אפליקציה וקוץ בה: ספרי ילדים באייפד

היום כולם יודעים להגיד: ערך מוסף. עוד ועוד ספרי ילדים קלאסיים מוצאים את עצמם מעובדים לאפליקציה לאייפד או לטלפון הסלולרי, וכדי לשכנע את ההורים להשקיע ארבעה דולרים ברכישת הספר נזרקת, כאמור, למרחב הווירטואלי סיסמת המכירות החדשה, "ערך מוסף". לסיפור מתווספות אפשרויות משחק והפעלת המסך במגע, אפקטים קוליים ובכלל מעורבות גדולה יותר של הילד בקידום העלילה.

• מעשה באייפון: הטכנולוגיה בספרי הילדים
  

"איה פלוטו", "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" וגם שירי ביאליק, בכולם נוסף על הטקסט ועל האיורים המקוריים רובד נוסף של משחקי תנועה, קול ואור, ולכאורה כולם מרוויחים: ההורים שמחים שהילדים נחשפים לטקסטים איכותיים שגם הם קראו בילדותם, והילדים נמשכים למשחק ומתוך גם לסיפור. האומנם?

"מעשה בחמישה בלונים". לא דמיינו שיגיעו לאייפד

מחקר שנערך לאחרונה במרכז גנץ-קוני בניו יורק, שפועל לקידום הקריאה באמצעות מדיה דיגיטלית, מציג נתונים קצת פחות אופטימיים על הקשר שבין שימוש באפליקציה ואהבת הספר. במחקר השתתפו 32

זוגות הורים וילדיהם, בני שלוש עד שש. כל משפחה קיבלה לידיה ספר מודפס וגרסה דיגיטלית בסיסית של הספר או גרסה מועשרת באפקטים, הכל מאותו כותר כמובן. נתוני החוקרים מראים כי הגרסאות המרקדות והמזמרות של ספרי הילדים אולי מעודדות אותם לפנות לספר כאל צורת בידור, אך הן אינן מעודדות הקשבה יתרה דווקא לסיפור.

הספרים העשירים באפקטים הסיחו את דעת הילדים מהסיפור, ומנעו מהם לזכור פרטים רבים בעלילה, כששאלו אותם שאלות על כך לאחר הקריאה. האפליקציות, כך עולה מהמחקר, קידמו יותר פעולות שאינן קשורות בתוכן, כמו שיחות על המכשיר עצמו, דחיפות ידיים של אחרים שמבקשים לגעת במסך ועוד. בכל הנוגע ליתרונות הקריאה המשותפת, אומרים החוקרים, האפליקציות העשירות בתנועה ובקול יעילות פחות מהספרים המודפסים או מהגרסאות הדיגיטליות נטולות האפקטים.

דלתות הזזה וספר-תקליט

סופרת הילדים המצליחה ג'וליה דונלדסון הטילה לפני כשנה וטו על הוצאת גרסה דיגיטלית של ספרה שהיה לרב מכר גם בישראל, "טרופותי". ""המו"לים הראו לי גרסה דיגיטלית של 'אליס בארץ הפלאות'", אמרה אז בראיון, "והיה עמוד שבו צווארה של אליס מתארך. אבל אם הילד יכול ללחוץ על כפתור כדי להאריך את הצוואר, הוא לא יכול להקשיב או לקרוא".

דונלדסון, כדאי לציין, כתבה בעצמה ספרים שבהם יש פעלולים מ"הדור הישן", כמו דלתות נפתחות ב"ארנבת נמה נום" ומעטפות מפתיעות ב"דב שולח מכתבים". האם ייתכן שהיא פשוט חוששת לאבד משהו מפרנסתה?

נפתלי על המסך. מי רוצה לגעת?

"פעם היו גם ספרים שמגרדים בהם והם מוציאים ריח", מוסיפה גילי בר-הלל סמו, עורכת ספרי הנוער בהוצאת "גרף", בראיון ל-ynet. "יש ספרים עם חתיכות פרווה או שבהם יש חור שדרכו רואים את העמוד הבא. כל אלה דברים חביבים ומשעשעים, אבל בסופו של דבר מתחברים אל הדמויות ואל הסיפור ולא אל הגימיקים.

"כשהייתי קטנה היה לנו ספר-תקליט שהיה צריך להפוך בו דף בכל צלצול פעמון, ואת הדברים האלה פשוט משכללים מאוד היום, והופכים ליותר אינטראקטיביים. אבל בבסיסו של דבר הספרות היא המילים, ואת זה אי אפשר להחליף. יש היום ערך מוסף גם בלי גימיקים, מעצם העובדה שמכשיר הקריאה מאפשר לקחת איתנו ספרייה שלמה, ואפשר תוך כדי שיעור באוניברסיטה לעשות מחקר ולהביא ציטטות ומאמרים".

אין סיבה לחשוש שספר נטול ריגושים כבר לא ידבר אל הילדים או אל ההורים שלהם?

