדינה את שמיר, והמערכת הפוליטית כולה התאחדה עם לכתו.
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הודיע כי ההלוויה הממלכתית של שמיר תחל ברחבת הכנסת ביום שני, וכי הציבור יוכל לעבור על פני ארונו. לאחר מכן, ייצא מסע ההלוויה לחלקת גדולי האומה בהר הרצל. "הוא היה בוס מדהים ואדם פנטסטי ברמה אחת מעל כל הפוליטיקאים שהיו סביבו", סיפר ל-ynet הרצל מקוב, ראש לשכתו לשעבר של שמיר וראש מרכז מורשת בגין בהווה. "הוא תמיד היה ענייני, חד מאוד ולא חיפש כבוד. ברמה הלאומית הוא תמיד היה כמו סלע איתן, חזק מאוד ומלא עוצמה ואמונה במה שנכון לעשות".
לדבריו, "היה לו כוח ריכוז מדהים, אפילו אם הייתה סביבו סערה פוליטית שאיימה על הקואליציה, הוא תמיד ידע להתמקד בנושאים הצבאיים והמדיניים החשובים, הוא התנתק מכל יתר הדברים השוליים. הוא היה איש יוצא דופן, נטול אגו ואיכשהו תמיד היה במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא הפך להיות ראש ממשלה מבלי שעשה קמפיין לכבוד זה. לא עניין אותו מה יהיה מקומו בהיסטוריה או מה יכתבו עליו בעיתון, הדבר היחיד שעניין אותו זה טובת המדינה".
בתו של שמיר, גלעדה, סיפרה ל-ynet כי "אבא היה איש מדהים, איש משפחה במלוא מובן המילה, אדם שהקדיש את עצמו למדינת ישראל אבל לא שכח ולו לרגע אחד את בני משפחתו". לדבריה, "הוא שייך לדור אחר לגמרי של מנהיגים, אנשים עם ערכים ואמונה ואני מקווה שיהיו לנו עוד אנשים כמותו גם בעתיד".
הבת הוסיפה כי "אין ספק שהעשייה המדינית שלו השאירה חותם על מדינת ישראל. הוא היה אדם מיוחד במינו, איש ערכי מאוד שתמיד חרת על לבו את ערכי המשפחה ופשוט כואב לנו הלב על לכתו והגעגועים הם גדולים מאוד. אחד הסיפורים שהכי מאפיינים את אבא, היה כשהיה במוסד ונסענו לשליחות לפריז, לנו כמשפחה היה רע מאוד שם. שנים לאחר מכן הוא כתב בספרו האישי כי המרד היחיד שצלח נגדו היה המרד של ילדיו בתקופה שהיינו בפריז. הוא הקשיב לנו מאוד והיה אדם רגיש. בעוד שבועיים אנו מציינים שנה למותה של אמי ואין ספק שזה היה לו קשה גם. הם היו זוג נפלא עם אהבה גדולה שהייתה ביניהם כל השנים".
בכירים רבים במדינה ומחוצה לה הביעו צער עם פרסום הידיעה על פטירתו. נשיא המדינה שמעון פרס אמר ש"יצחק שמיר היה לוחם אמיץ לפני קום המדינה ולאחריה. הוא לחם בעוז נגד המנדט הבריטי בימי המחתרות ותרומתו האדירה למען מדינת ישראל במסגרת המוסד תישאר לעד חקוקה בדברי הגבורה של עמנו. הוא היה נאמן לדעותיו, פטריוט גדול של עמו ואוהב ישראל אשר שירת את מדינתו בנאמנות ובמסירות במשך עשרות שנים. יהי זכרו ברוך".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד: "יצחק שמיר שייך לדור הנפילים שהקימו את מדינת ישראל ונלחמו על חירותו של העם היהודי בארצו. הוא היה מופת לנאמנות לארץ ישראל ולערכי הנצח של העם היהודי".
יצחק יזרניצקי, לימים שמיר, נולד ב-1915 בעיירה הפולנית רוז'ינאי, להורים ציונים שומרי מסורת. בגיל 14 הצטרף לתנועת בית"ר. ב-1935 הפסיק שמיר את לימודיו ועלה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ החל בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אך תוך זמן קצר התמקד בפעילות במחתרת האצ"ל. ב-1940, בעקבות הפסקת פעולות האצ"ל נגד הצבא הבריטי, פרש מן הארגון והיה שותף בהקמת המחתרת החדשה, הלח"י (לוחמי חירות ישראל) בהנהגתו של אברהם (יאיר) שטרן.
ב-1946 נעצר והוגלה לאריתריאה שבאפריקה, משם ברח כעבור שלושה חודשים והגיע למושבה הצרפתית ג'יבוטי, שם זכה למקלט מדיני. שמיר חזר לישראל ימים ספורים לאחר קום המדינה במאי 1948. ב-1955 גויס למוסד ופעל כסוכן באירופה. ב-1970 הצטרף לתנועת "חירות" ושלוש שנים אחר כך נבחר מטעם מפלגת הליכוד לראשונה לכנסת, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון.
באוגוסט 1983, בעקבות פרישתו של בגין מהחיים הפוליטיים, נבחר שמיר לראש הממשלה ולמנהיג הליכוד. אחרי הבחירות לכנסת ה-11 ב-1984, הקימו הליכוד והעבודה את ממשלת האחדות הלאומית. על-פי הסכם הרוטציה, שימש שמיר כשר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה ולאחר שנתיים הפך לראש הממשלה, כאשר החליף את שמעון פרס.
בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בחורף 1991, הנהיג שמיר מדיניות של איפוק, וזכה בכך להערכה רבה מארה"ב. בתום מלחמת המפרץ ותחת לחץ אמריקני כבד, יצא שמיר בראש המשלחת הישראלית לוועידת מדריד באוקטובר 1991, שבה ניהל מדיניות שנועדה להימנע מוויתורים ולשמור על ההתיישבות הישראלית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין. לקראת הבחירות ב-1999 הודיע שמיר כי הוא פורש מהליכוד על רקע התנגדותו להמשך הנהגתו של בנימין נתניהו.
לפנייה לכתב/ת 