"גימיקים זה לא נורא, אבל שום דבר לא יחליף הורה שיושב עם הילד. אפשר להקליט את השחקן הכי טוב בעולם שמקריא ועושה קולות, אבל זה בשום אופן לא תחליף לאבא. צריך להפריד בין המדיום, שבו אנו קוראים את האותיות ממסך של מכשיר כלשהו במקום מדף מודפס - וכבר בזה מדובר במהפכה - ובין כל מיני תוספות וספרים שעומדים על הראש ומצייצים. המון חברות משקיעות עכשיו בניסיון לפתח ספרים שיש להם ערך מוסף על פני הדף המודפס, ואכן אפשר ליצור ככה דברים מקסימים, שמושכים ומלהיבים ברגע הראשון, אבל זה לא במקום ספר".

החיות של אמי רובינגר. עכשיו גם בנייד

זה סרט או ספר?

מתי ספר מפסיק להיות ספר והופך למשחק?

"היום יש ספקטרום של מוצרים וקווי הגבול מיטשטשים. היום הסרט נכנס

לתוך הספר. באפליקציית הספר 'Yellow Submarine' באפל, למשל, שילבו את כל החלומות הרטובים של יוצרי אפליקציות בצורת ספר. יש בה גרפיקה עשירה ומשחקים אינטראקטיביים, והיא בפירוש מראה שמה שנקרא ספר יכול לטשטש את הגבולות בין כל סוגי המדיה - הכתובה, המושמעת והמצולמת. זה לא טוב או רע, זאת פשוט עובדה ואני לא רואה בזה בעיה. כמו שקומיקס הוא ספרות לגיטימית לכל דבר עם העולם שלו והקהל שלו, כך יהיו גם ספרים מאוירים עתירי גרפיקה ופעלולים. זאת תהיה נישה, שאולי תהיה גדולה מהמקור".

למה אנחנו לא רואים אפליקציות מושקעות כמו "Yellow Submarine" בארץ?

"עוד לא קיים המו"ל הישראלי שיש לו חומרים להפקה כזאת. למו"ל הישראלי המצוי יש מקסימום גרפיקאי ומעצב, לכן האפליקציות היום דלות ולא מספקות, ותורמות בעיקר באפשרות להקראה על ידי קריין. בסך הכל האנימציה מאוד פשטנית, ויש חוסר דמיון והשקעה נמוכה מצד המו"לים. לדעתי אפליקציות בכלל ייעלמו. היום הן תופעה נקודתית בגלל המוגבלות הטכנולוגית של הקוראים האלקטרוניים, אבל אלה הולכים ומשתכללים וכוללים יותר פונקציות. כבר בשנים הקרובות יהיו ספרים אלקטרוניים עם תוכנת קריאה שיעשו דברים דומים לאייפד".

החוקרים מניו יורק טוענים כי מעצבי ספרים דיגיטליים צריכים לפעול בזהירות כשהם מוסיפים יישומים לאפליקציות ספרים, במיוחד אם אלה אינם קשורים ישירות לסיפור. אז אם למידה ואוריינות נמצאות בראש סדר העדיפויות, אמרו החוקרים, עדיף למורים ולהורים להתרחק מגרסאות דיגיטליות כאלה ולהשאיר אותן להנאה בלבד, משום שאלה עלולות להסיח את הדעת מהסיפור, להשפיע על היכולת של ההורה והילד לשוחח על המתרחש בספר ולפגוע בכישורי השפה.

ילדים אוהבים את ספרי המשחק הנמצאים במכשירים שהם גם ככה משתלטים עליהם, והיום הגיל שבו ילדים (פעוטות, אם להודות באמת) מצליחים להפעיל אייפד וטלפונים חכמים רק הולך ויורד. אם אפליקציות כאלה מסוגלות לעודד קריאה במקום שבו אין עניין כזה, משיגים מטרות אחרות כמו הנאה פשוטה, הארת טקסטים קלאסיים באור חדש ועוד.

הראל בטוח כי הספרים הדיגיטליים הם בכל זאת דרך לקרב את הילדים אל הסיפורים.

"הצורך לשמוע סיפור ולספר סיפור הולך עם האנושות מאז ומעולם", הוא אומר. "זה לא ישתנה בעתיד הנראה לעין, ולא משנה מה המדיה. הילד רוצה לשמוע סיפורים והמבוגר רוצה לספר. הספר הוא ממשק משתמש נפלא, הרי לא סתם הוא החזיק מעמד כל כך הרבה שנים, וממשק המשתמש החדש עוד לא התייצב. מה יהיה גודל המסך? נקרא בשחור-לבן או צבעוני? התחום נמצא רק בראשית הדרך ועוד לא הגיע לאופטימום".

האם נשכח את המילה הכתובה לטובת גרפיקה?

"בבסיס, מספרי הסיפורים האמיתיים, הראשוניים, כותבים ולא מציירים. מספרי הסיפורים תמיד מתחילים במילה, כי הם מתחילים במחשבה. השאלה היא אם התמונה מעבירה את המסר כמו שצריך, האם כל איור וכל אנימציה שנמצאים בספר באמת מפתחים את האינטלקט של הילד? אני לא מפחד מהכנסת גרפיקה לתוך הספר, להפך, זה אתגר טכנולוגי".

התמונות בכתבה זו לקוחות מתוך אפליקציות לספרי ילדים ישראלים מבית "עברית ", הספר האלקטרוני.